יום שלישי 11.9.12
היום אנו טסים לנפאל והסבתות להונגקונג, קמים ב5 בבוקר (עדין לגמרי
לילה) הילדים מתארגנים ממש יפה וכעבור חצי שעה אנו יוצאים ברכב שהזמנו לכיוון שדה התעופה. הכבישים כמעט רקים ואחרי זמן מה אנו מגיעים לשדה, שם מתחילה סאגה אדירה,
הסבתות שטסות בקטאי (החברה המעולה שטסנו איתה לניו זילנד) גמרו את הצ'ק אין כעבור
10 דקות ואנו עוד ממתינים בתור, כשמגיע תורנו בדיוק מכונת השיקוף לתיקים
הפסיקה לעבוד! אנו מחכים ומחכים ובסוף מתחילים קצת להתעצבן אז מעבירים אותנו לעמדה
חדשה שגם שם המכונה לא עובדת אבל מכיוון שהוא כבר הדפיס לנו את המדבקות לתיקים אי
אפשר לעבור לעמדה אחרת, מסבבנו מהומה רבה אבל לא נראה שהסינים מנסים בכלל לפתור את
הבעיה, אנו כבר רואים איך הקפה שדמיינו לנו בדיוטי-פרי הולך ומתפוגג ועוד מעט גם המטוס נעלם
לנו, אנו ממש צועקים ומרוגזים אבל לאף אחד לא ממש איכפת רק אומרים לנו שהמטוס לא
יצא בלעדנו. כרבע שעה לפני זמן הטיסה
שלנו המכונות סוף סוף מתעוררות לחיים והתיקים שלנו סוף סוף עוברים את השיקוף
ואמורים להגיע לבטן המטוס. משם אנו עוברים להחתמת דרכונים אך מסתבר שאנו נחתים את
היציאה מסין רק בנחיתת הביניים בלאסה ( ולכן גם דרכינו מהסבתות מתפצלות בפיתאומיות - הן מחתימות דרכון ליציאה מסין ואנו עוברים למסלול נפרד..) באים לאסוף אותנו וממש גוררים אותנו למטוס! בסופו של דבר אנו לא מצליחים להיפרד כמו שצריך (במיוחד שאותן מעקבים בגלל כל מיני מתכות בלתי מוסברות - טרקטור צעצוע שמאיר קנה...) אך אנו ממשיכים הלאה, בלית ברירה. מסתבר
שהאוטובוס הנוסע למטוס מחכה רק לנו וברגע שעלינו עליו האוטובוס יוצא ואנו בדרכנו
למטוס. עד שהמטוס זז עוברת עוד כמעט שעה (כל השדה היה מושבת בגלל התקלה וכעת יש פקק אדיר!) אבל לבסוף ממריאים. אנו מקבלים ארוחת פירות
(אבטיח מלון ותפוז) וכעבור שעתיים לערך נוחתים בלאסה, שם אנו יוצאים מהמטוס
ועוברים ביקורת דרכונים ליציאה מסין, כעבור שעה אנו עולים שוב למטוס (לאותן מקומות) וממריאים מיד.
 |
| עולים למטוס |
הנוף הטיבטי הנשקף מלמעלה ממש מדהים (נראה כמו מדבר גדול)
בשלב מסוים אנו רואים פסגות מושלגות וכשמתקרבים מודיע הטייס שמימיננו נמצאת פסגת
האוורסט! התרגשות גדולה במטוס וכולם מסתכלים על הפסגות הגבוהות.
 |
| שדה התעופה בלאסה |
 |
| פסגת האורסט ופסגות נוספות |
מיד אחר כך מתיחלים
בירידה חדה כלפי מטה ונוחתים בנמל התעופה של קטמאנדו, חום כבד מקדם את פנינו וגם
הפרש שעות מוזר שעתיים ורבע ( כנראה כדי להבדיל את נפאל מסין ומהודו) התרמינל נראה מיושן
לגמרי ואנו ממלאים טפסים לויזה, למזלנו ילדים הקטנים מ10 פטורים מתשלום. אנו אוספים
את התיקים (באמת התפלאנו שכולם הגיעו) יוצאים החוצה וכבר מרחוק אנו שומעים קולות של
תזמורת, מסתבר שנבחרת הקריקט של נפאל אמורה לחזור ברגעים אלה ממשחק חשוב והאוהדים מצפים
לה בכליון עניים.
 |
| איזו קבלת פנים חמה - רק לא לנו |
מהר מאוד אנו מאתרים את הנהג שמכה לנו עולים לרכב הקטן (קצת
יותר גדול מכל המוניות סוזקי הקטנות שיש בנפאל) ומתחילים בנסיעה, המשפט הראשון שלי
ולאפרת יוצא זה "חזרנו לאפריקה" ובאמת הרחוב ממש נראה כך - כבישים הרוסים
ללא מדרכות בתי אבן קטנים והכל מסביב שוק
אחד גדול, חצי שעה והגענו למלון מתמקמים בחדרים ויוצאים לכיוון בית חב"ד.
הבית פה ממש שונה ממה שהכרנו עד היום, מוזיקה ישראלית מתנגת ספות
שרובצים עליהם ממש מתאים לאוירה של המקום, העם ישר השתלט על הענינים ומצא תעסוקה
ואילו אפרת ואני יוצאים לכמההתארגניות בעיקר בסוכנות הנסיעות "סוויסה"
שם אנו מנסים לקבל קצת מידע על נפאל ומה אפשר לעשות בה בחודש וחצי הקרוב – היה
מענין לראות שהעובדים שם מכירים את כל החגים המתקרבים. מוציאים כסף בכספומט וחוזרים
לקחת את הילדים לסיבוב קצר, מתחילים עם שיק פירות טעים (אך לא ברמה של תאילנד...) ואז פתאום מופיע תמהוני אחד
אבל מאוד שמח ומחלק בלונים עם צפצפה לילדים וכולם מאוד שמחים.
אנו יוצאים בשירה
ברחובות ה"תמאל" (רובע התיירים המרכזי ההומה) בצפצופים עליזים, מגיעים לסופר הקרוב ונדהמים מכל השפע של המוצרים
הכשרים שיש שם. אנו חוזריםלבית חב"ד לאכול אך מסתבר שבדיוק נגמר הבשר, בלית
ברירה מזמינים פלאפל ופסטה שהיו מאוד טעימים. חוזרים למלון שלנו והולכים לישון.
יום רביעי
אנו מתחילים את הבוקר בחיפוש אחר מלון אחר מכיוון שהמלון שלנו סתם
יקר, מהר מאוד אנו מוצאים משהוא בחצי מחיר ומזמינים כבר את החדרים לראש השנה,
אח"כ אנו יוצאים לכיוון כיכר דרבור, ההליכה ברחוב הצר היא חויה בפני עצמה.
 |
| פלא שיש בעיות חשמל כאן?!? |
כעבור חצי שעה לערך אנו מגיעים לכיכר משלמים הרבה כסף בכניסה אבל לא ממש מבינים
למה. אנו מצליחים להבין שיש במקום "קומארי" שזו למעשה ילדה שהפכו אותה
לאלה בשר ודם אנו נכנסים למבנה שלה אבל לא מצליחים לראות אותה, בלכ מקרה הבנו
שהחייים שלה לא הכי טובים וגם שהיא תסיים את תפקידה לא יהיו לה חיים יותר טובים.
אנו מסתובבים קצת בכיכר ומגלים בקצה מסעדה צמחונית הודית, אין לנו מושג מה להזמין אז אנו
מבקשים עזרה ובקשה יחידה שהאוכל לא יהיה חריף מדי, הפעם נפלנו בגדול! כל המנות, מלבד מעין פיתה ענקית, היו חריפות שהילדים לא יכלו לאכול בכלל ולנו יצא כבר עשן
מהאוזנים. לפחות קינחנו בגלידה מהמקום.
 |
| מעניין אבל חריף אש |
 |
| אוכלים גלידה - איזו הצגה |
 |
| כבאית DENNIS ישנה |
את הדרך חזרה למלון עברנו בזריזות ולקראת
ערב שוב יצאנו לבית חב"ד והעם אכל פנקייק בשוקולד (אנו עוד לא הרגשנו כלום בפה
ולכן לא אכלנו), החלטנו שנשבר לנו מהצפיפות והדוחק של העיר ואנו הולכים לבלות את סופ"ש מחוץ
לעיר בכפר שנקרא נגרקוט, ארגנו את התיקים כך שלא נצטרך לסחוב הכול ולמיטות – להבדיל
מסין פה כבר אור לפני 5 בבוקר כך שהעם מתעורר די מוקדם כל יום.
יום חמישי
אני יוצא לסגור עם נהג מונית שיקח אותנו לכפר Nagarkot - הלך מהר מאוד,
ואח"כ אנו מזמינים שוקו וקפה לחדר ונהנים מעוגיות חדשות (עם נקודה ירוקה –
לגמרי צמחוני). לפני צוהרים אנו עולים למונית הפעם סוזוקי קטנה וצפופה אבל אף אחד
לא מתרגש, הנסיעה עוברת בקלות ואחרי כשעה וחצי אנו מגיעים לכפר, בכניסה לכפר מתלבש
עלינו איזה חפאר ומציע לקחת אותנו למלון שלו, מכיון שלא היה לנו משהוא יותר טוב
אז הסכמנו, המלון יפה מאוד עם חדרים גדולים אבל קצת יקר, אנו מבקשים לראות עוד
מלונות אבל לבסוף חוזרים למלון הזה, מתמקמים במלון ויש לנו חדר ענק רק שלנו עם
שולחן אוכל שייושב על איזו מיטה, וכול החדר מוקף חלונות הצופים אל הנוף של עמק
קטאמנדו – אותו אנו רואים מפעם לפעם מבעד לעננים (כעקרון מצד שני אמורים לראות
את רכס ההמילאיה אבל זה לא העונה עכשיו, רוב הזמן אנו בתוך עננים) אנו
מתארגנים לצהרים עם חביתות אח"כ משחקים בחדר עם כל מיני משחקים שיש במלון
ובערב אוכלים מרק כרובית של סבתא נורה.
יום שישי
שוב מתענגים על הפינוק של שוקו וקפה לחדר (מודעות השרות בנפאל היא ממש
ברמה גבוהה להבדיל מחוסר השרות שהיה בסין), מתארגנים ויוצאים לכיוון מגדל התצפית,
די ברור לנו שאת נוף ההמליה לא נראה, אבל אנו יוצאים בכל זאת.
כשאנו עוברים דרך מרכז הכפר אנו רואים טנדר שהגיע עם כדי חלב
מאלומניום (כמו פעם שהביאו חלב לחדר אוכל מהרפת) אנו מסתכלים קצת על על תהליך
בדיקת החלב (למעשה החלב כאן הוא מפרות ומבפאלו) כאשר הדלי לא מלא עד הסוף אז בלי
שום בעיה מוספים לו עוד קצת מים (בהחלט מסביר את הטעם שיש לחלב בשקיות כאן), כאן
החלב עובר תהליך פיסטור כל שהוא ולאחר מכן, כשהמיכל מלא, מגיעה משאית גדולה ולוקחת את
החלב למחלבה.
משם אנו ממשיכים לאורך הכביש, מדי פעם אנו חולפים בתוך ענן ומדי פעם
אנו רואים קצת את הנוף של העמק, בשלב מסוים עושים הפסקה וקצת משחקים בחול, אח"כ
אנו ממשיכים עוד עד שבשלב מסוים אנו מתיאשים ומתישבים ליד כניסה לבסיס צבאי (נראה
כמו איזה יד זכרון למישהוא), שם אנו מנשנשים קצת ויוצאים בדרך חזרה לכיוון המלון.
במרכז הכפר אנו קונים קצת ירקות ופירות לשבת, מכיוון שבמלון שלנו האינטרנט הוא רק
פקטיבי (קיים חיבור אבל לא עובד) נכנסנו
לבית קפה, קנינו מיץ במחיר מופקע והתחברנו לאינטרנט, הסיבה העיקרית היא כדי לסגור
את הטיסה מבנגקוק לקוסאמוי (מנסיון עדיף כמה שיותר מוקדם אח"כ המחירים
עולים), הזמנו את הכרטיסים וגם דיברנו קצת עם שי בכדי לעודד אותו לקראת הגעתו הנה.
המשכנו לכיוון המלון והצטידנו בעוד מצרכים במכולת ליד המלון ופתאום
נפתחו שערי שמים וגשם עז ניתך ארצה, חיכינו קצת במכולת אבל הגשם לא נחלש או הראה
סימנים שהוא הולך להיפסק, לבשנו את מעילי הגשם (מדי פעם טוב שאנו סוחבים אותם)
ויצאנו בגשם השוטף למלון – כמובן שמה שלא היה תחת המעיל נרטב לגמרי. הכנו
בזריזות (בשילוב של פלטה ואמגזית) את האוכל לשבת, הכנסנו את השבת (סוף סוף בשעה
נורמלית ולא כמו בסין), שבת שלום.
הזמנו מראש שוקו וקפה לשבת בבוקר והכל הגיע בדיוק בזמן, יצאנו עם
הבנים לסיבוב קצר. פתאום הודיעו לנו שהנהג מונית מחכה לנו לנסיעה חזרה לקאטמנדו - ירדנו אליו והסברנו לו
שהוא קצת התבלבל בימים (נראה שהוא קיבל זו בהבנה) ואח"כ שיחקנו צלחת מעופפת
(שבסוף נשברה) על הדשא ביחד עם 2 בנותיו החצי הולנדיות של בעל המלון, אכלנו צוהרים ונחנו קצת, לקראת צאת השבת שוב נהיה חושך
וירדנו להעביר את הזמן במסעדה של המלון, לארוחת ערב אכלנו פנקייקים לאור הנרות.
יום ראשון ערב ראש השנה תשע"ג 16.9.12
בוקר רגיל במלון (קפה\שוקו ועוגיות) קצת משחקים בבוקר עם כלי ג'אגלינג שיש לבעל המלון ששולט בהן מצויין.
ארזנו הכול וירדנו למונית ששוב מחכה לנו, נסיעה חלקה
לקטמנדו ואנו עוברים למלון אותו הזמנו מראש, לוקחים את הציוד שהשארנו במלון הישן
והולכים לבית חב"ד שם ההמולה כבר בשיאה, הבנות מתישבות לקלוף ביצים קשות
(ופוגשות את מאיה ושירלי מהגן בבית חב"ד בויטנאם), אני הולך לכמה סידורים (כסף, כרטיסי נסיעה לפוקרה
ליום רביעי קצת קניות לחג...), לאחר זמן מה אנו פורשים לחדרנו להתארגן לחג.
את סעודת
החג הראשונה עורכים חב"ד באולם קצת רחוק, גשם קל החל לרדת ואנו צועדים לאולם
כרבע שעה (אף מונית לא רצתה לקחת אותנו מרחק קרוב כזה), אנו מגיעים כחצי שעה לפני
כניסת החג ולכן יש זמן לתמונה משפחתית לפני החג.
 |
| צולם ביום חול - שנה טובה!! |
פתאום נגשת אילנו בחורה ואומרת לנו שלום, אנו עונים בנימוס וחושבים
שזו עוד מטילת שפגשנו לאורך המסלול, אבל מסתבר שלמעשה זו הילה (דוידוביץ) בת דודתה השניה
של אפרת, אפרת והילה קצת מדברות על עיניני משפחה.
כשמגיע הזמן אנו מדליקים נרות ומתפללים עם עוד כ200 איש (רובם צעירים
דתים), אח"כ נכנסים לאולם והרב חזקי מעביר ערב מהנה לכולם שכלל סיפורים,
הגרלות ואוכל טעים, היו בסביבות 600 ישראלים להערכתנו.
את שאר ימי ראש השנה אנו מעבירים בתפילות ואוכל בבית חב"ד כאשר
לכל ארוחה צוות המטבח המקומי מכין לחמניות טריות שריחם נישא למרחקים, האוכל ממש
טעים (אפילו היה פעם אחת סלט כבד). בצאת החג העם הרעב מקנח בפנקיקים (אנו לא יכולים
להכניס כלום לבטן לאחר 4 ארוחות דשנות), אנו נפרדים מהעגלה של ינאי בעיקר בגלל
שלא נראה שיש מה לעשות איתה בנפאל (מצב המדרכות/ כבישים לא מאפשר זאת) נקווה
שמישהוא אחר יהנה ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה