פרידות רטובות

יום ראשון – יום ירושלים 20.5.12

קמנו לרוטינת יום ראשון אחרונה, שיחות סקייפ מוצלחות עם המשפחות בישראל, כולל איחולי יום ירושלים שמח (ביום א' הבא זה חג שבועות ולמחרת אנו טסים לתאילנד...). לפני התקפלות, מופע חוזר מליל אמש, הפעם באור יום וגם מוסרט. מופע פרידה מקסים בהשתתפות כל העם.

יוצאים לדרך צפונה לכיוון Hot water beach. המרחק לא כ"כ גדול, תיכננו נסיעה של כשעה, אך לא היינו מוכנים נפשית לדרך: כביש צר, מלא עיקולים, מטפס ויורד בגבעות – כל כמה ק"מ ישנו שלט המתרה על פיתולים ב... 8 ק"מ הבאים, נניח, כשאלו חולפים, מיד מגיע שלט זהה נוסף. אנו מטפסים ומתפתלים בקצב צב וכך הנסיעה הולכת ומתארכת.

חוף המים החמים נגיש רק בשעות השפל, אנו רואים שזמן שיא השפל הולך, מתקרב ו... חולף ורק אז אנו מגיעים לחוף – רוצים בכל זאת לנסות או לפחות לראות במה מדובר. כשאנו מגיעים עדיין י ש אנשים בחוף אך ברור שבקרוב החוף יעלם תחת גלי הגיאות ואז כבר יהיה קשה לחזור לחניה. אנו מבינים שהמקום מקסים ושווה ביקור ראוי ומבטיחים לעם שנשוב מחר בזמן מתאים.

חוזרים לקרוואן, אוכלים בחניה בחוף ארוחת צהריים מאוחרת ונוסעים לCathedral Cove, נסיעה של כרבע ש'. הליכה של כארבעים דק' על המצוק שמעל החוף בין העצים, ירידה אל החוף ומגלים חוף יפהפה.

כנראה איזה ענק גולייתי שיחק באבנים פעם בסביבה והשאיר כמה סלעים מפוזרים בים – בתוך הים. לא רחוק מהחוף, מפוזרים איים רבים בגדלים שונים. בחוף עצמו, המצוק עליו הלכנו, נכנס לתוך המים ויוצר מעין מנהרה קשתית גדולה ומרשימה. מול הקשת ישנו מצוק חשוף ממנו מטפטפים מים המנצנצים לאור השקיעה (וסליחה על הקיטשיות). נהננו ממשחק קצר בחוף, בריחה מהגלים וריצה דרך הקשת.

חזרה לאוטו (לקח פחות זמן בחזור) ונסיעה לחניית לילה במקום שחשבתי (וצדקתי!) שראיתי בדרך אל חוף המים החמים. ארוחת ערב בניצוחה של זהר, סרט ולילה  טוב – הלילה עבר בדממה מוחלטת כשבכביש שלידנו לא עברה שום מכונית.

יום שני

יקיצה טבעית (אין לאן למהר, אנו ממש ליד חוף המים החמים ושיא הגיאות רק ב13:00, כלומר אין טעם להגיע לחוף לפני 11:00), התארגנות קלה ונסיעה כמה רגעים לעבר קת'ידרל קוב מאתמול אל גן משחקים חביב שראינו בדרך בעיירה. העם משחק ואנו שותים קפה בוקר בשקט. העם נכנס לקורנפלקס,

ממלאים מים מברז בשירותים הציבוריים ונוסעים אל החוף. בקיוסק שבחוף שכרנו 2 אתי חפירה, הצטיידנו בעוד כמה כלים ששמרנו למשחקי חוף (גביע גבינה לבנה קופסאת ריבה...), לקחנו בייצים ואל החול. הליכה של 3 דק' בחול, חציית נחל קפוא ומגיעים לאזור סלעי בחוף, שם כבר נמצאים מעט אנשים ובאזור החולי שנחשף בשפל, כבר מתגלות כמה נביעות מבעבעות. מדלגים בחול בין מי/ וחול קרים ומידי פעם בכאלו ממש רותחים. מחליטים על אזור ומתחילים לחפור במרץ.

צריך לחפור בור גדול ודי עמוק בכדי לזכות בבריכה חמה פרטית. חופרים וחופרים אך כנראה אין נביעה חמה סמוך. מסתכלים יותר טוב על החוף, מוצאים מקום בו יש יש נביעה ממש רותחת, תופסים טיפה מרחק ממנה וחופרים. עבודת החפירה קשה ומתישה אך בהחלט משתלמת. יצרנו בריכה טרמית פרטית משלנו בה כל אחד מוצא בדיוק את המקום המתאים לו מבחינת עירבובי המים החמים וקרים. העם ממשיך לחפור ומחבר בין 2 הבריכות שלנו כך כשחם מידי באחת עוברים קצת לשניה.

כשמאיר מרגיש שכבר ממש התבשל הוא רץ אל הים, גם זהר מצטרפת. הביציים שהבאנו הוכנסו בתוך שקית כביסה ממש אל פי הנביעה ואנו מקווים לביצות קשות מאוחר יותר. משעשע לראות את כל ה"חדשים" שזורמים אל החוף ולא מודעים להפרשי הטמפ' ולנקודות החמות ממש – הם מתקרבים אל הנביעות ברגליים יחפות וצורחים מהחום, ה"ותיקים" כמונו כבר מודעים לאזורים המסוכנים ומתהלכים בחופשיות.

הזמן חולף במהירות ואנו נהנים מאוד מהחוף. הבייצים לעומת זאת לא ממש שיתפו פעולה והתבשלו רק בקושי, שק הכביסה נצבע צהוב / כתום מהחלמון שהתפוצץ אך לא התבשל. 

הביצים בנביעה

איזו אכזבה

חוזרים לקרוואן, היום מזג האויר ממש לטובתנו וממש חמים אך בכל זאת קר מחוץ למים החמים. ובדרך עוד צריך שוב לחצות את מי הנחל הקפואים. שטיפה קצרה וקרה בטוש החוף כדי להיפטר לפחות חלקית מהחול הגס, ארוחת צהריים ונסיעה לפעילות הבאה. קראנו במדריך על פארק חבלים שנשמע כמו המקום אליו זהר מאוד רצתה ללכת בטאופו והתבטל בשל הגשמים. התקשרנו לוודא שאכן פתוח ושהגדולים כולם יוכלו להשתתף, לשמחתנו הכול הסתדר. כחצי ש' נסיעה ומגיעים לHighzone. 2 צפירות קוראות לבעלים להגיע מביתו אל הלקוחות באזור החבלים (והפרות והחזירה שביניהם). למרות ההתלהבות הראשונית, דיה מחליטה לוותר בינתיים על חווית הגבהים. אנוש מצטייד בערסל סנפלינג וקסדה וזהר מפתיעה ורוצה לעלות ראשונה.

זהר מתחברת לחבל סנפלינג בטיחותי ומטפסת על עמוד בגובה 12 מ'. בסוף הטיפוס מגיע החלק הקשה. רגל רגל ויד יד עוברות מהעמוד אל החבלים המתוחים במרומים. זהר הולכת על חבל דק ומחזיקה בשני חבלים מצדדיה.  מגיע עד לעמוד השני בקצה ונוגעת בו. חוזרת בהליכה אחורה עד לאמצע החבל, מוחאת כפיים (כלומר עומדת על החבל ללא אחיזה) ומורדית בעזרת חבל הבטיחות אל הקרקע. כל הכבוד!

עכשיו אנוש מנסה. מתחיל לטפס בביטחון, אך מחליט לוותר באמצע הטיפוס. לאחר כמה שיכנועים הוא מצליח להרפות את ידיו משלבי הטיפוס ולאחוז בחבל הבטיחות ומרוויח נדנה גבוהה ומגניבה.

זהר ממשיכה לעוד 2 פעלויות שחקים: קורת עץ עליה היא מתהלכת ללא אחיזת ידיים כלל (רק מידי פעם נעזרת באחיזה בחבל הבטיחות שקשור למותניה), והליכה צידית על חבל כשמעל מתוח חבל נוסף לאחיזה. זהר מדהימה את כולנו ונהנית מאוד מהאתגר המפחיד.

המשימה הבאה היא אומגה גבוהה באורך 150 מ'. דיה מחליטה שגם היא רוצה אךכדי לעלות לאומגה צריך לפחות לנסות משימה אחת קודם. דיה מנסה את ההליכה הצידית אך מפסיקה גם היא כבר בטיפוס ורק מתנדנת מטה. אנוש זהר ודיה מורשים לעלות לאומגה.

אנוש האמיץ מתחבר ראשון, מקבל הסברים ויוצא לדרך בליווי מאיר שצריך לתפוס את התייש הנגחן בדרך לנקודת ההתחלה. אנוש מתרחק במעלה הגבע וחוזר במהירות אדירה באומגה. החלק הקשה יותר זה להוריד עצמו למטה בזהירות אך גם את זה הוא צולח בהנאה רבה. כל הכבוד.

זהר ודיה נרתעות לאחר שראו באיזו מהירות האומגה נוסעת אך זהר רוצה לנסות. זהר ואני מטפסות, הפעם אני לוקחת איתי חבל ובעזרת פני המפעילה ובעלת המקום אנו קושרות את התייש ורק בקושי נמלטות מנגיחה.  זהר מאוד רוצה וממש מנסה להתגבר על הפחד, אך בסוף מוותרת. לא נורא. חוזרים למטה לאזור החבלים, מאכילים מעט את החזירה הנחמדה והברווזים, ינאי מתעקש למלא לעגלים, שנמצאים ממש בין החבלים בשביל גיזום העשב, עוד ועוד מים

בינתיים מאיר נרתם ומתכוננן לאתגר שלו, בלחץ העם. העם דורש קפיצת בנג'י! מאיר מטפס על עמוד בגובה 15 מ', נקשר ו... קופץ! במתקן הנקרא נדנדת בנג'י, מתחילים בקפיצה וממשיכים בנידנוד גבוה. וואוו איזה פחד.

ינאי שבעצם לא לקח חלק פעיל באתגר פתאום מבין שהוא לא זוכה להתנדנד בנדנדה ומוחה בתוקף. בעלי המקום, פני וג'ף, זוג אנגלים שלאחר ששייטו בכל העולם החליטו להקים משפחה בניו זילנד, היו מקסימים ומאוד סבלניים. היה ממש כיף לכולם (ואפילו יצאנו ממש בזול – 50$ עבור 5 פעילויות, ללא תשלום על כל הנסיונות והאכלת חיות החווה).

רק מודד ציוד

מתחילים בנסיעה בכביש 309 הפתלתל ומחפשים מקום לינה. בצד אחד של הכביש הצר קיר ועצים ומצד שני עצים ולמטה נחל. כל איי החניה בצד הנחל רטובים ובוציים, חלקם אפילו קרסו לתוך הנחל,  ואילו בצד ההר כמעט ואין אפילו שוליים. לבסוף נמצא מקום (בשיפוע לא קטן), לא לצד הכביש כבעבר, אלא ממש על הכביש בעיקול רחב יותר.  אני לא במייטבי כבר מהבוקר, מאיר לוקח פיקוד על ארוחת הערב, בעזרת ינאי. ערב קצר ללא הרבה פעילות ולמיטות. 

חנית לילה על כביש 309

יום שלישי

נסיעה קצרה בהמשך כביש 309 היפה ותוך כמה דק' מגיעים לKauri Grove (עם החניה הגדולה והישרה שבמקום. מקום מושלם לחניית לילה - חוק מרפי במייטבו). הבנות שובתות נגד טיולים רגליים ונשארות בקרוואן. הבנים מצטרפים אלינו וביחד אנו הולכים הליכה קצרצרה ביער ומגיעים לאזור בו נשתמרו כמה עצי קאורי בודדים (13 לפי הספר, אנו ספרנו רק 12), ענקיים, בני 600 ש', ששרדו את הכריתה ההמונית בעבר. התפעלנו מגודלם העצום של העצים  ואנוש, כמובן, ניסה להילחם בהם. גם ינאי הצטרף עם "מכסחת הדשא" שלו, ושניהם נהינו מאוד.

נסיעה של כמה רגעים ושוב יציאה לטיולון קצרצר. הפעם גם הבנות החליטו לבוא לאחר שראו שההליכה ליעד אורכת 2 דק'. אכן תוך פחות מדקה כבר הגענו אל מפל מרשים Waiau Falls. מאיר ובעקבותיו הבנות, חצו את הנחל והגיעו אל המפל עצמו. סיכמנו שזהו כנראה המפל האחרון שלנו בניו זילנד וחזרנו לקרוואן.

שוב נסיעה קצרה ומגיעים לWater Works . המקום מוגדר כפארק האטרקציות הטוב ביותר בניו זילנד, או לפחות באזור. בהתחלה, למרות ההתרשמות, לא לגמרי הבנו את התארים, אך בסוף נשבנו בקסם של המקום. הולכים לאורך שביל עם לוחות הסברים והגיגים בים מתקנים שונים שנבנו מכל מיני חלקים מוזרים מופעלים בעזרת מים.

והרי התחזית לפי האבן התלויה

למשל שעון מטוטלת ענק המופעל ע"י מים. מעגל חשמלי שנסגר ע"י מגע בין מזלג לכף ואז משפריץ מים. אופניים שכאשר מדוושים יורים מים וצריך לכוון לפגוע במטרה (או בברווז חולף). המון מתקנים שונים ומשונים הבנויים כולם ידנית מחלקי חילף של רכבים, צינורות, כלי מטבח ועוד ואת כולם ניתן וצריך לנסות ולהפעיל לבד. מגניב ביותר.

לאחר שיטוט מגיעים לאזור משחקים גדול. שם לא הכול מופעל במים אך עדיין הכול תוצרת עצמית ובאותו סגנון. הילדים פשוט בגן עדן. קרוסלה ענקית שמסובבים תוך דיווש עצמי באופניים, אתגרים של חבלים וקורות, אומגה (הקצרה) ומתקן באולינג ענק ומוזר. פשוט כייף. העם משחק ונהנה ואנו מחליטים להמשיך ולהינות מהמקום.

קרוסלה בדיווש עצמי - צריך אחד כזה בבית

ביג באולינג

עוד סוג של נדנדה

מתארגנים ברכב עם ארוחת צהריים ועושים פיקניק לתפארת באזור המשחקים. לאחר האוכל (בשיתוף החתול המקומי), ממשיכים ומגלים עוד המון מתקנים מהנים ומשעשים.

מאיר מגלה את האומגה (הגדולה!), ינאי את מסלול מירוץ הסירות וכולם נגד כולם בתותחי המים. הפעם גם אני נהינתי מהאומגה המהירה. המשכנו להפעיל ולהירטב (כשהפארק כולו לרשותנו) עד שהגיעה בעלת הבית והודיעה שהמקום נסגר. היא היתה מאוד נחמדה והציעה שנשאר כמה שנרצה ונמשיך להינות מהמתקנים, רק שהיא עוזבת וסוגרת את השיבר הראשי. בנוסף היא הזמינה אותנו להישאר ללון בחנית המקום. לאחר יותר מחמש ש' בפארק החלטנו שמספיק.

נסענו לעיירה  Coromandel הנמצאת 5 ק"מ מהפארק. העם ירד בגן המשחקים, אני נשארתי עם ינאי שנרדם ומאיר הלך להצטייד מעט בסופר. לאחר קפה חם קראנו לילדים מהגן ושבנו אל חניית פארק המים ללילה. מאיר הכין ארוחת ערב טובה שהסתיימה עם קינוח של שוקו ועוגה לרקע סיכום חוויות ניו זילנד ספונטני שהבנות התחילו. כל אחד נזכר באטרקציות הכי שוות מבחינתו, במסלולי ההליכה האהובים וכמובן במאכל המשובח ביותר שהכנו במהלך שהותנו בקרוואן. אומנם יש עוד כמה ימים אך כולנו בהרגשת סיכומים. הבנות ישבו לכתוב חוויות, הבנים שיחקו בטאבלט, ונגמר הערב.

יום רביעי

השכמה והתארגנות זריזה ואנו מתייצבים בתחנת הרכבת המיוחדת Driving Creek railway. רכבת קטנה זו נוסעת במסלול העולה ומטפס עד ל Eyefull tower ממנו נשקף נוף מדהים אל מפרץ קורומנדל על כל האיים הפזורים בו.

מסילת הרכבת נבנתה ע"י קרמיקאי שהחליט לנטוש את עבודת ההוראה, לקנות חלקת אדמה שממנה חצב חימר, לשקם את החלקה שהיתה יער גדול אך כולו נכרת לטובת מרעה ע"י בעליה הקודמים של האדמה. תחילה המסילה נבנתה רק בכדי לשרת אותו בהסעת החימר מהעמק אל הסדנא שלו, מאוחר יותר המפעל ההנדסי המורכב של מסילת הברזל הפך למטרה חלוצית עבורו אך בשל קשיים כלכליים גם למקור פרנסה מהתיירים.

במהלך השנים המסילה כל פעם התארכה עוד קצת עד להשלמתה עד למגדל התצפית, כשבדרך היא עוברת אקוודוקט כפול (כלומר פעם הנסיעה בחלק התחתון ופעם בעליון), 3 מנהרות, גשרים נוספים וכל מיני מעברי "זיג-זג" בהם הרכבת נוסעת קדימה ואחורה לסירוגין בכדי להתגבר על העליה התלולה.הנסיעה היתה מהנה ביותר ומרתקת. בדרך רואים יצירות אומנות של היזם וגם של אומנים אורחים נוספים וכן את היער המשתקם אותו נטע ובתוכו כ 9,000 עצי קאורי. לאחר סיבוב של כשעה ברכבת צפינו בסרטון על האדם העומד מאחורי הפרוייקט המדהים.

מהרכבת חזרנו לעיירה קורומנדל למעט סידורים: סגרנו את חשבון הבנק הניו זילנדי שלנו ( רעיון מבריק של מאיר לא להסתבך עם זה באוקלנד), מילוי  וריקון (אחרונים?!) בקרוואן וקניית תפ"א לארוחת ערב. בינתיים העם בילה בנעימים בגן המשחקים מאתמול. ארוחת צהרים נחמדה על שפת הים כשהעם חוקר את החי בסלעים בזמן שפל.

מתחילים בנסיעה לכיוון אוקלנד. נסיעה לאורך קו המים בכביש מאוד צר,מתפתל ויפה. כל כמה ק"מ חוצים מעיין עיירונת, כלומר מס' בתים מול החוף, עד שכעבור כשעה של נסיעה די איטית מצאנו את עצמנו כבר בעיר Thames. החלטנו לעצור בגן המשחקים הראשון שנראה כדי לתת לעם לחלץ עצמות. יצא לטובה וגן המשחקים היה מוצלח ביותר עם אוניה גדולה והמון מתקנים ואפילו, כשחנינו לידו במקרה, ראינו שיש שלט המזמין קרוואנים לחנות בחניה זו ללילה,כמובן ששמחנו להישאר במקום. לאחר זמן מה בגן נסענו לגיחה קצרה לים לראות את השקיעה, משם המשכנו לסופר ויצאנו כולנו לבילוי משפחתי של קניות לחג (וצ'יפור העם עם ממתק על פי בחירתם) בינתיים ארוחת ערב נאפתה  בתנור. חזרנו, אכלנו, הבנות מיינו את ציודן לקראת אריזה ושבנו לחניה הסמוכה לגן המשחקים לשינה.

יום חמישי

העם השכים קום כדי לרוץ לגן המשחקים אך לאכזבתם הכול רטוב. לאחר תפילה וארוחת בוקר, ממשיכים לאוקלנד. לאחר כחצי שעה מתרחקים קצת מהים ועולים על הכביש המהיר. כביש שהולך ומתרחב על נתיביו ככל שמתקדמים לתוך מרכז אוקלנד. נראה כי בנסיעה זו חלפנו על פני יותר מכוניות מאשר במהלך כל הטיול בניו זילנד עד כה. אוקלנד בנויה ממרכז העיר והמון פרברים פזורים סביבה וכל זה על חתיכות אדמה שמתחתרות בתוך הים. מראה יפה אך סבוך להתמצאות.

אנו נוסעים לפרבר הנקרא Devonport עליו קיבלנו המלצות מהבנקאית מאתמול וזה גם מתאים לנו מבחינת מיקום, אנו צריכים לאסוף חבילה קטנה מפרבר אחר באזור מאוחר יותר. הגענו וחנינו בשפיץ ליד הים, אספנו מידע ב i בזמן שהעם שיחק בגן המשחקים ממול. דוונפוורט היא פרבר נחמד עם מבנים קולוניילים יפים, חופים כמובן, ו2 הרי געש כבויים (יש הרבה כאן בסביבת אוקלנד). התחלנו במוזיאון הצי. מוזיאון יפה, לא גדול, אך מרשים בכמות דגמי אוניות הקרב ושאר המייצגים. העם לא מתעמק בחומר אך כן נהנה משיטוט בין הדגמים השונים ובעיקר מהאפשרות להתלבש כמלחים, סליחה כמפקדי האוניה, ולשבת לכוס "מסטינג" בחדר המדמה אזור באוניה.

אנו מטפסים (עם האוטו) לפיסגת הר ששימש נקודה אסטרטגית חשובה. בראש ההר מוצבים עדיין תותחים ששימשו להגנה ותעלות בונקרים רבות ומסועפות להן ניתן להיכנס. העם התרגש מאוד אך גם די חשש מההליכה בין הביצורים, זו באמת היתה הרגשה מוזרה. אנוש כמובן הוביל, יחד עם ינאי, את הכוח הלוחם. חוץ מזה נהיננו גם מנוף מדהים של העיר אוקלנד עם המון מפרשיות בים (אפילו היתה תחרות) ומגדלי מרכז העיר עם הCity Tower  המפורסם.

תותח לכל ילד

המשפחה שקבלה את החבילה (אחותה של קת'רין מקוויןסטאון) שלנו תהיה בבית רק לפנות ערב ולכן אנו קופצים לזמן קצר לספריה בכדי להעביר את הזמן, לצערנו זה גורם לנו לנסוע ולנווט באוקלנד בשעות העומס של אחרי הצהרים מה שאומר שאפרת מחזיקה חזק חזק את הGPS  והמפה ומנסה להבין לאיזה נתיב לנסוע מתוך 5 הנתיבים שיש על הכביש בינתיים אני מנסה לנהוג בלי לפגוע באף רכב אחר וגם מנסה לעצור בכל הרמזורים שפתאום הופיעו (הבלמים של הקראוון עבדו טוב) כמובן שהתברברנו ובמקום לקחת את הכביש המהיר צפונה לקחנו דרומה מה שמוביל אותנו לסיבוב נוסף, בסופו של דבר ידידנו היקר הGPS לא איכזב והביא אותנו בדיוק לבית שהינו צריכים והחבילה נאספה. עכשיו דרכנו לפארק קראוונים כדי להעביר בו את הלילה האחרון שלנו בקראוון, הנסיעה עכשיו יותר קלה כנראה ירד העומס וגם הכיוון שונה, אחת מהמשימות להערב היא להכין את כל המאכלים לשבועות הדורשים אפיה (מכיוון שלא ידוע לנו האם יהיה תנור אפיה במלון שהזמנו לשבת-חג) ומסתבר שגם במטבח של הפארק קראוונים אין תנור אפיה בכלל, מה שאומר שאנו מכינים הכול בקראוון (כולל היתרון שכולם נשארים ביחד) מכינים פשטידת פסטה, תפו"א בשמנת, פיצוניות ועוגה (בעזרתו האדיבה של אנוש) תוך כדי גם מכינים ארוחת ערב לעם ומדברים עם סבתא עדה וסבא גדליה וגם עם רותי וסבתא נורה, במקביל גם עושים כביסה (הפעם היבשן היה טוב מאוד והכל יצא יבש). לאחר שהילדים נרדמו אנו מתחילים לארוז הכול (או לפחות מה שניתן) אפרת מנצחת על מלאכת האריזה ובאיזשהוא שלב בלילה אנו מחליטים שמספיק להיום ונמשיך מחר בבוקר.

יום שישי (יום אחרון לקראוון)

קמים מוקדם יחסית בכדי לגמור את שאר האריזות, לצאת בזמן להגיע למלון (בתקווה שיהיה היכן לשים שם את הדברים שלנו כי מוקדם מדי לציק אין) ולהספיק להחזיר את הקראוון בזמן (ובשלום), לחזור למלון ולגמור להתארגן לשבת-וחג (חצי מרתון),

עוזבים ב10:30 את פארק הקראוונים לאחר שמרוקנים אותו מכול הנוזלים (מים אפורים ושחורים) הפעם לא צריך למלא מים, מנווטים למלון (שוב ברבור קטן) ולמזלנו מסתבר שהסויטה שלנו תהיה מוכנה עוד 10 דקות, יצא לנו טוב כך אין לנו בעיה היכן לשים את כול הדברים, מעלים לסויטה שבקומה ראשונה את כל ציודנו ויוצאים (או יותר נכון מנסים לצאת) לכיוון חברת ההשכרה, מסתבר שדרך היציאה מהמלון לא ממש מתאימה לגודל הקראוון שלנו (חבל שלא אמרו לנו לפני שניסנו) ואנו צריכים לנסות להסתובב אבל יש כמה רכבים שמפריעים. אפרת הולכת לחפש את בעליהם בכדי שיזיזו אותם ובסוף לאחר הרבה נסיונות (וביצועי רוורסים מופלאים מצד מאיר עם המשאית הענקית שלנו בחניון צפוף ןמלא!!!) אנו שוב בכביש, עם הרבה חשש בלב (כיצד תסתיים ההחזרה – יש לנו שם ערבון של 1500$ ונסיון מר מדרום אמריקה שם הצליחו להלביש עלינו תקלה ישנה ברכב כשהחזרנו אותו) אבל מסתבר שסתם חששנו הגברת הנחמדה רק הסתכלה קלות שאין דפיקות ובדקה שהGPS  והDVD  חזרו כמו שצריך והחזירה לנו את הערבון, עוד אבן ירדה לנו מהלב, הבנים שיחקו מעט במשרד, לקחנו מונית חזרה למלון והתחלנו בהתארגניות לחג.

ינאי וחברים במשרד ההשכרה

בסויטה שלנו מסתבר שיש 2 חדרי שינה גדולים ומטבח מאובזר (כמובן עם תנור אפיה גדול) אפרת ואני יוצאים למרכז היהודי הסמוך בכדי לראות מה יש בחנות הכשרה (שבתמונה באינטרנט נראית מאוד גדולה אבל במציאות לא ממש ומאוד יקרה) קנינו נר זכרון וחלה וחזרנו להמשך הכנות, להבדיל משבתות קודמות אפרת מבשלת באותו מקום שבו אנו נמצאים כך שזה ממש נחמד, מתארגנים למקלחות (הפעם אחד אחד יש רק מקלחת אחת).

שבת - שבועות

מגיעים לאחר הדלקת נרות לבית הכנסת אבל הוא נעול מסתכלים כה וכה ולא מבינים איך נכנסים, (בית הכנסת נמצא במתחם שכולל גם את בית הספר ואולי לא מכאן נכנסים בשבת?!) לפתע מישהוא (מסתבר שהיה זה הש"ג) מגיע מבפנים ומסביר לנו שהתפילה תחל רק בעוד כ3/4 חוזרים קצת לגן המשחקים שבדרך בכדי להעביר את הזמן אבל היתושים מכים בנו ואנו חוזרים די מהר לבית כנסת שהפעם כבר היה פתוח, הרב (שמואל) פוגש אותנו ראשונה ומזמין אותנו להכנס בסבר פנים יפות, לאחר זמן מה מתחילה התפילה בנוסח שאנו והילדים מכירים (בי"כנ יפה וקטן עם מניין בדיוק) לאחר התפילה היה קידוש וקצת עוגה ואנו חוזרים למלון לסעודת שבת סטנדרטית (אך טעימה) למחרת בבוקר אנו שוב צועדים לבית הכנסת הפעם התפילה באולם אחר וגדול עם יותר מתפללים, לאחר התפילה הרב מזמין אותנו לצהרים אצלו לאחר לבטים רבים (בעיקר מחוסר נעימות, אנחנו בכל זאת גדוד...) אנו מחליטים להענות להזמנה, בנתיים שני הבנים של הרב (בגלאי 9 ו7) התחברו עם הילדים שלנו והשמחה רבה, מסתבר שבית הרב רחוק ופעם בשבועיים הרב ומשפחתו עוברים לשבת לאזור המקווה של הקהילה שנמצא ממש מתחת לבית כנסת.  במהלך הסעודה (הבשרית לשמחת אנוש וזהר) ילדי הרב מראים לילדנו את כול הקומפלס הגדול של בית הקהילה הכולל בי"ס עד כיתה ח' (ל150 תלמידים) אולם ספורט ועוד, אחרי האוכל אנו יורדים עם הרב וילדיו לשחק בגן המשחקים הסמוך וחוזרים לחדר רק להתארגנות קצרה לפני תחילת החג.

מדלקים נרות ושוב צועדים לבית כנסת (הפעם מותר לטלטל אז מביאים איתנו קצת משחקים אבל התפילה ממש קצרה). לקהילה יש ארוחת ערב ואחרי זה כמה שיעורים (כך שמגיעים יותר אנשים) אבל אנו חוזרים למלון לארוחת שבועות נהדרת (חלה, פיצוניות, סלטים וחביתות) ולקינוח מכינים עוגת גבינה במחבת – לפי המתכון של סבתא עדה.

יום א' בבוקר שוב חוזרים לבית כנסת לתפילת חג בסוף התפילה יש קידוש נחמד, אנו נפרדים מחברי הקהילה שהכרנו שם (להם יש עוד יום חג) והולכים בקור עז לגן משחקים אחר שהומצלץ לנו ע"י הרב (הרב ומשפחו לעומתו צועדים כשעתיים לביתם להמשך החג) בדרך אנו עוברים ליד המגדל הגבוה City tower?? מגדל זה נראה ממש כמו חללית, ופתאום רואים מישהוא העומד במרפסת למעלה ומתכונן לקפיצת בנג'י, בהתחלה רק זורקים אותו כמה מטרים ונותנים לו להנות מהנוף ואח"כ למעשה הוא מגליש למטה כאשר הוא מחובר לשני כבלים המתוחים לרצפה ואיזה גלגלת מאיטה אותו קצת נראה מפחיד לאללא.

לאחר כרבע ש' מגיעים לגן משחקים והוא באמת קצת שונה ממה שראינו עד כה, בעיקר כולל טיפוסים על כל מיני סולמות וחבלים וקורה מתנדנדת להליכה בשיווי משקל. הקור והגשם שהחל לטפטף מבריחים אותנו חזרה למלון, אוכלים צהרים ומכיוון שיש לנו שני חדרים הילדים משחקים יפה בחדר אחד ואנו הולכים לשנ"צ של שבת (פעם ראשונה בטיול) שלצערנו מופרע ע"י שרות החדרים, במוצאי חג מתחילים שוב לארוז אבל הפעם בצורה טובה (דהינו בלי שקיות הכול לתיקים) מנצלים את התנור להכנת עוגיות (מי יודע מתי תהיה הזדמנות נוספת), אורזים כול מה שאפשר עד מאוחר ולישון.

יום שני

קמים לארוחת בוקר אחרונה בניו זילנד. אחרי האוכל העם נצמד לטלויזיות ואנו אורזים את הסוף (כלי האוכל בעיקר) קבענו עם נהג המונית שהחזיר אותנו מחברת ההשכרה שיקח אותנו היום לשד"ת ואנו יוצאים לשדה, שגרה ידועה כבר של Check-In ביקורת דרכונים וX-ray ועולים למטוס לטיסה ארוכה ארוכה בשעות הצהרים לכיוון הונגקוק.

הטיסה די מלאה ואנו מקבלים 3 ספסלים זוגיים אחד מאורי השני. לאחר המראה מקבלים ארוחה צהרים עם בשר (אנוש בעננים ויורד על 3 מנות של בשר נטו). כולם מרוצים משלל הסרטים והתוכניות וגם מערכות היצירה. לארוחת ערב מגישים דג ואנו אפילו לא פותחים. לקראת סוף הטיסה מגיעות לאזורנו דיילות שונות שמצ'פרות את העם במלא שוקולד kitkat ובוטנים. מתודלקים בכל הסוכר, רק ינאי מצליח להירדם והטיסה ממשיכה וממשיכה. כמובן שממש לפני נחיתה כולם נרדמים.

איך אפשר לאכול את כל זה ב 4 לפנות בוקר ???

למרות הכול המעבר בהונג קונג עובר בשלום. העם ובעיקר ינאי, מרוצה מכל המסועים ואני מ Starbucks. בניתי על אייס קפה אך מאיר חזר עם 2 כוסות ענק של קפה שחור עם קרח – קשיי שפה! אך גם עם שוקו חם. שוב עולים על המטוס, שוב יושבים ב 3 שורות של 2, ושוב לא מצליחים להירדם. הפעם המסכים הרבה יותר פשוטים ואין כמעט מה לראות. ארוחת לילה בשרית מוגשית אך כולנו עייפים מכדי לאכול, חוץ מאנוש כמובן, שלא מוותר על ההזדמנות לעוף מוקפץ אפילו מתוך שינה. סוף סוף העם נירדם, מאיר מנקר ואני אפילו זה לא... נוחתים בבנגקוק תאילנד לחום והלחות, למרות השעה (שכלית היינו מוכנים אך בכל זאת חטפנו שוק!). לא פשוט לנחות באמצע הלילה (לפי שעון ניו זילנד כבר בוקר) אך כולם משתפים פעולה והיתרון הגדול שאנו כבר מכירים את המקום, יודעים בדיוק לאן ללכת בשביל מונית ויודעים לאן לינסוע. חוזרים למלון מפעם קודמת בסביבות שתים בבוקר ולמרות החששות שהעם כבר יתחיל את היום  - הולכים ישר לישון.