מליון אנשים ועוד אחד

יום חמישי 7.6.12

מזה הרבה זמן, קמים ב6:30 עם השעון המעורר. מאיר קנה בגטים ולאחר התארגנות זריזה יורדים לחכות לאיסוף. המדריכה מקבלת את פנינו וחוזרת שוב ושוב על שלבי הטיול ומסיימת ב"יהיה בסדר" – ואנו מעט קצת לחוצים. המתנה קצרה ורכב מיניבוס חדיש מגיע לאסוף אותנו – מקווים שהתחלה טובה זו סימן לבאות (ומכייון שאני כותבת תוך די נסיעת האוטובוס החדיש והנוח לעיר השוק ממש בתחילת כל הטיול המאורגן הזה "חמסה, חמסה" שהכול ידפוק כמו שצריך).

הפעם אוטבוס באמת טוב

בדרך - חוצים נהרות על דלתת המקונג

נסיעה אופינית בויאטנם (הכביש ישר - אין כאן צומת)

הגענו לעיר Can Tho באזור הצהרים ואכן כמו שהובטח אספו אותנו מתחנת האוטובוסים המרוחקת כק"מ ממרכז העיר אל המלון (היוקרתי יחסית) שלנו, כשעלינו לחדר התרשמנו מאוד לטובה (במיוחד מהאמבטיה הגדולה) אבל לא היה נראה שיש מקום להוסיף עוד מזרון על הרצפה, ניסינו לבדוק איך להיסתדר ואחרי זמן קצר המלון הציע שנקבל עוד חדר זוגי  ממש סמוך, ללא תוספת תשלום – וכך אנו עם שני חדרים מוכנים לצאת לטיול, בקבלה חיכה הבחור האחראי על השייט, בלחץ מסיבי מתון, הוא שיכנע אותנו לבסוף להוסיף עוד כמה דברים לטיול וגם לקחת מדריך דובר אנגלית (הוא הציע את עצמו אבל אחרי שהסכמנו הוא אמר שהוא לא יכול ותגיע אחותו לבסוף הגיע כנראה סבא שלו – אבל היה בסדר גמור), הלכנו קצת עד לנהר וגשם קל החל לרדת, חיכנו שהמדריך יגיע ושהסירה תהיה מוכנה והגשם הלך והתגבר, נכנסו לסירה ובנוסף על הגגון והמעין וילנות שהיו שם קיבלנו נילון גדול להגן על הגשם מקדימה, כמובן שמשיטת הסירה עמדה בחוץ בגשם.

מתחבאים מהגשם

הסירה היתה די קטנה ולכן שטה די לאט התחלנו להתקדם במעלה (או מורד – אין לי מושג) הנהר הגדול עד שהגענו לשוק הצף או למעשה מה שנשאר ממנו מהבוקר, הבענו את רצוננו לקנות כמה ירקות ופירות מהבסתות הצפות ששטו בנהר לבסוף הסתפקנו באננסים ואבטיח (המשיטה שלנו הציעה לקלף לנו אננס 1 במיומנות רבה, אך לא הסכימה להתכבד, וה בנוסף לפירות שהיו על הסירה טרם עלינו ואותם  הוזמנו לטעום). אומנם לא ראינו הרבה שוק אבל מה שראינו ממש מקורי ולא כמו החיקוי הזול שיש לתיריים בתאילנד.

אצא לי השוקה

לאחר השוק סטינו עם הסירה הקטנה הצידה בכדי לשוט בתעלות ליד כפרים מקומים, היה מאוד מענין לראות את החיים סביב ועל הנה. בדרך עצרנו ליד גשר הנקרא "גשר קופים" למעשה זה גשר הבנוי מבמבוק ומחזיקים בעוד במבמוק גבוה יותר, הבנות התנדבו לנסות את כישרונם בהליכה על הגשר. אח"כ המשכנו עוד והיינו אמורים להגיע לאיזה גן או מטע כל שהוא אבל לא הגענו לכלום, חזרנו לעיר דרך הנהר הרחב.

הגשר והקופים

הצטידנו בשוק בדרך בעוד פירות וירקות לארוחת ערב והכנסנו את הילדים למקלחות (אף אחד לא התנגד היום), הילדים צפו בסרטים מצוירים בטלוזיה ואפרת ואני יצאנו לבדוק מה אפשר למצוא בסופר הגדול שהיה ליד המלון, לא מצאנו הרבה דברים מיוחדים אבל הופתענו למצוא מין מעדן חלב (בטעם קרמל) כשר היה די יקר אבל החלטנו לצ'פר את העם על התנהגותם היפה בנסיעות, ארוחת הערב כללה פירה וירקות (לקח הרבה זמן להכין) אבל הכל נגמר, הבנות עברו לישון בחדר השני (ווזכו בטלויזיה פרטית) ואנו נשארנו לישון עם הבנים.

יום שישי

היום לא קמנו מוקדם כי הזמנו אוטובוס לסייגון רק לשעה 9:30 התארגנו לתזוזה ומיניבוס קטן אסף אותנו לתחנת האוטבוס (עכשיו היא היתה בתוך העיר), שוב אותה חברת אוטובוסים טובה (בצבע אדום- Phoung Trung) ומתחילים נסיעה בול בזמן לכיוון סיגון, בדרך עוברים גשרים רבים, גדולים וקטנים, על הנהרות של דלתת המקונג, בשלב כל שהוא אנו שולפים את עזרי המולטימדיה לילדים ונדהמים לגלות שיש רשת אלחוטית בתוך האוטבוס מה שמשדרג בכמה רמות את ההנאה מהנסיעה. במהלך הנסיעה האוטבוס נאבק כל הזמן בטוסטוסים והאופנועים שנוסעים משני צדי הכביש ולא תמיד ברור באיזה צד כל כיוון נוסע אבל נהגנו כנראה היה מאוד מנוסה (?!?) כי לפתע הגענו לסייגון כשעה לפני הזמן המשוער. (בכךהסתיים הטיול המאורגן שלנו שהפתיע לטובה ותיקתק ממש כמו שעון שוויצרי).

בסטה - בתחנת בינים בנסיעה לסיגון

בתחנה נדבק אלינו נהג מונית שביקש 200,000 דונג (כ10$) עד למלון שהומלץ ע"י בית חב"ד, אמרנו לו שיפעיל מונה ואז קיבלנו סיור בסיגון! בשלב כל שהוא הוא לא ידע כבר לאן לנסוע ולאחר סיבובים רבים במקום עצר בכל פינת רחוב כדי לקבל הכוונה, לבסוף הגענו למלון אבל המונה הראה כמעט 400,000 דונג! התוכחנו איתו ולא הסכמנו לשלם לו אבל הוא לא ויתר ורצה ללכת למשטרה (גם את זה לקח לנו זמן להבין – לאחר שהתייאש מהמתורגמנית שמצא ואנו לא ויתרנו, הוא החל למשוך מידינו את התיקים לכיוון המונית) בסוף התפשרנו איתו על 300,000 גם היה מאוד מוגזם אבל זה מה יש.

במלון שהומלץ ע"י חב"ד יש רק חדרים קטנים וגם יקרים 30$ ואנו צריכים שני חדרים. מכיוון שאנו לא מבשלים כלום לשבת יש זמן והחלטנו לנסות מסביב. אפרת, הילדים והתיקים נשארו במלון ואני הלכתי לחפש אלטרנטיבה טובה יותר, לאחר שיטוט ארוך נמצא משהוא חליפי הכולל חדר גדול מאוד ומתאים לכולנו ב17$, צעדנו על טפנו ותיקנו למלון החדש (5 דקות הליכה אבל עם כל הציוד הנלווה זה היה נראה ארוך יותר) עלינו לחדר והתחלנו להתארגן לשבת, בינתיים אני הולך להצטייד במים בגטים וביצים קשות (לשעת חירום). מדלקים נרות בחדר וצועדים 5 דקות עד לבית חב"ד, כבר בכניסה שומעים שקבלת שבת החלה ואנו עולים למעלה לתפילה, אח"כ יורדים לארוחה מדהימה הכוללת מלא סלטים, מרק עם קנידלך, אורז וגולאש בשר, מקנחים עם פרות ועוגת שמרים קינמון מדהימה (שהיוו את ארוחת הערב של ינאי). הארוחה נגמרת די מאוחר בנתיים ילדנו מתחברים להם עם ילדי הרב ומגלים את הגן שיש בקומה העליונה.  יש בבית חב"ד 2 בנות ישראליות שמתנדבות בהפעלת הגן, בכל השבוע רק ילדי חב"ד משתתפים וביום ראשון מצטרפים עוד מספר ילדים מהקהילה המקומית. ליד השולחן אנו מגלים בחור מקיבוץ מירב המגיע די הרבה לויאטנם במסגרת עסקיו עם מפעל הנרות.

בשבת בבוקר התפילה מתחילה ב10:00 למזלנו ילדנו היו עיפים וקמו יחסית מאוחר, בבית חב"ד יש קפה עם חלב (!) ועוגה לפני התפילה, מהר מאוד מתקבץ מנין ומתחילה התפילה (לא תנחשו מי היה החזן במוסף), אחרי התפילה שוב ארוחה נהדרת אף אחד לא יצא רעב. הילדים משחקים במרץ עם ילדי הרב אך לפתע הם נעלמים לביתם ילדנו מאוד מאוכזבים שלא הצליחו להיפרד כמו שצריך, בנתיים יורד גשם ואנו מתעכבים עם החזרה למלון ולכן נשארים שם עד לאחר ההבדלה. אנו שואלים ספר על ויאטנם באנגלית מכיוון שמה שיש לנו כנראה יותר מדי תמצתי, חוזרים למלון ואני יוצא למרכז העיר המלאה סוכניות טיולים בכדי לארגן לנו טיול למנהרות Cu Chi מחר בבוקר, לאחר סיבוב בכמה חברות אני סוגר עם חברה אחת – צריך להיות שם מוכנים כבר ב8:00 בבוקר, משם אני ממשיך לסופר במרכז העיר להצטידות קלה. עד שאני חוזר לחדר העם כבר ישן (בכל זאת לקח להם הרבה זמן להרדם).

יום ראשון 10.6.12

קימה מוקדמת בבוקר אבל הילדים מאוד מרוצים מארוחת הקורןפלקס שלהם. יוצאים עם מונית לסוכנות שהזמנו ממנה את הטיול משם לוקחים אותנו לסוכנות אחרת (מענין כמה אנשים התחלקו ב4$ ששלמנו לטיול) מחכים שם זמן מה ולבסוף מגיע הטרנזיט שלוקח אותנו, בדרך עוצרים במפעל (למעשה זאת סדנא קטנה המופעלת ע"י ולטובת נכים בקהילה) בה מכינים תמונות בעזרת קליפות של ביצים, חול וצדפות (מדביקים אותם בעזרת זפת על הקרש) הילדים מאוד מתרשמים והאומנים מתרשמים גם כן מהילדים. הבנות מחליטות לתרום כמה דונגים מכספן בקופת הצדקה בסוף הסיור בסדנא.

עוד נסיעה קלה ומגיעים למנהרות. המדריך גובה דמי כניסה (בסוף רק זהר משלמת מהילדים – וגם זה כנראה לא באמת היה הכרחי) ואנו מתחילים בסיור, כשברקע שומעים כל הזמן יריות מהמטווח שבו יש הזדמנות מפוקפקת לתיירים להתנסות בירי בM-16 או בקלאצ'ניקוב. המדריך לוקח אותנו לצפות בסרט (באנגלית אך עשוי בצורה נוראית) שמסביר על החיים במנהרות ולבסוף נותן עוד הסבר משלו וגם מספר שלמעשה הוא נולד במנהרות, הוא מסביר לנו שהשם ויאטקונג זה קיצור של "ויטנאמי קומינסטי" (לפחות למדנו משהוא חדש).

יוצאים לסיור שם רואים כניסות למנהרות וסוגי מלכודות שונות שהוכנו לחילי הדרום ולאמרקיים ומצד שני רואים את המכתשים שיצרו הפצצות של 250ק"ג שנפלו מB-52, התערוכה שיש במקום די עלובה יחסית לכמות האדירה של התיירים שמגעים לשם ולמרות שלדעתנו מעניין הילדים כבר מזמן מאסו בכל ההסברים (ועוד באנגלית) והם מחכים כבר למנהרות עצמן.

מלכודת מתוחכמת

בשלב כל שהוא המדריך מזמין את מי שרוצה לשלם 1$ לכדור מינמום 10 כדורים למטווח, אנו מתרחקים משם בעקבות הרעש העז, ליד ישנו מקום שמראה איך טוחנים אורז ומיצרים נייר אורז היה די מענין.

ניר אורז דקיק המשמש למשל לעטיפת הspring roll - אגרול

לבסוף אנו מקבלים הזדמנות להכנס למנהרות, הילדים בהליכה ואנו בזחילה. כעקרון כול 20 מטר יש יציאה, אפרת וזהר פורשות ביציאה הראשונה ואני ממשיך עם שאר הנמוכים עד לסוף כאשר בכול פתח אפרת וזהר מעודדות אותנו להמשיך.

התגייסות מוקדמת

לבסוף יש חנות מזכרות (כמובן), עולים חזרה לטרנזיט ונוסעים ישירות לסייגון. בצידי הדרך יש מטעים ענקיים של עצי גומי כאשר לכל עץ מחוברים 2 קערות בכדי לאסוף את שרף הגומי.

הגענו למרכז סייגון ואנו מנסיים לארגן לנו תחבורה למחר לכיוון Mui Ne  מבררים קצת על האוטבוס הפתוח המאפשר לקנות כרטיס ולרדת במספר תחנות לאורך הדרך עד הנוי שבצפון, אנו מחלטים לבדוק שוב לפני שסוגרים עם חברה מסוימת ולכן אנו קונים כרטיס רק עד מוי-נה. בין לבין משחקים בגן המשחקים הגדול . תחילה לא הבנו למה יש כ"כ הרבה מאותו מתקן - אך בערב המקום המה ילדים וכל המתקנים נוצלו עד תום עם תורות הנשרכים מאחור.

בכדי להשביע את רעב העם אנו נכנסים למסעדה צימחונית מקומית (לאחר חיפוש ארוך מאוד. הראשונה היתה צמחונית אך משתמשת ברוטב הדגים המפורסם המהווה בויאטנם תבלין עיקרי, השניה נמצאה לבסוף סגורה...) שם אנו לא יודעים כל כך מה להזמין, עושים הזמנה ראשונה ואח"כ רואים מנות נחמדות אצל סועדים אחרים אז מזמנים גם אותם (מצביעים למלצר על הסועדים מסביב), סה"כ הארוחה כללה בעיקר אורז על סוגיו עם תוספות שונות ואגרולים טעימים,לקינוח הכינו לנו שיק פירות נהדר, חזרנו עייפים למלון בהבטחה לעם שמחר בבוקר הם יוכלו ללכת לגן של חב"ד לזמן מה, כולם נרדמו די מהר.

לשם שינוי - ארוחה כמו המקומיים

יום שני

לאור ההתרגשות של ההליכה לגן היום הילדים קמים מוקדם מדי. מתחילים באריזות בחדר ואני לוקח את הילדים לגן של חב"ד שם הם מתקבלים בהתלהבות רבה,. בנתיים אני חוזר למלון בכדי לעזור לאפרת לגמור לארוז, מורדים הכל לכניסה של המלון ועוברים בבית חב"ד לראות שהכל בסדר, מחליפים שם קצת כסף (הכספומטים מגבילים פה ל100$ ליום) אח"כ אפרת ואני הולכים לנסות את מזלנו בסופר שנחשב מערבי, לצערנו לא מצאנו שם יותר מדי דברים אבל ריבה ועוגיות מתקבלות בברכה. בנתייים העם עבר שיעור אומנות עם מורה מקומית אח"כ קיבלו ארוחת צהריים ואח"כ ישבו לעבוד קצת בחוברות שלהם, הפרידה היתה קשה אבל לא היתה ברירה.

תודה רבה לשירלי ומאיה

חזרנו למלון להעלות את התיקים ואותנו על מונית למרכז סייגון. בדרך התחיל גשם שוטף ורק מלחצות את הכביש עם התיקים הינו כולנו רטובים, חיכנו בסוכנות הנסיעות עד שיגיע האוטובוס וכשהגיע לאחר חצי שעה מיד הבנו שנפלנו (שוב). אנו הינו התיירים היחידים באוטובוס וכולם הסתכלו עלינו בגיחוח (דיה החמודה לא הבינה על מה המהומה ואמרה כל הזמן" אז מה אם הם מקומיים ולא תיירים, זה לא אומר שהאוטובוס הזה לא טוב...), כמובן שהמקומות שנרשמו לנו בכרטסים היו תפוסים והעבירו אותנו לשבת בספסל האחורי, למזלנו האוטבוס כבר היה מלא ויצא מהר מאוד לדרך. מהר מאוד כולם נמנו קצת (חלק יותר וחלק פחות).

לאחר כ 3 שעות (ובדיוק בזמן לשרותים) היתה הפסקה של 15 דקות שם ראינו לידנו את האוטובוסים האמיתיים של התיירים. נסינו להכין סנדויצים עם חביתה (שהכנו כבר בבוקר) אבל היתושים בחוץ אכלו אותנו אז חזרנו חזרה לאוטבוס, אפרת הכינה כריכים מצוינים לכולם וכולם אכלו בתאבון, את המשך הנסיעה העברנו בצפיה בטום וג'רי (סרט אידאלי לנסיעות מכיוון שאין צורך בקול), מכיוון שנפלנו על אוטבוס ישן הנסיעה התארכה בכשעתיים והגענו רק ב21:30 ליעדנו, למזלנו ותודות למשפ' שפירא, ידענו שם של מלון שאנו מעונינים לבלות בו את הלילה (לפחות הקרוב) ולכן האוטבוס עצר לנו ממש ליד המלון.

בעל המלון החביב פול קידם את פננו והציע לנו חדר עם 2 מיטות זוגיות ומזגן ב12$, הילדים ישר מצאו את ערוץ הסרטים המצוירים, במקביל דיברנו עם הסבתות ולאט לאט כולם נרדמו.

יום שלישי

קמים די מאוחר (כנראה הינו די עייפים) אני יוצא על אופניים לשוק הקרוב ומביא קצת בגטים (תמיד מסתכלים עלי קצת מוזר כשאני מבקש 10 בגטים – כל אחד בגודל לחמניה) ירקות ופירות, בינתיים הילדים אוכלים את הבגטים מאתמול.

אפרת ואני יוצאים להסתכל קצת על מלונות מסביב, יש פה מבחר אדיר, לבסוף אנו מחליטים לעבור למלון סמוך עם בריכה צמודה "Hai  yen"- בצד הרחוק מהים באגף חדש ומבריק (מכיוון שלהישאר בLy Ly ולהיכנס לבריכה יעלה כמעט כמו חדר שם, עם 3 מיטות,  שעולה לנו לבסוף 24$ בנוסף, אנוש מעט משלשל וברור לנו שאי אפשר יהיה להתרחק משירותים בינתיים, כך שצריך תעסוקה...), אנו עוברים למלון החדש והעם ישר נכנס לבריכה (אנו לבד באגף והבריכה לגמרי לרשותינו), מכיוון שאפרת ואני עוד לא שתינו כלום מהבוקר אני מזמין שייק פירות וקפה מהמלון ואנו שותים אותו על שפת הבריכה.

אח"כ אפרת יוצאת לבירורים בסוכניות הטיולים הקרובות לגבי טיול באזור וסוגרת עם אחת מהם על טיול בוקר (יוצאים ב7:00), אחה"צ אנו הולכים קצת לשפת הים אבל הים מאוד סוער ולא נעים ללכת על החוף המאוד צר, בבסטה קרובה אנו מצטיידים קצת בירקות לארוחת ערב (ולקינוח אננס). בזמן שאפרת מכינה ארוחת ערב הילדים שוב בבריכה לרחצה לילית ואני כותב שורות אלו משפת הבריכה – יום רגוע עבר על כוחתינו.

הגיגיות הן סירות הדיג המקומיות

יום רביעי

קימה מוקדמת והג'יפ כבר מחכה לנו. בסוכנות סיכמנו על תוכנית וסדר אך כפי שכבר הסברנו לילדים – הכול טוב ויפה אך מי יודע לאן באמת נגיע?! מהנסיעה כבר הבנו שלכפר הדייגים לא נגיע, לפחות לא בתור התחלה, כפי שסוכם. הגענו לאזור החולות הצהובים, די רחוק מהדיונות עצמן. הנהג לפתע עצר ולא בדיוק הבנו למה הרי הדיונות עוד רחוקות, הנהג ישר נשכב לנוח על ערסל ומהר מאוד הבנו שמצפים מאיתנו לשכור טרקטורון כדי להיתקרב לדיונות שם ניתן לגלוש בחול. לאחר ויכווח ארוך ולא נעים שכמעט הסתיים בחזרה ישירות למוי נה, הצלחנו לשכנע את הנהג להסיע אותנו למקום אחר בו ראינו מרחוק ג'יפים המתקרבים אל החולות. בנקודה זו, ושוב לאחר משא ומתן ארוך, הצטיידנו ב4 חתיכות פלסטיק המשמשות כמזחלות להחלקה על החול. ההליכה בחול קשה ומתישה במיוחד בגלל הרוחות החזקות הנושבות ומצליפות חול בפנים ובכל הגוף. בהתחלה העם חשש מהמדרון שנראה תלול אך לאחר כמה נסיונות כולם מאוד נהנו. ינאי נלחץ מאוד מהרוחות אך הבין שבתחתית הדיונה מוגן ונעים ולמד שאם עולים למעלה ומיד גולשים לא סובלים מהרוח ולא רצה להפסיק לגלוש. עברנו ממדרון אחד לשני תוך גלישה ומשחקים בחולות עד שבכל זאת התעייפנו.

פחדנו שכעת הנהג לא ישתף יותר פעולה, החלטנו לוותר על כפר הדייגים והחולות הלבנים ולנסוע רק לערוץ הנחל, ניסינו להסביר זאת לנהג, הוא נסע לאט לאט ונראה היה שלא נגיע לשום מקום – כל הזמן הוא גם אמר שהיינו הרבה בדיונות והטיול הוא רק לשלוש וחצי ש', אני ניסיתי להשיב שלי אמרו ארבע וחצי ש' – אך ההגה בידיים שלו והתקשורת היא בעזרת פנטומימה אז הכול פתוח. לאחר נסיע קצרה נעצרנו מול דיונה לבנה גדולה אך אנו מיצינו את הגלישות (אני לפחות!) ורצינו לנסות קצת הליכה בנחל. למזלנו בדיוק נעצר שם ג'יפ עם מדריך דובר אנגלית שהסביר לנהג שלנו את רצוננו. נהגנו הפתיע לטובה וכעבור כמה דקות הגענו ל Fairy Stream. תחילה זה נראה כאילו אנו לא במקום הנכון - עצרנו ליד מסעדונת מקומית (בה הכינו פנקייק עם ריח מטריף) וגשר קטן של הכביש עבר מעל הערוץ. החלטנו בכל זאת לנסות לבדוק – ההליכה בנחל היתה קרירה, נעימה ובוצית. צבע המים חום בוץ וגם ההרגשה.

אך הסביבה יפה והעם נהנה מאוד להשתכשך במים שהגיעו עד לגובה הברכיים של הקטנים, ינאי אף הגדיל לעשות ונפל כמה פעמים עד שנרטב כולו. בדרך חלקינו טיפסנו על גבעת אדמה אדומה וירדנו בצד השני חזרה לנחל. הנהג ביקש שנחזור לאחר 30 דק' (שזה בערך היה באמת הזמן) כך שהלכנו קצת וחזרנו לג'יפ – היה ממש כיף. 

ושוב האטרקציה האמיתית - $1 לתמונה והינו עשירים

העם והג'יפ הצבאי

נסיעה קצרה וחזרנו למלון. העם ישר החליף לבגד ים וקפץ לבריכה להישטף מהחול ולהינות, אני חזרתי לבסטאת הירקות מאתמול כדי לקנות שעועית ירוקה אך גיליתי שהיא סגורה. קניתי שייק פירות בטעמים שונים (כולנו סיכמנו שאננס שולט) והתחלתי לברר על אוטובוס למחר לעיר דאלאת. לאחר מקלחת טובה הכנתי פסטה לארוחת צהריים והעם הסכים לעשות הפסקה מהבריכה כדי לאכול.  כך בילינו את המשך היום בבריכה ובטלויזיה (את הבלוג א"א לעדכן מכאן כי האתר חסום). ארוחת ערב טובה של אטריות בייצים עם ירקות מוקפצים (השעועית הירוקה הטריה מעולה), רחצה ליילית, שיחות סקייפ עם הסבתות שמרוצות מהחיבור הזמין פה במזרח... ולמיטות.