לא עוזבים את העיר

יום רביעי 1.8.12

היום נוסעים לדאלי, מכיוון שלא ארזנו כלום אתמול בלילה התחלנו את הבוקר באריזות והוצאת כסף מהכספומט (נגמר מהר הכסף בקומינג), לקראת השעה 11 אנו מאורגנים ולוקחים מונית לתחנה המרכזית שממנה יש אוטובוסים שנוסעים לדאלי, נכנסים לתחנה ואנו נדהמים מכמות האנשים העומדת בתורים לרכישת כרטיסים, לא עומדים הרבה זמן בתור ורוכשים כרטיסים לאוטובוס שיוצא עוד פחות מחצי שעה (מזל כבר חשבנו שנתקע עד הערב), ב12:30 בדיוק נמרץ האוטובוס יוצא מהתחנה. הנסיעה כולה על כביש מהיר ורחב העובר במנהרות רבות, כעבור שעתיים עושים הפסקה, כבר פעם שניה שראינו שבמקום ההפסקה נהג האוטובוס נכנס מעל בור לבדיקת כלי רכב ומבצעים לאוטובוס בדיקה של מערכת ההיגוי כמו שעושים בארץ במבחן רישוי שנתי, ההפסקה היתה קצרה מאוד ורק הספקנו להתפנות ולקנות קצת פיסטוקים לדרך. לארוחת צוהרים אוכלים סנדויצים עם חביתות שהכנו במלון בבוקר (כל האוטובוס מסתכל לראות מה אנו אוכלים).  לאורך רוב הדרך יורד גשם חזק. כעבור 4.5 ש' אנו מגיעים לתחנה המרכזית של Xiàguān (העיר החדשה דאלי) אך מסתבר שאוטובוס ההמשך לדאלי העתיקה (קו מס 8) יוצא כ500 מטר מהתחנה, לאור הגשם אנו מנסים לקת מונית, בהתחלה לא כל כך רוצים לקחת אותנו אבל לבסוף עצרנו מונית ובמחיר מופרז (60 יואן) שסגרנו מראש (אבל לא היה רחוק מהמונה שהנהג הפעיל בכל זאת) יצאנו – לפחות במונית נגיע ישרות למלון.

אנו מבקשים מהנהג לעצור לנו ליד Tibetan Lodge שקראנו בספר על סין שיש להם חדרים למשפחות, ובאמת היה להם חדר פנוי הכולל 2 קומות – קומה 1 + גלריה בעליית גג, בכל קומה 2 מיטות גדולות אך המחיר די גבוה (200 יואן) אפרת הולכת לבדוק בעוד כמה מקומות בסביבה הקרובה ומסתבר שאכן זה המחיר הממוצע, לאור הגשם אנו מחליטים להשאר במלון ומחר נחפש משהוא במחיר יותר שפוי.

 

הנוף מחלון הקומה השניה

קראנו שיש כאן מסעדה בודהיסטית ואנו רצים לאכול שם לפני שיסגרו אותה. מגיעים בזריזות למקום ומגלים דבר מענין - תמורת 5 יואן (פחות מדולר) מקבלים צלחת או קערה ואפשר למלא אותה במה שרוצים ממבחר המנות (המצוצם שיש) היה: אורז עם תירס, מרק ירקות, תפו"א חריפים קצת, חצילים מטוגנים ועוד ירק מוזר. הכלל של המסעדה זה שתקח כמה אוכל שתרצה אבל לא זורקים אוכל לפח – דהיינו צריך לאכול עד גרגר האורז האחרון! 

 

מכיוון שכולנו די רעבים לקחנו אפילו עוד 2 צלחות וכולם יצאו מפוצצים – האוכל לא ברמה גבוה אבל בהחלט משביע והיה גם מענין לאכול ביחד עם הנזירים. מיד שסימנו לאכול התחיל שם שיעור של הנזירים (נשמע קצת כמו קריאת תהילים משותפת). אנו חוזרים למלון להתארגן לשינה, אפרת עוד יוצאת להשלמת קניות בסופר הקרוב, העם מאוד מרוצה מהקומה למעלה אבל לבסוף כולם נרדמים.

יום חמישי

קמנו קצת מאוחר ולא הספקנו להתארגן בכדי לעבור מלון אז החלטנו שנשאר כאן עוד יום, היום נלך לטייל לשלושת הפגודות – הסמל של דאלי (את הגבוהה רואים מהחלון של הקומה השניה שלנו) אבל בדרך נסקור קצת בתי מלון, בדקנו כמה בתי מלון ולפתע באחד מבתי המלון נגשת אלינו משפחה ישראלית מנווה דניאל המטיילת בסין עם 5 מילדיה (הקטנה בגיל של זהר וארבעה גדולים נשארו בארץ) מהר מאוד נוצר קשר עם הילדים ואנו מחליטים לעבור למלון זה לשבת (המשפחה כבר לא תהיה – הם יותר זריזים מאיתנו, אבל בכל זאת יותר זול כאן ונראה מאוד נקי ונחמד), לבסוף מסתבר שגם הם מתכוונים ללכת היום לשלושת הפגדות ואנו מתארגנים לצאת ביחד, אנו רוכשים כרטיסים יקרים (120 יואן למבוגר) דרך המלון ומקבלים הסעה – נדחסים כולנו 9 ילדים + 4 מבוגרים ברכב אחד ויוצאים לדרך (מזל שהנסיעה קצרה – 5 דקות).

בחצר מלון האופנוע האדום

כמה ישראלים נכנסים למיניבוס אחד?

אנו מתחילים לטייל בהנאה במתחם העצום, החלק הראשון הוא 3 הפגודות שהאמצעית בגובה של 70 מטר, העם נהנה מאוד להשתולל לשחק ולדבר עם הילדים (נוער) החדשים וגם אנו נהנים לדבר קצת עברית ולהחליף חוויות של משפחה דתית מטיילת.

מסתבר שהמתחם מאוד גדול וכולל הרבה מאוד מקדשים מעניינים ויפים שכולם נמצאים על קו ישר מול הפגודה הגבוהה.בשלב מסוים התישבנו על מדרגות אחד המקדשים וקשקשנו (בסין לאף אחד לא אכפת מהדת כך שאין בעיה להתיישב בכניסה למקדש עם הגב מופנה לפסל הבודהה הענק...) כולנו סיכמנו שאף פעם לא נשארנו כל כך הרבה זמן במקדש.

בלתי נתפס - 4 מבוגרים והמון ילדים

מדברים ומדברים על מדרגות המקדש

מהון להון כבר התחיל להיות מאוחר ושוב פעם הגענו לקראת סגירה למסעדה, הפעם כבר התנפלנו על המסעדה שבט שלם (אני לא יודע מה הם חשבו שם על הרעיון הזה) לאחר מכן עוד קצת הסתובבנו בעיר ונפרדנו כל אחד למלונו. היה שינוי מרענן ומאוד מהנה, בעיקר לבנות שנהנו מחברת בנות ישראליות, לאנוש ששיגע בדיבוריו את הבן הגדול וגם את האבא שאול (שהפליאו בכל מיני משימות ושיתפו פעולה נהדר עם המלך "שאטה" וחוקי ממלכתו), ינאי נהנה גם הוא מכל תשומת הלב והקהל.

חוזרים העירה באוטובוס

יום שישי

היום אנו עוברים למלון חדש (המלון נקראThe Jade Emu ), ארזנו את התיקים בבוקר ויצאנו על כול ציודנו וטפנו לכיוון המלון החדש, כשהלכנו לשם בלי תיקים זה היה נראה לנו קרוב יותר אבל עם המשקל של התיקים זה נראה ארוך נצח. בדרך משפחת דוד נופפו לנו לשלום מהאוטבוס שלהם לליג'יאן. התארגנו במלון וישר הילדים התחילו לשחק: ינאי ואנוש באופנוע הגדול שיש בחוץ וזהר ודיה בשולחן הבליארד.

לקחנו את הבנים לכיוון השוק והבנות נשארו לשחק במלון, הצטידנו בשוק הנחמד בכל מה שצריך לשבת והתחלנו לחזור חזרה עמוסי שקיות.

משוך במלפפון...

בינתיים העם  נהיה רעב ויצאנו לחפש אוכל, התחלנו עם בטטה על גחלים שמצאנו בפינת רחוב ואח"כ הלכנו בדרך לדוכן ה"וואפל הבלגי" שהומלץ ע"י משפחת דוד, בדרך פגשנו את מוריה ושמעון איתם קבענו לעשות שבת ביחד עוד בקומינג והם הצטרפו אלינו לצעידה, בדרך עוד מצאנו תירס מבושל. כשהגענו לדוכן הוואפל ניסינו להבין באיזה שמן הם משתמשים ובעזרת תמונות וקולות של חיות הבנו שהם משתמשים בחמאה מחלב פרה (די הגיוני), הזמנו לכול אחד וואפל עם שוקלד והיה די טעים אבל לאחר כל הנשונשים הנוספים שהיו בדרך (בטטה ותירס) כמעט אף אחד לא הצליח לגמור את המנה שלו. חוזרים למלון ומתחילים להתארגן להכנות לשבת, יותר מאוחר אני הולך למסעדה הצמחונית ומנסה להזמין ארוחת צוהרים לשבת למזלי היה שם בדיוק משהוא שדבר אנגלית ועזר לי להזמין את האוכל – אז לארוחת צהרים אנו מסודרים.

לאחר הדלקת נרות התפללנו ביחד עם מוריה ושמעון, קבלת שבת ויצאנו לאכול בחצר המלון, מרק ירקות ואטריות אורז עם רוטב טעים (הכולל טופו), קינחנו עם אננס מצוין שהבאנו מהשוק.

בשבת אנו משתדלים לקום מאוחר לאחר שבלילה איזה תייר שיכור חזר והעיר אותנו כדי שנפתח לו את השער (הוא הציק לנו בחלון מכיוון שהיה לנו אור בחדר). קבענו עם מוריה ושמעון לקדש ב11:30 בכדי להגיע למסעדה באזור 12 ולאכול שם בנחת. הגענו למסעדה והאוכל היה ממש טעים וכלל חוץ מהאורז עם תירס הרגיל והמרק הרגיל גם בטטות מבושלות ושעועית, ישבנו שם זמן מה ואכלנו ביחד וברוגע (כמובן סימנו הכול מהצלחת) ויצאנו מפוצצים. אחרי האוכל אנו חוזרים למלון ואפרת ואני עושים תורנות על השנ"צ – אני מתחיל בשינה בזמן שאפרת משעשעת את העם בשלל משחקים ואח"כ אני לוקח את העם לפארק שאמור להיות בו כול מיני מתקנים, לקח לנו הרבה זמן למצוא את הפארק וכשמצאנו המתקנים היו רק מתקני כושר וגם די מאכזבים. בדרך חזרה אספנו את שמעון ומוריה מהמלון שלהם לסעודה שלישית שכללה סלט ירקות, סלט ביצים, סלט קולרבי וגזר, טחינה (סוף כול סוף פתחנו אותה – לאחר שרכשנו אותה בבית חב"ד בקמבודיה), ולקינוח פננקים עבים תוצרת אפרת – כולם שוב יצאו מפוצצים. השבת יוצאת מאוחר (לפני 9) ולאחר הבדלה אנו מתארגנים לשינה.

יום ראשון 5.8.12 יום הולדת 97 לסבא גדליה

היום אנו יוצאים לטיול בהרים הסמוכים לדאלי הנקראים Mountain Zhōnghé, אך שוב פעם אנו קמים מאוחר לאחר שאותו טמבל צעק בחוץ (הפעם מישהוא אחר פתח לו), בשעה 11 יצאנו בהסעה שארגנו מהמלון לכיוון הרכבל שעולה להרים, לאחר שרכשנו כרטיסים לרכבל (כיוון אחד 50 יואן ו30 יואן כניסה לשמורה), עמדנו קצת בתור עד שעלינו לרכבל (הפעם הוא סגור – לא כמו של סקי), הנסיעה ברכבל היתה מאוד יפה ונוף מדהים נשקף מלמעלה.

כבר מהרכבל זיהינו אזור שבו יש קבוצה של אנשים הרוקדים וגם ראינו מפלים מרחוק. ירדנו מהרכבל ודבר ראשון נמשכנו לצלילי המוזיקה והלכנו לראות את הריקוד המענין עם הנשים הלבושות בבגדים צבעוניים ומענינים, גשם קל החל לרדת (שוב לא לקחנו מעילי גשם – מתי נלמד כבר?!?) בהרים כבר די קריר כך שהגשם קצת הציק אבל למזלנו הפסיק מהר מאוד, משם המשכנו לתצפית על המפל אבל היה כמעט בלתי אפשר לזוז שם מרוב תירים סינים כך שמהר מאוד התחלנו לטפס מהמפל לכיוון השביל בו אנו רוצים לטייל היום.

כעקרון השביל בו אנו מטיילים היום מרוצף לכל אורכו בלבנים ושומר פחות או יותר על אותו קו גובה כך שלמעשה ההליכה בו די קלה ונינוחה רק די ארוכה, השביל עובר בתוך יער אורנים ומדי פעם יש תצפית לעמק ולאגם למטה.

השביל חוצה כמה נחלים ועובר מעל מצוקים אדירים, אורך השביל הוא כ 9 ק"מ (אפשר להמשיך עוד 3 ק"מ למי שמעונין) בערך בחצי הדרך אנו עוצרים לצהרים ואח"כ ממשיכים עוד עד למדרגות שמובילות למטה, לא ספרנו את כול המדרגות אבל אנו מניחים שהיו באזור ה2000 (דיה ספרה בשלב כל שהוא 690 מדרגות), הגענו למטה ליד איזה מקדש ומשם לקחנו איזו הסעה לעיר.

מכיוון שכולנו הינו די מותשים מההליכה היום (כולם הלכו למופת כולל ינאי!) לא היה לנו כוח להכין ארוחת ערב במלון (אפ"ע שדי נמאס לנו מהמסעדה) אז הלכנו לסעוד שם, אחרי האוכל הבנות ואני הולכים לקנות וואפל בלגי לארוחת בוקר מחר וחלב ועוגיות, כולם מתקלחים ונרדמים די מהר.

אנו בהתלבטות כיצד להמשיך מפה, מצד אחד העיר פה ממש נחמדה, ואילו שמענו שהעיר הבאה (ליג'יאן) עמוסת תיירים מקומיים ולא כל כך נחמדה, בנוסף, המשפחה מנווה דניאל אמרה לנו שהם כנראה יחזרו לכאן לסופ"ש ולכן יש סיכוי שפשוט נשאר כאן, בכל מקרה מחר אנו ביום לימודים ומנוחה.

אפרת ואני גילינו את הפוטנציאל של השוקו שיש למלון זה להציע ומזה יומיים, לאחר שהעם נרדם, אנו יוצאים לחצר (זה נחשב בילוי לא?) ומתענגים על שוקו חם ומתוק (תוך כדי עידכון הבלוג).

יום שני

אז כמו שהחלטנו קודם היום יום מנוחה ולימודים ובאמת גם גשם חזק החל לרדת בלילה, שוב אנו קמים מאוחר, אוכלים לארוחת בוקר את הוואפל שרכשנו אתמול (הפעם כול אחד חצי – והכול נגמר). מתחילים בלימוד חשבון של זהר ודיה (דיה מתחילה ללמוד שברים וזהר כבר מתרגלת יפה מאוד נקודה עשרונית) אנוש מתקדם יפה בחוברת העבודה שלו וגם ינאי מדביק מדבקות ומצייר, לאחר שכולם גמרו את המשימות שלהם זהר דיה וינאי (בעגלה) יוצאים איתי לשוק בכדי לארגן אוכל משלנו היום, בנתיים אפרת וצוות המלון מארגנים לנו טיסה משאנגרילה לצ'אנגדו בכדי שנוכל לפגוש את הסבתות בזמן, מסתבר שזה היה הדבר הכי נכון לעשות כי הם מכירים אתרי אינטרנט זולים בסינית ויכלו לארגן לנו טיסה הרבה יותר בזול (כולל הנחה של 50% לילדים) סה"כ עלות הטיסה היא 4070 יואן.

לפי הרשימה שקיבלנו מאפרת אנו עורכים את הקניות בשוק, ביום שישי כבר ראינו שיש בשוק מאפיית פיתות מוסלמית ואנו קונים פיתות וגם מנסים מין לחם שבמקום לאפות אותו מאדים אותו על מים – סה"כ אין לו טעם אבל אם טובלים אותו במשהוא (טחינה, מיץ של סלט – הוא בסדר גמור), אח"כ אנו ממשיכים לבנק בכדי להוציא כסף ולשלם למלון על כרטיסי הטיסה.

כשאנו חוזרים אנו מכינים ארוחת צוהרים מאוחרת לתפארת מדינת ישראל (היה חסר רק פלאפל), סלט ירקות עשיר, חביתה, טחינה והכול בתוך פיתות ענקיות עבות וטעימות – ממש כמו בארץ. לאחר האוכל זהר ודיה כותבות חוויה במחברת ולאחר תיקונים מקלידות למחשב (בעתיד זה גם יכנס לבלוג).

אחה"צ העם צופה בסרט בעברית במעדון בטלוויזיה גדולה וכולם מאוד מרוצים, בנתיים בעקבות הריחות של הצ'יפס שיש במלון מתחשק גם לאפרת להכין ולאחר שעתיים וחצי של טיגונים יוצא קצת צ'יפס אך העם מאוד שמח בכך.

יום שלישי

החלטנו שמכיוון שמאוד נחמד בעיר הזאת (לעומת מידע שקיבלנו שהעיר הבאה ליג'יאן מלאה תיירים מקומיים ומערביים) וגם המלון מאוד נוח ואת הטרק (דילוג הנמר) שאנו מתכוונים לעשות יהיה צפוף מאוד לעשות אותו כבר השבוע, לפני שבת, ולכן אנו מחליטים להישאר פה עד יום ראשון.

קמים מאוחר, השמים קצת מעוננים אבל אנו מעוניינים לצאת לטיול אופנים לאורך האגם Ěrhǎi Hú (או בתרגום "אגם דמוי האוזן") הנמצא קרוב לעיר, ברחבי העיר העתיקה פזורות הרבה חנויות להשכרת אופנים, אנו סתם בוחרים אחת ולוקחים 2 זוגות אופנים כפולים: זוג אחד לאפרת דיה וינאי (שישב בכיסא מאחור), זוג נוסף לי ולאנוש, וזוג רגיל לזהר.

אנו יוצאים בריכבה איטית דרך סמטאות העיר לכיוון השוק, שם אנו מצטידים בפיתות לדרך, כמובן שמיד שהתחלנו במסעינו התחיל גשם קל, מהשוק אנו יורדים לכיוון האגם ואיך שמגיעים למזח של האגם שממנו יוצאות סירות לכפרים סמוכים מתחיל גשם שוטף. אנו טופסים מכסה בדוכן בו מכינים צ'יפס וטופו מטוגנים, ולאחר שברירנו באיזה שמן הם משתמשים (יש לנו תמונה בטאבלת עם כל מיני שאלות כן ולא שקשורות לאוכל וכך אנו מצליחים להבין) קנינו לעם, שהזיל ריר, צ'יפס וטופו (הצ'יפס היה מצוין – עמוס בשמן, אך הטופו לא היה טעים בכלל), מכיוון שהגשם המשיך קנינו גם תירס מבושל לרווחת כולם, ארוחת צוהרים מדוגמת.

לאחר הפוגה קלה בגשם אנו מחליטים להמשיך בדרכנו לאורך האגם אך כעבור 5 דקות אנו כבר שומעים את הרעמים מרחוק וגשם מתחיל לרדת שוב, קצת לפני שהוא נהיה מאוד חזק אנו מוצאים איזה חניון של טרקטור ונכנסים לשם, מסתבר שזה חצר של אישה זקנה שישר יוצאת אילנו (סופרת את כולם) מציעה לנו שרפרפים קטנים לשבת וגם מציעה לנו אוכל (אנו מסרבים בנימוס), לאחר זמן קצר הגשם נגמר וכבר רואים קצת שמים כחולים, אנו מסתכלים על הערוגות הקטנות שיש מסביב לבית של הזקנה שכוללות מלבד שדה של אורז גם קצת תירס, חסה, סלק, בצל ירוק ועוד כול מיני עלים שאנו לא מזהים.

ברווזים ברווזים בואו הביתה

משם אנו ממשיכים לאורך האגם ועוברים בין כפרים קטנים ושדות מעובדים, רואים איך החקלאים או יותר נכון החקלאיות (למעשה עד היום לא הבנו מה תפקיד הגבר בסין) עובדות בשדות הכול בעבודה ידנית קשה.

מייבשים עלי טבק

בשלב מסוים אנו עוצרים בסככה בכפר כל שהוא לאכול את הפיתות שלנו, מסתבר שהסככה זה גם מפעל ליצור שמיכות "צמר גפן". הלקוחה שבאה בוחרת את הציפוי של השמיכה (למעשה זה ממש ציפה עם רוכסן), לאחר מכן בוחרת כמה מילוי לשים, המילוי נשקל והמחיר הוא לפי הכמות, ואז בטכניקה מענינת מאוד פורסים הנשים העובדות את שכבות צמר הגפן על הציפה, בשלב מסוים הופכים את הציפה בצורה מיוחדת כך שהצמר גפן יכנס פנימה מותחים הכול ולוקחים את זה למכונת תפירה רובוטית לתפור את השמיכה, בסוף הלקוחה משלמת 350 יואן ולוקחת את השמיכה.

רובוט מכונת תפירה

מכיוון שהשעה כבר מתחילה להיות מאוחרת אנו מתחילים לדווש בדרך חזרה פחות או יותר באותה דרך, הדרך חזרה מהאגם לעיר היא בעליה קלה אך באופנים הגדולות שלנו זה די קשה, בשלב מסוים אנו נכנסים לעיר ואז יורדים מהאופנים בעיקבות הצפיפות הרבה, מחזירים את האופנים לחנות ועוברים למסעדה הצימחונית הקרובה לאורז עם תירס ותוספות – הפעם היה קשה לכולם לגמור מהצלחת אבל בסוף הכול נגמר.

בערב אפרת ואני יוצאים לחצר המלון בכדי לעדכן את הבלוג ואז מסתבר לנו שאנו לא יכולים יותר להשאר בחדר שלנו מכיוון שיש לו כבר הזמנות לשלושת הימים הקרובים, אנו די מדוכאים מהצורך למצוא מלון נוסף לאחר שבמלון הזה כל כך נהנו אבל כנראה שאין ברירה.

יום רביעי

קמים יחסית מוקדם בכדי למצוא מלון אחר, עוד לפני הקפה אני יוצא למלון הסמוך ששיך לאותם בעלים (המלון נקרא The Jade Roo ) ומסתבר שהחדר שיש בו 2 מיטות זוגיות (לא ענקיות) יוכל להתאים לנו בקלות, ולכן בלי להתלבט יותר מדי אנו לוקחים את החדר ומוודאים שיהיה זמין עד יום ראשון, היתרון של המלון הזה שהוא קרוב מאוד לקודם (20 מטר) וגם כאן יש חצר מאוד נחמדה שקטה וחדר משחקים נחמד.

לאחר שהעברנו את כול ציודנו לחדר החדש אפרת ינאי ואני יוצאים לשוק לקצת קניות בעוד שאר העם נשאר לשחק במשחקים החדשים שיש במלון (שולחן פינג-פונג,כדורגל שולחני), בדרך לשוק פתאום ראינו חנות קטנה אבל מלאה מוצרים מערביים, קנינו שם אבקת שום, ספגטי מסולסל (שכבר נאכל בארוחת צוהרים) ורוטב שוקלד של הרשי שיהיה תחליף לנוטלה שעוד רגע נגמרת. שוב אנו קונים פיתות חמות וטובות ועוד קצת ירקות ופירות וחוזרים למלון, לאחר ארוחת צוהרים, זהר ודיה מקבלות תגבור נוסף בחשבון ע"י שאלות מילוליות שאפרת ממציאה להם והבנים משחקים להם בניעמים.

אחה"צ אנו יוצאים סוף סוף כולנו מהמלון קצת קניות בסופר וחוזרים לחדר לסרט (יש לנו דיוידי וטוי בחדר) אפרת מכינה שקשוקה שיהיה מה לאכול עם הפיתות, אוכלים והולכים לישון.

יום חמישי

היום קמים בנחותה, חשבנו לעשות עוד טיול אופנים אבל לפתע צץ לנו רעיון לעשות טיול דומה אבל על אופנועיים חשמליים שיש כאן להשכרה במלון, אפרת לא היתה בטוחה שהיא מסוגלת לכך לכן לקחנו אופנוע אחד בכדי שאפרת תתרגל, העם היה מאוד מרוצה משיעורי הנהיגה של אפרת, לבסוף הסתבר שאין מספיק אופנועים טעונים ולכן היום לא נוכל לקחת את האופנועים.

אתמול רכשנו כרטיסים לרכבת לליג'יאן דרך האינטרנט בעזרת הצוות המסור של המלון שלנו, ועל פי המלצתם כדאי לאסוף את הכרטיסים מראש, לכן החלטנו לנסוע היום לתחנת הרכבת הנמצאת בעיר החדשה, בכדי לאסוף את הכרטיסים, הלכנו עד לשער המערבי בכדי לעלות על קו 8 הנוסע לתחנת הרכבת, האוטובוס התמלא מהר מאוד אבל כעבור כחצי שעה הוא הגיע לתחנה, בתחנה קיבלנו את הכרטיסים (על פי הצגת דרכון). לפני שבוע, כשהגענו לעיר דאלי החדשה ראינו שיש שם סניף של Wall-Mart אין לנו מושג מה יהיה שם אבל החלטנו לנסות, לקחנו שוב את קו 8 שיש לו תחנה ליד ואחרי שאכלנו תירסים על שפת המדרכה נכנסנו לסופר הגדול.

מסתכלת על אוכלי התירס ברחוב

בהתחלה חיפשנו מכנסים לאנוש (במקום האלו שאבדו לו באחת הכביסות) אח"כ העם לא היה יכול לעמוד בפני מחלקת הצעצועים וכל אחד קיבל משהוא: ינאי ואנוש – רובוטריק, דיה – חרוזים וזהר – פנקס וטיפקס בצורת דובי. את האמת שחיפשנו נוטלה אבל לא מצאנו, במקום זה קנינו דבש חדש (זה שלנו כבר מסריח נורא), ובנוסף אטריות ביצים שכבר הרבה זמן לא מצאנו וגם בוטנים (שיהיה). כשיאצנו כבר היה כמעט 5, התישבנו לפירות ליד גן כושר סמוך.

מתקן מסאג'

אח"כ הלכנו לתחנה הקרובה, שני אוטובוסים שעברו היו מפוצצים באנשים ולא עלינו עליהם, החלטנו שעל האוטובוס הבא אנו עולים בכל מקרה ובאמת נדחפנו דרך הדלת האחורית ביחד עם כל מי שהיה בתחנה, וכשבאתי להוציא את הארנק בכדי לשלם גילתי שאין ארנק בכיס! אז גם אותנו כייסו בסין! מעוצבנים מהדבר אבל מנוחמים שהרבה כסף לא היה שם (פחות מ80$) אבל גם כרטיסי הרכבת הלכו להם (כנראה נצטרך לחזור לשם שוב מחר) והבעיקר 2 כרטיסי האשראי שלנו. לא היה לנו כסף לשלם לנהג אבל מרוב דוחק הוא גם לא ביקש מאיתנו.

כשהגענו למלון דבר ראשון ביטלנו את כרטיסי האשראי (מסתבר ששניהם היו בארנק מכיוון שיומים קודם היינו צריכים להוציא הרבה כסף לכרטיסי טיסה), בחברת ויזה היו בסדר גמור וישר התקשרו אלינו כדי לברר את כל הפרטים ולדאוג להעביר לנו כרטיסים חדשים (פעם שניה בטיול הזה), אח"כ רצינו להחליף קצת דולרים במלון (הבנקים כבר סגורים) אבל הם לא הסכימו. בסופו של דבר לווינו מעט יואנים משרה, עובדת המלון המקסימה שסידרה לנו את כל הכרטיסים, כדי שיהיה לנו לארוחת ערב במסעדה הצימחונית, (ואחד העובדים אמר לנו שלו כבר גנבו 3 פעמים את הסלולר באוטובוס) לאחר שאכלנו – הפעם היה אוכל מעולה (או שהינו מאוד רעבים) שכללה בנוסף לאורז עם התירס גם גזר מטוגן וכרוב מבושל עם עגבניות. לאחר מכן עברנו במאפיה לרכוש עוגיות וגם אפרת קנתה שני בדים יפים שכבר חשקה זמן מה.

חזרנו למלון להמשיך את הסרט מאתמול ואני הלכתי להכניס כביסה במלון הסמוך, בסוף הסרט כולם הלכו לישון יפה. סה"כ יום נחמד שהסתיים בצורה מעצבנת ביותר.

יום שישי

היום נועד בעיקר להתארגניות, אני יוצא לבנק במטרה להחליף כסף, סה"כ לא היה מסובך כל כך היה קצת תור לחכות וטפסים למלא (כולל צילום הדרכון) אח"כ הפקידה ספרה את ה10 שטרות שנתתי לה אולי 8 פעמים ובנוסף עוד מישהוא בדק אותם, לבסוף קיבלתי את הכסף. משם המשכתי לסופר לקצת דברים שצריך לשבת וחזרה לחדר.

נתתי קצת כסף לאפרת כדי שתצא לשוק לקנות דברים לשבת ואני הלכתי לאוטובוס חזרה לעיר בכדי לקנות לנו שוב כרטיסים לרכבת במקום האלו שנגנבו, כשהגעתי לתחנת רכבת בהתחלה ניסתי שינפיקו לי כרטיסים חדשים לפי ההזמנה שעשינו באינטרנט אבל כנראה ההזמנה כבר היתה סגורה כי הוא לא הצליח בשום דרך להוציא את הכרטיסים, לכן נפרדתי מעוד 105 יואן ורכשתי כרטיסים חדשים. במקביל אפרת יצאה עם ינאי ודיה לשוק, לפי הרעיון המוצלח של דיה הם הלכו לראות באם יש פיתות מוכנות ואכן לא היו אבל הם הבינו שיש בתנור והם יצאו עוד מעט, אפרת ביקשה לשמור לה פיתות ובנתיים קנתה את הירקות והפירות שהיה צריך לשבת, אחרי סיבוב הפירות והירקות חזרה לקחת את הפיתות  ומשם עמוסי קניות חזרה למלון.

הכלב עוזר לסחוב יין אורז

כל העיר מתכוננת לפסטיבל הלפידים

כמה דקות אח"כ אני חזרתי עם הכרטיסים החדשים שלנו ואכלנו פיתות טריות וחביתה לצוהרים, אפרת התחילה להכין פנקיקים לסעודה שלישית והעם שיחק בחצר המלון (הכוללת קליעה למטרה, שולחן פינג פונג וכדרוגל שולחני ועוד כול מיני משחקים שיש במועדון הנחמד), אחה"צ משפחת דוד חזרה מרחצה באגם וסיכמנו שנאכל ביחד את ארוחות השבת, כל משפחה תכין את האוכל בשבילה ונחלוק את המנות.

קצת לפני שבת לקחתי את העם לסיבוב בעיר דרך המאפיה (שיהיה עוגיות לבוקר) דרך הסופר (אפרת נזכרה שאין אורז) בדרך גם רכשנו לי ארנק חדש, פתאום זהר ראתה חנות של ציוד טיולים ואמרה שאולי יהיה שם בלון גז, ובאמת היה להם אז רכשנו אחד, משם המשכנו לוואפל הבלגי וקנינו לכולם ומשם חזרה למלון, מקלחות לפני שבת וואפל בלגי למי שרצה.

לאחר כניסת השבת נפגשנו עם משפחת דוד ועוד ישראלים (משום מה הגיעו פתאום המון ישראלים למלון הישן שלנו וחלקם הצטרף אלינו לקידוש ואפילו להישאר לאכול). משפחת דוד הכינה דג ומרק (שהיה קצת חריף) ואנו אטריות אורז עם רוטב, לקינוח אכלנו אבטיח טעים, הילדים ישבו לאכול בשולחן נפרד ובסוף האוכל פנו לשחק ביחד, ואנו שמענו רשמים מהטרק לערוץ דילוג הנמר שאותו אנו מתכוונים לעשות שבוע הבא, לקראת חצות חזרנו לחדר וכולם נרדמו מהר מאוד.

משתדלים לקום כמה שיותר מאוחר, לקראת 10 אנו יוצאים מהמיטות ומכינים שוקו \ קפה ועוגיות לכולם, הבנות רצות מדי פעם למלון הסמוך לראות האם יעלה ואורי כבר קמו ולאחר זמן מה אנו עוברים לשם כולנו. עוד קצת דיבורים (את הילדים לא ראינו - הם מסתדרים מצוין ביחד) והתחלנו להכין ביחד סלטים לארוחת צוהרים, כמובן היו המון סוגי סלטים (חלקם אף חריפים) אנו הכנו  אורז ורוטב ומשפחת דוד הביאו אטריות אורז רחבות וקטשופ – שהיו הצלחה מסחררת. אחרי האוכל פרשנו לנוח ביחד עם ינאי ושאר העם נשאר לשחק. אחה"צ יצאנו לסיבוב קטן בעיר, כבר הרבה זמן אנו רואים שלטים על תערוכת צילומים שאמורה להיות ואכן ביום שישי, כשהלכתי לבנק כבר ראיתי שתלו את כל הצילומים, התרשמנו מהתערוכה (חלק מהתמונות היו טובות מאוד – כמו אישה לבושה בבגדים מסורתיים ומנפחת בלון של מסטיק, וחלק סתם תמונות מבוימות) לצערנו לא היו הסברים באנגלית היכן כל תמונה צולמה.

חזרנו למלון ואכלנו את הפנקייקים עם הסירופ שוקולד, הוצאנו את השבת הנפלאה והתחלנו לארוז את תיקנו (לאחר 10 ימים במקום אחד נוצר הרבה בלאגן), לקראת 11 אספנו את הילדים ממשחקיהם ונפרדנו בהתרגשות ממשפחת דוד ומהצוות הנהדר של המלון הזה, חזרנו לחדר למקלחות למיטה וסגירות אחרונות של התיקים.