מים מים בששון

יום ראשון 25.3.12

קמנו לבוקר מקסים בNansys Pass ולמרות הפיטוי האדיר, החלטנו להמשיך בדרך מכיוון שיש לנו עוד תוכניות בדרך לקווינסטאון לפני פסח. הילדים המשיכו לשחק עם לוקאס וחבריו כמו בשבת ואנחנו התארגנו די בעצלתיים. לפנות צהריים יצאנו לאחר שנפרדנו מכולם והתחלנו דרכנו לכיוון Moeraky Boulders. ככל שהתקדמנו השמים האפירו והתקדרו. הגענו לחניון הסלעים, התארגנו קצרות והתחלנו דרכנו על חוף הים לעבר הסלעים. כעבור אולי 3 דק' החל לטפטף, עדיין אופטימיים המשכנו, מעט מהר יותר, לעבר הסלעים. 3 דק' נוספות והגשם מתחזק – עלינו מהחוף לכייון חניון נוסף שפתאום צץ ותפסנו מחסה בכניסה למסעדה במקום. חשבנו לחכות טיפה שהגשם יחלוף ואז נמשיך. חיכינו וחיכינו והגשם לא מראה סימני רגיעה. כעבור כחצי שעה נפלה החלטה שמאיר ירוץ חזרה לקרוואן, יביא אותו לחניה הזאת, נתלבש בהתאם ונצא שוב לכיוון הסלעים. מה שלקח לנו 5 דק' על החוף לקח למאיר בגשם דקה והוא כבר חונה מחוץ למסעדה / מחסה. הגשם רק התגבר ונוספו גם רעמים וברקים, החוף כבר היה חשוך לחלוטין – בצער רב (ודי בעצבים לאחר יותר מחצי שעה עם ארבעה ילדים סגורים בכניסה למסעדה...) החלטנו לוותר.

הדרמנו מעט והגענו לShag Point. ירדנו מהאוטו לתוך קור מקפיא עם רוחות עזות וטיפטוף. התעטפנו היטב ויצאנו לעבר המצוק שמעל הים. על החוף מתחתינו, על הסלעים ובין המפרצים היו המון כלבי ים. נהננו ושמחנו שהצלחנו לראותם אך שבנו לאוטו בזריזות בגלל הגשם והקור.

המשכנו עוד בנסיעה דרומה לעבר Dunedin ועצרנו איפושהו ליד הכביש לחניית לילה.ראינו שרק לנצח בדי.וי.די. 

והלכנו לישון בגשם ובקור – ברוכים הבאים לדרום.

יום שני

היום הוא יום ההולדת של Dunedin, כך הסבירה לנו משפחתו של לוקאס, ולכן החלטנו לדחות את הביקור במפעל השוקולד למחר (בסופ"ש וחגים הסיור מקוצר). לאחר נסיעה קצרה שנותרה, נכנסנו לעיר  - עיר ראשונה מאז עזבנו את כרייסצ'רץ'. לאחר שצלחנו את משימת הלמצוא חניה למשאית שלנו, הגענו למוזיאון אוטגו. במוזיאון ישנו אגף discovery שהוא מאוד אינטראקטיבי – את הכל ניתן להפעיל ובהכל ניתן לגעת ולשחק. נכנסנו ל"יער הגשם" וראינו המוני פרפרים צבעוניים ולאחר הפסקת אוכל קצרה חזרנו והמשכנו לשחק ולהתנסות במיצגים השונים. הבנות היו מוקסמות מהפרצופים, נהנו לצייר (וגם גילו אינטרנט), אנוש היה מרוצה מהמפוחים הענקיים ומסכי המגע וינאי היה בעננים עם פסנתר ענק שמנגנים עליו בהליכה, נסיונות לתפוס חפצים בעזרת מגנטים וכל הצעצועים במקום. מאיר ואני כבר מזמן מיצינו אך העם לא רצה ללכת. נשארנו במוזיאון כ6 ש'.

לאחר המוזיאון, אחר הצהריים, נסענו לחצי האי אוטגו - נסיעה יפיפיה, אך מורטת עצבים (כבישון צר ואנחנו במשאיתנו וכן, באים גם רכבים ממול...) על קו פרשת המים עם נופים מדהימים של המצוקים התלולים יורדים ישר לתוך האוקיינוס – פעם מראה הים מצפון ופעם מדרום, לראות אלבטרוסים ופינגוינים. את האלבטרוסים ראינו (מעט) דואים מעלינו ליד החניה של מרכז האלבטרוסים (לעצת כולם לא נכנסנו למרכז במחיר מופקע). בקור עז ורוח חזקה ירדנו לעבר החוף מתחת לחנית המרכז, לצפות בפינגווינים העולים מהחוף לאור השקיעה. הגענו מעט מוקדם, שמחנו תחילה עם כלבי הים והמוני הציפורים לרקע הנף המקסים חיכנו וחיכינו, יותר ויותר אנשים זרמו למקום. אני עליתי לקרוואן להכין ארות ערב מצויידת בפלאפון ומוכנה לזינוק עם הפינגווין הראשון. בהדרגה העם הגיע לקרוואן, מאיר נשאר לבד עם ינאי על החוף, האוכל היה מוכן וחזרתי עם כולם לחוף. מחכים לפינגווינים. מחכים, ומחכים. בסביבות 20:30 נשברנו! לא פינגווינים ולא נעליים. גם אם יבואו כבר חושך ולא רואים כלום - חוזרים לקרוואן. עד שיצאנו מהחניה כבר התייאשו אנשים נוספים ועזבו את החוף. נסענו מעט בחושך בעיכולים החדים שממש על קו המים עד שמצאנו איזה מפרץ בו לא כתוב שאסור לישון. 

כעת, לאחר ארוחת ערב בלילה ומעט מאוכזבים, כולם סופסוף ישנים מסביבי.

שקיעה יש - פינגויניים אין

יום שלישי

מעט סידורים בדרך, בכניסה חזרה לעיר – קונים מנורת לילה קטנה לקרוואן לשבת, סים סלולרי ( כדי לנסות להיות קצת יותר בקשר ובלי לחץ עם אמא) ובנק. חונים את המשאית בחניון בעיר והולכים ל...מפעל השוקולד של Cadbury. סיור ארוך, מעניין אך גם מעט מאכזב כי לא באמת רואים שוקולדים מתערבלים אלא בעיקר אריזת המוצר הסופי אך לאורך כל הסיור מצ'פרים את כולנו, בעיקר הילדים, בשוקולדים. הילדים היו מוכנים ומראש ובסוף הסיור, לאחר שהשקיות התמלאו במהלכו, עשינו בדיקה ונאלצנו להחזיר את הרוב למדריכה מסיבות כשרות. הילדים היו מעט מאוכזבים אבל קיבלו את הגזירה בהבנה מעוררת התפעלות. לאחר קניות קצרות של שוקולד (כמובן) בחנות המפעל, הגיחה המדריכה עם שקית "פיצויים" שווה ביותר וכשרה.

הצטיידות בסופר וגם מעט קניות של משחקים וצ'ופרים כגון בועות סבון, כלי רופא, חוברת צביעה של גיבורים וכדורסל בחנות של הכול ב $2. נסיעה לTunnel Beach, שוב עולים במעלה דנדין ומתפתלים עד לחניה המסומנת. ינאי נרדם בנסיעה אז מאיר יורד עם כולם לתחילת הטיול ואני מתעכבת מעט. ינאי מתעורר ואנו מתחילים לרדת ג"כ לעבר החוף. ירידה תלולה מאוד על מצע עשב לח ומחליק. מרחוק בתוך הים נראה מראה מדהים של שולחן סלע מזדקף מתוך הים כשבקצה אחד המים והרוח חצבו בו קשת רחבה, גלים מתנפצים על הצוקים והמון רסס באויר. לפתע זהר באה לקראתנו, היא התייאשה מהמחשבה שצריך בסוף גם לעלות הכול בחזרה. ינאי ראה אותה ונזכר שהוא מפחד מהרעש של הגלים שנשמעו כבר ממרחק ולכן הוחלט לחזור לרכב, לכן מכאן מאיר ממשיך: לאחר שמגעים לסלע הגדול נראה שאין לאן להמשיך אך פתאום רואים פתח חצוב כלפי מטה ובו 72 מדרגות (דיה ספרה) שיורדות לחוף קטן וקסום, רק אני, דיה ואנוש הגענו עד למטה ואנו נהנים מהחוף הפרטי ומשכשכים קצת במים הקפואים, לאחר זמן מה כשאף אחד נוסף מהמשפחה אינו מגיח מפתח המנהרה הסודית אנו מחלטים לעלות חזרה, את העליה חזרה הארוכה והתלולה טיפסו הילדים ללא כל בעיה והגיעו שמחים ועליזים לאוטוקראוון.

הדרך למטה

האמצים

המשכנו מעט דרומה בכביש והתחלנו לחפש מקום ללינה. מצאנו מקום יפה שעונה על דרישותינו ויותר – גן משחקים, שפת אגם, שולחנות פיקניק ואפילו שירותים. הילדים שיחקו בגן ואנחנו הכנו ארוחת ערב, כשהתיישבנו לאכול פתאום דפיקה בדלת – אישה בפיג'מה הודיעה לנו שהיא סוגרת את השער, לקח לנו רגע להבין כי לא מצאנו שום שלט האוסר על לינה במקום, הזזנו את האוטו ועצרנו ליד להמשיך לאכול. שוב דפיקה המבקשת שנלך, הסברנו שנסיים לאכול וניסע. עוד 2 דק', דפיקה, הפעם איש (בעל האתר הסמוך) כבר מאיים ומפחיד – אנו מסיימים לאכול בזריזות ומסתלקים.

נוסעים כשעה תמימה עד שלבסוף מוצאים מקום, ממש על הכביש, אבל בחושך ובשעה מאוחרת זו זה מה יש. לילה רועש של משאיות עובר על כוחותינו.

יום רביעי

נסיעה לKaka Point  (שם של עיירה) שם מרוקנים פסולתינו. בדרך אוספים אורח – טרמפיסט מצ'ילה שמסתבר מצטרף אלינו ליום כולו! ממשיכים ל Nugget Point אל המגדלור. הליכה קצרה, בסוף על סכין הצוק (מגודר) ונוף משגע מכל עבר. בקצה מרפסת תצפית וקולות רקע של יללות מבין הסלעים שבחוף למרגלותינו. רק בדרך חזרה גילינו את מקור היללות – אריות ים צעירים השוחים בין הסלעים ובשלוליות קטנות שיצרה הגאות.

נסיעה קצרה באוטו בירידה מהמגדלור ואנו מתפתים ממראה החוף. למרות הקור, כולנו נהנים מאוד, מגלים המון חיות קטנות בין הסלעים כגון צדפות שונות והטרמפיסט מוצא אפילו כוכב ים להתפאלות דיה.

משם המשכנו לשני מפלים קטנים Purakaunui Falls, Matai Falls שניהם דורשים הליכה קצרה ומהנה ביער.

בדרך הלאה אנו עוברים ב Owaka ופוסחים על פני חצר מעניינת מלאה בקומקומי תה. בית ליד הוא תערוכת בובות. מצטלמים ומוזמנים להיכנם לבית הבובות שם אנוש ודיה מתלהבים מבובות הדרדסים ולבסוף אנוש מחליט לתרום ממשחקיו דרדס משלו – בר כוח.

ממשיכים (עדיין עם הטרמפיסט – כשלא ברור מתי ואם בכלל מתכוון לנטוש) ומוצאים אתר קמפינג של הDOC (רשות שמורות הטבע) בעלות של $6 למקום חניה. קופצים לגן משחקים – נפרדים מהטרמפיסט בהקלה, וחוזרים על הנוהל: הילדים משחקים אנחנו מבשלים (ואופים: בורקס תפ"א ועוגיות שוקולד צ'יפס). חוזרים לאוכל ולינה בקמפינג הרגוע.

יום חמישי

מתחילים,כרגיל, בנסיעה קצרה. מעפילים למפלי Mc'Lean. מרוב מפלים ביומיים האחרונים כמעט ויתרנו על מפל זה, אך טוב שלא. הליכה טיפונת יותר ארוכה בתוך היער ומגיעים ל2 מפלים. ממשיכים מעט לטפס בעליה תלולה אך קצרה כשברקע רעש חזק של זרימה ומגיעים למפל העליון והמרשים ביותר. דיה ומאיר לא מסתפקים בתצפית ומטפסים לעבר המפל.

ממש מעבר לכביש בסוף דרך לא סלולה, יוצאים להליכה נוספת דרך היער ולאורך החוף אל Cathedral Cave. המערה נגישה רק בשעות השפל (אותן מעדכנים בכניסה על בסיס יומי). לאחר ביקור במערה (יפה אך מעט מאכזבת לאחר כל התעמולה סביבה) משחקים בחוף ועולים חזרה לרכב.

היציאה מהיער ישר לשפת הים

ממשיכים ליסוע לאורך הכביש הנופי של החוף הדרום מערבי. במפה ובמרכז המבקרים סימנו לנו לעצור גם ב"מפלי הניאגרה" המקומיים – מה שמסתבר כבדיחה! מדרגה קטנה בערוץ הזורם בעיירונת "ניאגרה" קיבלה את השם המפואר.

בהמשך עוצרים לתצפית בנק' הדרומית ביותר בטיולנו (וכמעט בניו זילנד) Curio Bay ורואים דולפינים. מחליטים על חניית לילה בפתח המסלול המתוכנן למחר Waipohatu Forest Walk. אין שום סימן שאסור לישון (להיפך יש ציור של אוהל בשלט המסלול) ולכן אנו מקווים לערב/לילה ללא הפרעות...

יום שישי

לילה שקט ללא הפרעות. המסלול עולה ויורד ועולה עד לראש גיבעה, מגיעים לזוג מפלים יפים וממשיכים לעלות ולרדת במעבה היער. אנוש מקפיד להוביל ולרוץ קדימה רוב הזמן ומצליח (כמעט) לא להחליק בבוץ. כולם הולכים יפה עד שלאחר כשלוש שעות מתחילים להתעייף מהדרך ופחות מתלהבים כבר מהמראות. אך לאחר כחצי שעה נוספת יוצאים מהיער וחוזרים לרכב דרך ירידה על שביל רחב.

מעברים את העליה עם אבן-שוק

מכיוון שמאוחר והשבת בפתח מאלתרים סנדביצ'ים תוך כדי הנסיעה. מגיעים ל    Invercargill  מצטיידים בסופר ומחליטים, בלית ברירה, להישאר בפארק שבדרך לחוף Oreti סמכנו על הפירסום של האתר ולא ממש בדקנו אז נסענו ישירות אליו והתאכזבנו מאוד: 2 נדנדות מהוות את גן המשחקים שחוץ ממנו אין שום תעסוקה – האתר רק בדרך אל החוף שעדיין רחוק. בדקנו עוד אתר בתוך העיר אך שם עוד היה פחות ורצו פי שתים במחיר.

למרות הכול, השבת עברה ברוגע יחסי ובנעימים. המטבח הנוח איפשר התארגנות זריזה וחדות האוזן של מאיר הובילה אותנו לאתר מירוץ מכוניות ואופנועים ממש מאחורי האתר, מה שסיפק מעט עניין ותעסוקה. הילדים ואנחנו התפעלנו מ"הבתים" שמאכלסים את האתר – אנשים שמעונם הקבוע הוא קרוואן מאובזר שפעמים רבות גם מורחב ע"י תוספות בנויות. עוד קצת משחקים בקרוואן גלידה טעימה (ותודה שוב למפעל קדבורי על המידע אודות גלידה כשרה מתוצרתם) וסרט קצר במוצ"ש.

פסגות מושלגות ואגמים תכולים

כרייסצ'רצ' – יום ששי 16.3.12

לאחר התארגנות בוקר (שהייתה כרגיל כמעט בצהריים) נסענו באוטובוס למרכז אנטרטיקה. בגלל המחיר המופקע וגם השעה המאוחרת קנינו כרטיס שלא כלל נסיעה ברכב שלג מחוץ למרכז + סרט בתלת מימד. הסתובבנו בין מיצגים שונים על האזור והאקלים באנטרטיקה, צפינו מעט בפינגווינים מזן הכחול הקטן המתגוררים במרכז אך הכיף הגדול היה בחדר בו מדמים סערה אנטרקטית. עוד לפני הסערה הוזמנו להיכנס והילדים היו מרוצים מהשלג המכסה את החדר. במינוס 8 מעלות הם טיפסו על אופנוע שלג (ינאי כמעט ולא ירד ממנו לשעה), התגלשו במיגלשת הקרח ונכנסו להתחמם באיגלו.

כשהתחילה ה"סערה" נשבו רוחות עזות ורועשות שישר הבריחו את ינאי, הטמפרטורה מיד צנחה וברחנו מהקור חזרה למציאות  - מחוץ לחדר חיכה לנו מעקה מחומם להפשרת הידיים הקפואות מלנסות לצלם גם בקור הזה. בנוסף היתה שם משפחה ישראלית נוספת  - זהר ודיה היו מאוד מרוצות לדבר עם הבת אורן, ואנוש היה מופתע מאוד מהילד איתמר – פתאום הוא הגיע אלי מופתע ואמר שנראה לו שהוא הבין מה הילד הזה אמר... . מאז הם שיחקו והשתוללו ביחד בהמשך הסיבוב במרכז.

לאחר קניות מפרכות בסופר נסענו חזרה למלון. מאיר המשיך עם הילדים לשחק מעט בצלחת מעופפת בפארק ואני בישלתי לשבת (תודות לתנור במטבח המאובזר של המלון הכל תוקתק ונהננו גם ממגוון ירקות אפויים). שבת בבוקר – המלון שלנו DORSET HOUSE נמצא ממש סמוך לפארק Hugley  לאחר תפילה אינטימית בחדר יצאנו לסרוק אותו. גילינו פארק עצום בגודלו כולו דשא ירוק ושבילי הליכה. היו בו מגרש גולף גדול, גן בוטני, מגרשי טניס ואגמים אך מה שמשך אותנו היה גן המשחקים השווה שכלל גם בריכת שכשוך. הילדים, שהיו כבר עצבניים טרם הגילוי של גן המשחקים בטוענה שדשא זה משעמם, הסתערו על המתקנים השונים והתאכזבו רק שגילו שלא הצטיידנו בבגדי ים. חזרנו למלון (בקושי) לארוחת צהריים שמיד בסיומה כבר כולם היו לבושים בבגדי ים ומוכנים שוב ליציאה והפעם מצויידים כהלכה. חזרנו ובילינו בפארק כמעט עד מוצ"ש שהיה רק ב20:30, נשאר מעט זמן לביליארד במועדון המלון ולישון.

יום ראשון

בוקר די ארוך של סידורים: במשרדי חברת השכרת הקרוואן לקח המון זמן לקבל ולהסביר את ועל הקרוואן, אח"כ נסיעה לסופר להצטיידות לימים הקרובים ותוך כדי התלהבות כולם והתרגלות ראשונית לקרוואן - מאיר מתגבר יפה על הנהיגה ההפוכה ב"משאית" והילדים על הישיבה המפולגת  (לא חשבנו על זה, אבל במהלך הנסיעה יש מקומות רק ל2 במרכז הקרואן במקום של שולחן האוכל ו2 בירכתיים כל אחד בפינה אחרת – רק שם ישנן חגורות, כך שבכלל אין קשר בין כולם !)

לאחר התלבטויות מחליטים לצאת מהעיר ישר לכיוון דרום מערב לעבר Mt. Hutt. נסיעה ראשונה אמיתית באוטוקרוואן שלנו עוברת די חלק ומגיעים לאזור עם הרבה ערוצי נחל וגשרים. ירדנו ליד הגשר החוצה את נחל Rakaia וירדנו לראות אותו מקרוב. היה טיולון קצר ונחמד מאוד – גילינו הרבה חלוקי נחל שנראו שלמים אך ברגע שהורמו התפרקו לחלקים – אנחנו לא בטוחים למה אך לפי ההסבר על צבעי המים בנחל ( שהיו ממש טורקיז) הבנו שכל הסביבה נוצרה ונחצבה ע"י קרחון בעל תחתית מחוספסת וסלעית שהשאירה משקעי סלע בנחל, אלה שוברים את קרני השמש בהיכנסם למים ומכך צבעם לא שקוף אלא טורקיז. אנחנו החלטנו שהקרחון גם שבר את האבנים בדרכו – בכל אופן הילדים היו מרוצים מאד מהתופעה בעיקר אחרי שמאיר עשה כל מיני קסמים בעזרת האבנים הסדוקות.

פק-מן

נהננו גם לזרוק ולהקפיץ חלוקים לנחל. החלטנו להתארגן לחניית לילה בחניון הסמוך לנחל – לילה ראשון באמצע שומקום בקרוואן.

יום שני

לאחר לילה גשום נוסעים לכיוון Peel Forest. ביער עלינו וטיפסנו המון מדרגות במסלול של מפלי Acland העליה היתה בוצית ביותר ולא מאוד קצרה והסתיימה בזרזיף נחל. לאחר התלבטויות החלטנו לחצות את הנחל בחיפוש אחר המפל המובטח. נרטבנו לא מעט וכל זה בשביל לגלות מפלון רחוק ובלתי נגיש מעבר לסיבוב. חזרנו לקרוואן עייפים ומבוצבצים.

שטפנו את מכנסי הילדים מגושי הבוץ במים הקפואים בחניה ויצאנו לדרכינו לכיוון אגם Tekapo. לפנות ערב עצרנו לארוחת ערב וחניית לילה בחניון קטו ממש ליד הכביש.

יום שלישי

הגענו לאגם ביום שמש בהיר ויפה (קצת הצטערנו שביום כזה אנחנו עדיין לא בהר קוק...) לאחר חווית "ריקון" ראשונה. את ביוב הקרוואן ממימי הברז והשירותים מרוקנים בבורות ריקון יעודיים לאורך הדרך, שם גם ניתן למלא מים נקיים לברזים – מעתה בערך פעם ביום וחצי נהנה מטקס ריחני זה. טיולון קצרצרלשפת האגם לתצפית על כנסיה המפורסמת אליה נוהרים זוגות רבים, בעיקר יפנים, לחופתם. נאמר לנו שאם לא נצלם את הכנסיה לא יאמינו לנו שהיינו ליד האגם – אז צילמנו.

צלמנו - את אנוש

חזרה לאוטו ונסיעה קצרה לפיסגת Mt. John, נהיה טיפה מאוחר אז חשבנו לקצר מעט את המסלול – להשאיר את הרכב בפיסגה, לרדת ברגל ולישלוח את מאיר חזרה להביא הרכב ולאסוף אותנו.  בפיסגת ההר היה מצפה כוכבים (סגור כי רק צהריים) ואנחנו יצאנו לטייל. ההליכה היתה נחמדה – תחילה טיפסנו מעט לפיסגה ממש ומאז השביל ירד חזרה לכיוון האגם. היו תצפיות יפות עד שנכנסנו לתוך יער עד לתחתית. ביער היו המון פטריות,בכל פעם שינאי ראה פטריה הוא צעק "הנה פטיטריה" והמשיך "הנה עוד פטיטריה" ומהר מאוד זה הפך ל"הנה עוד פטיטריעוד" . למרות ובגלל שראינו בדרך את המעיינות החמים החלטנו לוותר על שלל האטרקציות שפורסמו. מאיר עלה ברגל בחזרה לרכב וזהר ודיה הצטרפו אליו להפתעתנו. הם ניצלו את העליה (שארכה 40 דק' לעומת הירידה שארכה פי שתיים) לשיחת מוטיבציה ותיאום ציפיות להמשך מסענו. הבנים ואני בילינו בסוף המסלול בתצפית על טרקטור והגנה על ה"מבצר" מפני הרעים – אני כמובן, הם היו מרוצים מהחרבות שמצאו ביער ומה"במות" בסביבה אותם ניצלו להופעות קולניות. לחר האיחוד נסענו טיפונת לגן משחקים עם טרקטור אדום אותו גילו מאיר והבנות בדרכם אלינו. הילדים שיחקו במתקנים והאכילו ברווזים שעלו מהאגם ואנחנו בישלנו ארוחת ערב.לאחר החלטה לא מוצלחת במיוחד נסענו בחושך לTwizel שם הינו אמורים לתדלק את הקראוון ולישון בחניון מסודר בכדי שלא נקפא בלילה, הגענו לעירה בסביבות 20:30. חוץ מכמה ארנבים לא היתה נפש ערה במקום כך שלא מצאנו דלק ולא את פארק הקרואנים, אך בזבזנו כשעה בנסיונות חיפוש. שבנו על עקבותינו מחוץ עיר לחניון הקרוב עייפים קפואים ועצבניים – לילה טוב.

יום רביעי

לאחר תדלוק של האוטו (סופסוף) נסיעה של כשעה לכיוון הר קוק. נסיעה יפהפיה כאשר הנוף של ההרים המושלגים מלווה אותנו כמעט כל הדרך (מזל שלא נסענו בלילה).

יצאנו לדרך בשביל שמטפס במעלה עמק הוקר. הילדים היו מקסימים, הלכו יפה, לא פחדו מהגשרים התלויים גבוה מעל לנחלים השוצפים המזרימים מי קרחונים מופשרים. המסלול לקח לנו בסביבות 5 שעות אך כלל הרבה עצירות לתצפית ומנוחה. השיא,כמובן, היה כאשר בסוף הדרך הגענו לקרחון שלמרגלותיו צפו גושי קרח שהתנתקו ממנו לתוך האגם שיצר. הבנים ואני ישר התיישבנו לאכול אך הבנות ומאיר רצו והתקרבו כמה שאפשר לקרח, שיחקו במים הקפואים והביאו אלינו בחזרה כמה גושי קרח גדולים להנאת וריענון כולם.

היה יום מקסים עם מזג אויר מושלם ואת סיום המסלול עשנו תוך כדי שירה רמה שכללה  - הנה בא אלינו גוליית...

את הלילה הפעם בלינו בפארק קרוונים מסודר (לראשונה) לאחר שאמש היה ממש קפוא והחימום אצלינו לא עובד בגלל מצבר חלש. דווקא הלילה לא כ"כ קר (שלום למרפי) אבל לפחות הרווחנו מקלחת חמה וטרמפולינה כייפית. לבקשת זהר מאיר אפה פיצה לארוחת ערב (עם פילדלפיה במקום גבנ"צ) ואם כבר אז גם עוגיות להמשך – איזה גבר. מחר נחליף את המצבר ב .Twizel

יום חמישי

החלטנו לנסות לא לנסוע הרבה על הבוקר ולכן לנו באזור הר קוק, המסלול היום היה לעבר קרחון Tazman. ההליכה היתה קצרה אך בעליה תלולה ובסופה דרדרת ראינו מרחוק את הקרחון והאגם שנוצר תחתיו, אך היה מאכזב לעומת אתמול. נסענו שוב ל Twizel להחליף את המצבר ולקניות בסופר לשבת, הילדים בילו בנתיים בגן המשחקים ובשוס הגדול משאיות אמתיות ענקיות שניתן לטפס עליהן.

התכנון הוא לבלות שבת ב Danseys Pass אך הדרך עוד ארוכה. התחלנו לנסוע בכיוון והתחייבנו לעצמנו שהפעם נעצור לאכול ולהתארגנות בשעה סבירה בניגוד ללילות הקודמים. לאחר נסיעה קצרה מצאנו חניון המותר לשינה וככל שנכנסנו גילינו עוד רכבים חונים, הבנו שהגענו למקום מיוחד. התקדמנו ממש עד לשפת האגם (Aviemore) וחנינו. הילדים ישר התפשטו ונכנסו למים. היה ערב קסום.

יום שישי

התחלנו להתארגן, תפילה, ארוחת בוקר ואריזות עד שהילדים הבינו שלא השארנו זמן לטבילת בוקר. לאחר שינוי מחשבתי החלטנו שאם טוב לנו כאן אז אין צורך למהר – העברנו בוקר נחמד ורגוע על שפת האגם. לקראת צהריים נסענו לElephant Rocks. סלעים ענקיים ומרשימים בצורתם (המופיעים גם בסרט נרניה). טיפסנו והיצטלמנו על כל סלע אפשרי, שיחקנו מחבואים ומדי פעם ניבהלנו מכבשה שיצאה ממרבצה בצל. היה כיף.

נסיעה קצרה לDanseys pass, ארוחת צהריים קלה כביסות ובישולים לשבת.

שבת

למקום הגענו בהמלצת משפ' שפירא והיה שווה ביותר. התקבלנו בחום (ובחינם – חברי HIT) לגן עדן של ממש. גן משחקים יפה ומיוחד, ארגז חול קטן עם טרקטורים למשחק, כדורסל, אומגה גדולה, דשא רחב ונהר שוצף ממש למרגלותינו.

בילינו את השבת בחברת כמה משפחות קיוי מקומיות שבאו לסופ"ש ארוך. אחד הבנים המקומיים עשה מאמצים רבים ולבסוף אפילו הצליח להתחבר עם בנותינו (הסנוביות) ואנוש, כרגיל, תיקשר בשביל כולנו. אכלנו, שיחקנו, ירדנו לנחל הקפוא ונחנו כאשר הילדים עסוקים ומרוצים. היתה שבת מקסימה.

ארבע ארצות בשבוע אחד

אז מה היה לנו עד עכשיו...

פורים הושעיה

שבוע שלם עבר מאז עזבנו את הארץ ומרוב טיסות, הפרשי שעות, מקומות, חוויות, אריזות וניחוחות לא הצלחנו לכתוב ולעכל עוד כלום.

כרגע תפסתי מעט שקט ומנוחה בטיסה בדרך לאוקלנד ניו-זילנד (השעה בסביבות חצות זמן הונג קונג. סוף סוף פינו את מגשינו הכשרים, ינאי מנמנם על רגלי והשאר בשלבי נמנום שונים...

אני אנסה לשחזר הכול מהתחלה:

יצאנו מהארץ בטיסה לעמאן ירדן - חווית טיסה נעימה וקצרה, מדי, אפילו לא הספקנו לקום מהכסאות ממריאים ומיד נוחתים, כל ציוד היצירה שהתקבל מכל החברים ומשפחה נשאר בעינו לאכזבת כולם.

נחיתה בעמאן, איסוף די ארוך של העגלה של ינאי, מעבר למלון בתוך השדה להעביר את שעות ההמתנה לטיסת ההמשך ובמלון קריאת מגילה - הפתעה! כולם בוחרים חיה וצובעים מסיכות, מאיר מקריא (עם טעמים!) וכולם והילדים עם מסיכות ורעשנים ( האמת יותר נהנו להכין מאשר לחבוש) פורים שמח!!!

אנוש ודיה נרדמים, נסחבים בין התורות חצי ישנים ומעט ממורמרים וסוף סוף ממריאים באחת וחצי בבוקר - ינאי איכשהו מחזיק מעמד ער במצב רוח טוב ונרדם רק בהמראה, אנוש די מהר חוזר לישון וזהר ודיה נהנות עד שגם הן נרדמות. יאמר לזכות כולם - הטיסה עברה ממש טוב רובנו ישנו חלק גדול מהזמן וכשינאי הקיא הצלחתי לתפוס את זה בזמן...(עם המגש של האוכל).

נחיתה בבם קוק (לדברי ינאי - נכון לתאילנד קוראים גם בם קוק!?!) מפגש ראשון של כולנו עם סחיבת התיקים, התלבטות קצרה איך נוסעים לעיר - אוטובוס התיירים שהכרנו מהשדה לקוואה-סאן כבר לא קיים. בסוף הוחלט על מונית וכפי שקיווינו מצאנו מונית גדולה בה נכנסנו כולנו על טפינו ותיקינו!

מגיעים היישר ללב העניינים - ריחות מראות המוני אדם וכלי רכב אך מהר מאוד מסתבר שהאטרקציה העיקרית היא בכלל... אנחנו ובעיקר ארבעת ילדנו. ארבעה! ועוד בהירים! ואחד...ינאי קטן!!! מתמקמים בחדר שהזמנו מראש במלון D&D מתארגנים וישר לבריכה שעל הגג. הקושי היחידי בינתיים הוא שלינאי קשה להיפרד מהבגדים הארוכים איתם יצאנו מהארץ ולהתאקלם בחום ו98% לחות של בנגקוק. כמה ימים חמים ומזיעים עוברים עליו עד שלבסוף מרוב שהוא אדום ופורח מחררה ההסבר המדעי שהרופא (זה מהארץ שטיפל בו כשהוא פעם פרח) אמר שאם הוא יפסיק לבכות הפנים שלו לא יאדימו וכדי שיפסיק לגדר צריך בלית ברירה ללבוש בגדים קצרים רצוי גם סנדלים...בלי גרביים.

מבלים בבריכה על גג המלון

למחרת, יום ששי, חשבנו לטייל לארמון ולראות קצת מקדשים אך כשהתעוררנו אחרי 11:30 הבנו שהעם דורש חופש ומנוחה. ראינו סרטים שלנו על מסך הפלזמה הענקי בחדרנו (מבטיחה לכם - לא ברור לי איך אבל ה... התחבר לטלויזיה עם ה...וראינו את כל מה שהיה למחשב של מאיר להציע). כשמיצינו חלקית את הפלזמה עלינו לבריכה, אני בעצם נשארתי להכין אורז (לבן - לינאי) וספגטי (עם קטשופ/גבינה צהובה מהמטוס לשאר) לארוחת צהריים, והמשך צפיה מהנה עד שבת. יום קשה עבר על כוחותנו!

שבת עברה בנעימים בן החדר לתפילות וארוחות בחבד וטבילת אח"צ בבריכה. מוצ"ש מאיר יצא עם הבנות לקנות כפכפי אצבע - דיה חזרה מעט מאוכזבת כי לא נמצאו במידה שלה אך קיבלה זאת בגבורה.

יום ראשון - הוחלט לקום בעזרת השכמת שעון המעורר בנסיון להתגבר מעט על הג'ט לג וגם לנסות להספיק לראות משהו (אתמול שוב קמנו ב11 ואיחרנו אפילו לתפילה של חבד). העם לא היה מאוד מרוצה להשכים ב 8:30 לפנות בוקר - בעיקר המתבגרת שבנינו אך לבסוף יצאנו לדרך. פחדנו להלביש לילדים מכנסיים ארוכים כפי שכתוב שנדרש לארמון המלך - עד שסוף סוף ינאי לבוש קצר, אז הסתפקנו בארוך למבוגרים, קצר לבנים ומעבר לברך לבנות. סנדלים (עם גרבים בתיק) לבנים ונעליים סגורות לשאר. בסופו של דבר מסתבר שסנדלים זה בסדר לכולם ושכולנו היינו לבושים טוב.טיילנו מעט בין חצרות הארמון, הצטלמנו עם השומרים שכן זזים כשמתחיל גשם שוטף וכולם רצים לתפוס מכסה...ראינו פסלי בודהה והמשכנו לבודהה השוכבת, העם מיצא די מהר את נושא הבודהות - ינאי ואנוש נצפו שרים ונוהמים בודהה, בודהה, בודהה וחלק מהמקומיים אפילו התלהבו.

שומרי הארמון

הבודהה השוכבת ועוד 

המשכנו לשיט על הנהר (המתפקד כעורק תחבורה ראשי בבנגקוק) וחזרנו ל...בריכה ולאריזות. 

קמנו מוקדם מאוד (הילדים ישנו כבר עם הבגדים – כל הכבוד לאפרת על הפתיחות), הפעם באמת לפנות בוקר כדי להגיע לטיסה ב-8 בבוקר. לאחר ויכוח קצר בלובי המלון לגבי כוס שלטענתם חסרה מחדרינו שהסתיים בקנס של 50 באט, נסענו לשדה הפעם עם ואן שכור מראש (בפעם הבאה ניקח מונית לא חסרות כאלו גם ב5 בבוקר). די עפופים עולים לטיסה להונג קונג  - שוב כל הכבוד לילדים ששרדו את ההשכמה וטיסת הבוקר בגבורה!

שדה התעופה היפה של בנגקוק

הונג קונג – נוסעים באוטובוס לכיוון מלוננו בקאולון. את רוב הנסיעה אני לא זוכרת בשל הניקורים העזים אך מדי פעם קפצתי לשאגות של ינאי "ים" או "הנה עוד מנוף".

ידענו מראש וגם הכנו את ילדים שהפעם, בניגוד לבנגקוק, חדרנו יהיה קטן ופשוט אך לאף אחד מאיתנו לא היה מושג עד כמה. התפצלנו ל-2 חדרים של 3 (מה שנקרא "חדר משפחה" – זה המקסימום שיש), החדר כלל מיטה בודדת מיטה זוגית (נגיד...) טלויזיה מזערית, ארונית קטנטנה, מקלחת/שירותים (ביחד אחד מעל השני) והמון חלל (מתחת למיטות) וכל זה ב7.5 מ"ר! אז... כמה פלקים, על כל תכולותם (2 תיקים ענקיים, 2 בינוניים, 3 קטנים ו4 קטנטנים) יכולים להיכנס לחדר הונגקונגי 1 ?!?

התא

 תוסיפו לזה טיפטופים בחוץ ועייפות של ילדים (והורים) שלא ישנו כמעט... כן היום הראשון בהונג קונג היה פשוט תענוג. האמת שלא היה כ"כ נורא אך היה בהחלט מאתגר לנסות להעסיק את עצמנו אחה"צ שלמים כשבחוץ רטוב. התכוונו ללכת לפארק לאכול אך בלית ברירה מצאנו עצמנו מחפשים מקום יבש לשבת בתוך אחד מהמוני הקניונים, כשנמצא לבסוף הספסל המיוכל התיישבנו ללא בושה והכנו סנדוויצים – המאכל הלאומי של הונג קונג 

רעבים

(לבשל לא הצלחנו כלל ביומיים וחצי באי  - פשוט לא היה איפה). אם הזכרתי את האטרקציה המרכזית של בנגקוק הרי שכאן יכולנו (אך לצערנו התביישנו) לגבות תשלום עבור כל השתאות, ספירה עם אצבע מראה, שאלה "כל אלה שלך? לבד?", או ליטוף, נגיעה שלא לדבר על חטיפה לשם צילום עם הבלונדי האישי שלנו או כולנו יחד (חבל – יכולנו להרויח לא רע).

חזרה בתאנו – ארוחת ערב: סנדוויצים (הפעם השתדרגנו אחרי שמצאנו נוטלה בסופר) ולישון, בנפרד. יום שלישי – קמים מוקדם בלי שום קיטורים - נוסעים לדיסני! לאחר התארגנות קצרה, קורנפלקס במסדרון ו 3 רכבות תחתיות (האחרונה כבר ממש של דיסני עם חלונות בצורת מיקי מאוס) מגיעים.

רכבת מהאגדות

אני חושבת שבהתחלה הילדים היו ממש מוצפים מרוב מראות ואפשרויות אך אל דאגה, במהרה נכנסנו לעניינים ודילגנו מאטרקציה אחת לשניה - ואפילו כאן בארץ הילדים משפחתנו מרובת הילדים היוותה  אחת מהן (דיה השתעשעה במחשבה של משפחת מרמור במקומנו...). ינאי היה מעט מבוהל ונלחץ מאש שניצתה פתאום באמצע שייט בנהר של טרזן או פיל שהשפריץ מים מהחדק אך לאט לאט השתחרר ועלה על מתקנים שונים כמו דמבו שעלה וירד  קרוסלה קלאסית עם סוסים ונהנה ביחד עם כולנו במופעים עם שירים מסרטים שונים ועוד.

דיה הראתה גבורה ולקחה את מאיר למכונית המירוץ של בז שעלתה וירדה בקשת, זהר (!) ואנוש עלו איתי לSpace Mountain ואח"כ גם מאיר הצטרף אלי לנסיעה זוגית (במקום זהר שלא הבינה איך בכלל הגיעה לשם) וכולנו חיכינו למפוע הזיקוקים המסורתי שאותו היטיבו הסינים להפיק – לילה טוב דיסני.

אתמול, יום רביעי ה- 14.3.12, מזג האויר מעט התבהר ולכן הוחלט ללכת לפארק קאולון מה שהסתבר כבחירה מתאימה: מאיר ואני שתינו שוקו בעוד הילדים רצים בין מבוך שיחים ומטפסים על מעין מתקן קוביות בו השתעשעו גם ילדי בי"ס בתלבושות מדוגמות ושונות. לאחר שנשברנו מההפרעות החוזרות ונשנות של כולם המשכנו לטייל בין הבריכות, הגנון המושקע ומתעמלי הטאי-צ'י עד שגילינו בריכת ציפורים עם ברווזים, פלמינגו ברבורים לבנים עם צואר שחור וצבי מים – היה מקסים לראות את אי הטבע והירוק הזה בין גורדי השחקים והקניונים.

אי ירוק בים

מהפארק המשכנו ברגל למזח משם הפלגנו במעבורת לאי הונג קונג עצמו, היינו מורעבים אז פשוט התיישבנו במעין אי תנועה גדול ומגונן לסנדויצ'ים היומיים עד שגילינו שבעצם ממש קרוב מתחבא גן משחקים. איזה כיף, בילינו במתקנים ובמגרש הכדורסל (הכדור באדיבות ילד הונג קונגי נחמד) כשעתיים, שבנו על עקבותינו וסיירנו במוזיאון החלל לסיום.

התארגנות סופר זריזה ונסיעה, באיחור, לשדה התעופה (באוטובוס בדרך אכלנו קוסקוס שהוכן בעזרת מים רותחים של המלון בתוך בקבוק מים ריק – מנה חמה לשעת חירום. אמא – אפילו ינאי אכל למרות שהיו גושים!). הקוסקוס מסתבר היה רק הסיפתח - בזמן שמאיר עשה לנו צ'ק אין אנו סעדנו עם קורנפלקס וחלב (שהיה צריך לגמור לפני הטיסה לאוקלנד) ולקינוח סעודת מלכים הוגשה לכל אוהבי הבשרי שביננו במטוס. סך הכל שוב הילדים הפגינו יכולות שינה טובות במטוס שהיה חצי ריק וכל אחד ישן על ספסל משלו (אנחנו טיפה פחות) וגם כשלא ישנו – התנהגו למופת – כל הכבוד! המשך היום טיפה צלע – חיפוש ארוך אחר מקום עם עמלה נרמלית להחלפת כספים, המתנה ארוכה לטיסה לChristchurch , וטיסה לא כייפית במיוחד אליה (היה צפוף וכולם היו כבר מאוד עייפים) אך לבסוף הגענו באור, בשמחה ובקור למעוננו החמים. כעת הילדים ישנים ואנחנו סוף סוף עם מחשב בידנו יכולים לעדכן – לילה טוב מנ"ז.