בעקבות הנמר

יום ראשון 12.8.12

היום אנו נוסעים ברכבת לליג'יאן (Lìjiāng). הזמנו אתמול הסעה לתחנת הרכבת דרך המלון וברבע לשמונה, לאחר קימה מוקדמת (לעומת הימים הקודמים), יצאנו לדרך. הגענו לתחנת הרכבת (העם עוד חצי ישן) ונכנסנו לקרון שלנו, כעקרון זה קרון שינה (למרות שזאת בסה"כ נסיעה של שעתיים וחצי...) אבל בכל מיטה תחתונה יש 4 מקומות סה"כ מאוד מרווח, בדקנו כל הזמן אם מישהוא יושב במקום של הכרטיסים שנגנבו לנו אבל אף אחד לא ישב שם (כנראה הגנב לא היה מספיק חכם למכור את הכרטיסים שלנו).

חבורה מנומנמת בקרון שינה

התעררו לחיים

הרכבת שלנו עובדת על חשמל והנסיעה מאוד חלקה, לאורך הדרך עוברים בהמון מנהרות (כבר אמרנו שהסינים יודעים לבנות) ורואים נופים יפים מאוד, בשלב מסוים העם צופה שוב בטום וג'רי. כעבור 2.5 בדיוק הרכבת מגיעה לתחנה וכולנו יורדים, צועדים עם התיקים עד אזור עם מוניות וטרנזיטים, אנו מחליטים לקחת טרנזיט כדי שיהיה לנו יותר מקום, נסיעה קצרה לכיוון העיר העתיקה של ליג'יאן, בעיר העתיקה לא נוסעים רכבים ולכן יש כמה מגרשי חניה מסביב לעיר. חרגנו ממנהגנו והזמנו מלון מראש במאמא נאשי ובתאום בין הנהג למלון באו לאסוף אותנו מהחניה למלון.

התארגנו בזריזות במלון, הזמנו הסעה למחר לתחילת מסלול "ערוץ דילוג הנמר" ויצאנו לחקור את העיר העתיקה. 

חצר המלון

העיר מלאה סמטאות ומאוד יפה וגם קצת התברברנו אבל בסוף הגענו לכיכר המרכזית שם היו כמה נשים שרקדו והרבה המולה. הסתכלנו קצת בחנויות המזכרות הממלאות את כל סמטאות העיר וחזרנו למלון בכדי לאכול ארוחת ערב מוקדמת. היום חוגגים בעיר את פסטיבל הלפידים – לפי ההסבר שקיבלנו זה ראש השנה של שבט אחר שגר צפונית לכאן אבל גם אנשי הנאש'י המקומיים אימצו את החג.

בסמטאות ליג'יאן

אוכלים
וקונים

רוקדים בכיכר
וצופים 

אוכלים בזריזות ויוצאים חזרה להסתובב, עכשיו הסמטאות ממש עמוסות בתיירים (רובם ככולם מקומיים) וממש קשה להסתובב, מדי פעם יש באמצע המדרכה לפיד (אוסף עצים עם פרחים) שמחכה שידליקו אותו, עם רדת החושך מדליקים את הלפידים ולמעשה זה כמו ל"ג בעומר רק באמצע הרחוב, בקושי הצלחנו לחזור למלון, מפאת הדוחק (את ינאי רמסו כל הזמן אז שמנו אותו על הכתפיים), לבסוף הגענו ואירגנו את התיקים לטרק שיתחיל מחר.

יום שני

קמים מוקדם יחסית, ב8:00 יש לנו הסעה, ביחד עם עוד 13 תיירים מהמלון של מאמא נאש'י אנו יוצאים ב 3 טרנזיטים לכיוון תחילת המסלול, הנסיעה, הלעיתים מאוד מפחידה בגלל נהגת השודים שלנו, אורכת כ3 שעות שלקראת הסוף מחליפים רכבים (לא לגמרי ברור לנו למה, אבל כנראה בגלל תחומי שיפוט שונים בהם רשאים רק רכבים מקומיים לנהוג), משלמים כרטיסים (65 יואן למבוגר) והרכב עוצר ליד גסט-האוס שם אנו מפקידים את התיקים שלנו, מסיימים לאכול ארוחת בוקר ויוצאים לדרך לפי ההסברים הלא לגמרי ברורים שקיבלנו לתחילת המסלול.

יוצאים לדרך - גם מסע ארוך מתחיל בצעד קטן...

חשבנו שיהיה קשה למצוא את המסלול אבל מהר מאוד נצמדו אלינו 2 סוסים מאחור (שציפו שבשלב מסוים נשבר ונשכור אותם) ולמעשה הם הראו לנו את הדרך. הדרך מתחילה בעליה לא קלה על כביש קטן בתוך כפר, בקצה הכפר יש מזנון \ גזלן ואנו עוצרים שם להפסקת פירות ושתיה קלה (וכמובן גם הסוסים עצרו איתנו). משם הדרך כבר עוברת לשביל צר המטפס על צלע ההר בתלילות.

הנוף של הנהר החום למטה וההרים הגבוהים עם הצוקים פשוט מדהים, לאורך הדרך יש המון עצים של אגוז מלך חלקם נראה שאפילו צומחים ממש בר. כולם עולים יפה מאוד! לאחר כ4 שעות הליכה אנו מגיעים לגסט-האוס (Naxi Family Guest House) למרות שהשעה עדיין מוקדמת ההליכה לגסט-האוס הבא היא די ארוכה וכוללת טיפוס רציני ולכן אנו נשארים שם, מבנה הגסט-האוס מסביב חצר גדולה והעם משחק בבימבה שיש שם, אנו אוכלים עוד קצת פירות ואת השאריות נותנים לחיות של האכסניה. בין החיות הרבות ישנו גם קוף מיסכן שנהנה מאוד משאריות המנגו שלנו, קיבלנו חדר גדול ונקי מאוד ויצאנו לחקור קצת את הכפר.

הגסט האוס שלנו ונוף הפסגות סביבו

בדרך ראינו עץ של מנגוסטרים (הפירות עדין היו ירוקים אבל ממש הזכירו את הפירות הסגולים של המנגוסטרים), העם ישר התחיל לעזור למישהוא שמגלף בעץ, חוץ מזה לא ראינו הרבה אבל עצרנו במגרש כדור סל מחוץ למבנה ישן של בי"ס – אח"כ הסבירו לנו שכעת כל הילדים יורדים לבי"ס למטה בעיירה והמבנה משמש כנסים קהילתיים, שם שיחקנו כל מיני משחקי תופסת והיה ממש כיף.

לאחר שהתעיפנו חזרנו לחדרנו ופתאום התבהרו השמים וראינו את קצה ההר הגבוה הנקרא "הר דרקון הירקן המושלג" (שם ארוך קצת) שבקצהו יש קרחון שאותו ראינו לזמן קצר עד שהוא התכסה שוב בעננים.

התחלנו להכין ארוחת ערב בעזרת שקיות "חמים וטעים" אותן אנו סוחבים כבר הרבה זמן, בכדי להוסיף נפח לתבשיל קנינו מבעלת הבית אטריות ביצים ויצא תבשיל מעולה. כולנו די עייפים ונרדמים מהר.

יום שלישי

היום מתוכננת עליה קשה הנקראת 28 פיתולים (אבל למעשה יש 32 – ספרנו!), שותים שוקו משובח ביותר בבוקר ויוצאים לדרך.

יום שני לטרק - יוצאים לדרך

מיד בקצה הכפר מתחילה העליה הקשה, למזלנו התחלנו מוקדם היום וכל הסוסים מחכים לתיירים למטה (רוב התיירים הולכים את היום הראשון והשני שלנו במכה אחת) כך שלפחות היום הסוסים לא נשפו בעורפנו. לאט לאט עלינו את כל הפיתולים, בדרך עשינו הפסקה קצרה ליד עוד גזלן.

הפיתול ה-20

כעבור כשעתיים סיימנו לטפס את כל הפיתולים והתחלנו ללכת למעלה על ההר כשמדי פעם רואים את הנהר למטה הנכנס לקניון ולכן הוא שוצף וגועש, ההליכה חלקה ממש על שפת המצוק הגבוה ולכן הולכים בטור נמלים. עושים הפסקת ביסלי (שגם אותו אנו סוחבים הרבה זמן – חמישה וחצי חודשים ליתר דיוק).

את המסלול חוצים נחלים ומפלים וממש יפה, לקראת צוהרים אנו מגיעים לTea Horse Guest House , אוכלים שם אורז ונחים קצת. משם אנו ממשיכים בהליכה נינוחה לכיוון הכפר בו נמצא Half Way Guest House ולקראת אחה"צ אנו מגיעים.

להבדיל מהמקום שישנו אתמול כאן מלא תיירים ומאוד יקר ולא נקי, מזל, לפחות שהגענו מספיק מוקדם (בזכות פיצול הדרך ליומיים) כי אחרת לא היה לנו בכלל מקום, זה מה שיש. אנו מתארגנים על ארוחת ערב עם תוספת של אורז לחמים וטעים שלנו וכולם מרוצים. מכיוון שאין לנו מספיק מיטות בחדר קיבלנו עוד 2 שקי שינה (הבנות התנדבו בשמחה לישון בהם), העם העייף נרדם מהר מאוד, לנו לקח טיפה יותר זמן בזכות הקריוקי שהתחיל בחוץ.

יום רביעי

מתעוררים לקול גשם ומחליטים להישאר עוד קצת במיטות, לאט לאט הגשם נחלש ואנו מתחילים להתארגן, באזור זה יש מעין פיתה שנקראת "בה-בה" והיתרון (לשומרי הכשרות) שיש כלי מיוחד לבישול \ אפיה של הבה-בה (ופנקייק) בלבד. אנו מזמינים לארוחת בוקר בה-בות עם שוקלד (סירופ הרשי) לילדים ועם  דבש למבוגרים וכמובן שוקו לכולם, תוך כדי המתנה לאוכל העם מוסיף גרפיטי לקירות המיועדים לכך.

ארוחת בוקר בתוך ענן

לקראת 11 הגשם נפסק כליל והשמש יצאה ואנו שוב יוצאים לדרך. הדרך מאוד יפה. שוב חוצים נחלים ומפלים, במקום מסויים רואים אנשים שמסננים דרך שטיחים או שמיכות צמר גדולות, חומר (אולי מלט או גבס) שזורם בנחל שצבע מימיו לבנים.

בשלב כל שהוא רואים מרחוק את הכפר אליו אנו רוצים להגיע ואז מתחילה ירידה עד לכפר. אנו מגיעים לTina's Guest House לקראת שתיים ומסתבר שהאוטובוס שיוצא היום בשעה 3 לשנגרילה כבר מלא, אנו אוכלים אורז לצהרים (ברוב המקומות אין בעיה לאכול אורז לבן מבושל מפני שהוא מתבשל בסיר לבישול איטי שמיועד לאורז בלבד) ומחליטים שנשאר ללון שם, מכיוון שמזג האוויר נאה החלטנו שנרד עכשיו את הירידה הקשה לנהר למטה.

חוצים את הגשר שעובר מעל קניון עמוק מאוד, משלמים דמי אחזקה (20 יואן לכולנו) באמת התשלום מגיע להם, השביל התלול מתוחזק יפה מאוד (במונחים מקומיים) וכולל מלא מדרגות עם מעקות וסולמות שילוט – כל הכבוד להם שהם הצליחו לבנות שביל שיעקוף את המכשול הטבעי של המצוק האדיר. אנו מתחילים לרדת ובשלב מסוים ינאי מראה סימני עייפות ואפרת מראה סמני פחד גבהים אז שניהם מחליטים לותר על הירידה ולחזור לאכסניה. אני ממשיך עם שאר העם למטה, בדרך יש סולם קטן אותו אנו יורדים בקלילות וגם סולם גדול (מעל 20 מטר) שבו אני מסרב לתת להם לרדת, במקום זה יש שביל עוקף, לאורך הירידה ישנם סככות (להגנה מהגשם שיורד) ובכל סככה יש כיסא אפיריון (כמו ב"היו היה") שיוכלו לסחוב את מי שמתעייף.

לאחר כשעה קלה אנו מגיעים כמעט עד לשפת הנהר והמראה פשוט מדהים, כמות מים אדירה שזורמת בקניון צר, החלטנו על סלע במים (שהיו עליו דגלים) ששם הנמר המפורסם דילג מצד לצד! נחנו מהירידה הקשה ואספנו אנרגיה לעליה בעזרת חטיף סניקרס.

שוקולד סניקרס לחיזוק הצ'אקרות

את העליה הקשה העם עלה ללא בעיה ואפילו קיבל אישור לעלות בסולם הגבוה לשמחת כולם (זה חוסך מלא מדרגות), כשהגענו למעלה קנינו אורז ואטריות ביצים בעזרת סימני ידים וחזרנו לאכסניה שם אפרת וינאי כמעט והתחילו לדאוג. בזמן שאנו ירדנו לנהר אפרת ביררה במקומות נוספים על דרך לשנגרילה ומצאה מקום שתמורת 300 יואן יסכים לקחת אותנו במונית (סה"כ מאוד דומה למחיר האוטובוס) סגרנו איתם שמחר ניצא ב10 בבוקר.

הצלחנו!!!

באכסניה הכנו ארוחת ערב (אורז מחמים וטעים + אטריות ביצים) שיצאו לא כל כך מבושלות אבל כמעט הכל נגמר, שוב העם העייף נרדם מהר.

יום חמישי

יוצאים לחדר האוכל ומזמנים בה-בות ושוקו (איזה פינוק) נפרדים מהאכסניה ועולים למונית, כבר ידענו שהדרך לאורך הנהר חסומה ורכב אחד מגיע מצד אחד של המפולת ורכב אחר מחכה בצד השני, המפולת האדירה לקחה איתה את כל הכביש ולמעשה החציה ברגל של המפולת היה החלק הכי מפחיד של הטיול.

היה כביש?!?

עולים על הרכב שממתין לנו מצדה השני של המפולת ונוסעים בכביש המתפתל לאורך הנהר, עוצרים לאסוף את התיקים מגיין'ס גסטהאוס וממשיכים בנסיעה לשאנגרילה. מגיעים לעיר בסביבות הצהריים, הנהג מברר בטלפון היכן המלון שהזמנו ומלווה אותנו רגלית – אל העיר העתיקה אין כניסה לרכבים וכולם חונים בחניה גדולה מחוצה לה. הליכה קצרה בסמטאות העיר ודרך הכיכר הגדולה מלאת עשן המנגלים ומגיעים לN's kitchen & lodge .

באכסניה קיבלו את פנינו כמה ישראלים, זוג אחד התרגש ושאל אם אנו המשפחה ההיא המטיילת ששמע עליה כבר במקום אחר בסין?! אותנו זה מאוד הצחיק – שמנו יצא לפנינו אפילו בסין... בסוף הצלחנו להבין שהזוג פגש במוריה ושמעון איתם בילינו 2 שבתות בקומינג ובדאלי והצטערנו לשמוע שפיספסנו אותם ביומיים. התמקמנו בחדרינו: מיטה רגילה + מיטה זוגית ענקית, התחברנו לאינטרנט לאחר ניתוק של כמעט 4 ימים, ניסינו לדבר מעט בסקייפ אך פתאום הכול הפסיק והחשיך – שאנגרילה בעלטה עם הפסקת חשמל כללית (ורעש גנרטורים). יצאנו לעיר החדשה להצטייד במעט אוכל ובכדי להאריך את הויזה שלנו בסין, שפגה בעוד יומיים, כלומר בשבת. כמו כל דבר בסין, הארכת הויזה מלווה בתהליך קצת ארוך: ראשית הולכים לתחנת משטרה שם, לאחר הסבר קצר שאנו ישנים באכסניתנו אך טרם רשומים שם בגלל הפסקת החשמל (בכל אכסניה בסין צריך להירשם + הדרכונים מצולמים בקבלה), הפקיד מגלה הבנה ומנפיק לנו הצהרה בה כתב שאנו שוהים בימים אלו בשנגרילה למטרת טיול. אח"כ אנו ממשיכים לצעוד לכיוון משרד ההגירהPSB  שם אנו ממלאים טפסי וויזה חדשים לכל אחד + צירוף של תמונות + צילום שלנו במחשב, לאחר זמן מה אומרים לנו לבוא מחר לאסוף את הדרכונים. משם אנו ממשיכים לסופר הקרוב מצטידים קצת במזון וחוזרים למלון לארוחת ערב ושינה.

ינאי מאומץ מיידית עם ההגעה

4 במיטה אחת

קשת מעל המלון