קינות בקומינג

יום שישי 27.7.12

סוף סוף במלון שלנו יש וילון גדול ואטום מפני אור השמש, ולכן אנו מתעוררים ביקיצה טבעית, היום אנו לא ממהרים לשום מקום ובלי לחץ של יום שישי למצוא מקום לישון ולארגן אוכל לשבת – השבת אנו חוגגים בבית חב"ד המקומי.
אנו יוצאים מהמלון לכיוון פארק האגם הירוק שנמצא לא רחוק, אך הכבישים בקומינג הם ממש רחבים ומאוד קשה להתמצא בין המחלפים הרבים שיש בכביש, ההליכה רגועה, המדרכות בעיר רחבות ונוחות (חוץ מכמה קטעים שמשפצים אותן), כעבור כחצי שעה אנו נכנסים לפארק, בפארק יש המון דוכנים שונים של אוכל ושל מזכרות, אנו קונים קצת ערמונים קלויים ויושבים לאכול אותם, אח"כ אנו רואים במפה אזור של גן משחקים ואנו מחליטים ללכת לשם, בפארק הולכים בין אגמים קטנים שבהם צומחים נופרים (לא סגורים אם השם אכן נכון).

מפצחים ערמונים

נופרים ?

לצערנו הפארק נראה יותר כמו שוק לתיירים: המון דוכני אוכל ומזכרות ומלא מקומיים המבלים עם ילדיהם וכמובן אנו שוב האטרקציה מסביב. כשהגענו לאזור שהיה מוגדר כגן שעשועים ראינו שלמעשה שוב פעם מדובר בלונה-פארק קטן, החלטנו שהפעם אנו לא זורקים עליו את כספנו ולכן התישבנו על ספסל ליד ואפרת חילקה משימות לילדים (הבאת 5 עלים, מציאת 5 פסלים של חיות, קפיצה על הגשר ברגל אחת וכו'), פתאום ראינו סנאים גדולים מקפצים בין ועל העצים סביבנו.

רצים למשימה הבאה

לאחר זמן מה החלטנו לצאת לכיוון מסעדה צמחונית קרובה, אבל עקב עבודות שיפוצים סביב כל הפארק, לא הצלחנו לצאת מהפארק ביציאה לכיוון המסעדה וכך מצאנו את עצמנו סובבים עוד בפארק, לפתע ראינו אזור עם מתקני כושר והעם חיזק את כושרו בכל המתקנים שם,ליד היה אולם שבו התאמנו בהתעמלות קרקע וגם צפינו בזה קצת.

מהון להון התחיל להיות מאוחר (אפרת אמרה שהיא תבוא לעזור ב 16:00 בהכנות לשבת בבית חב"ד) לכן החלטנו לצאת ולנסות לקחת מונית חזרה, בהתחלה לא עצרו לנו ועד שעצרה לנו מונית אחת, בעודנו מסבירים לנהג לאן לנסוע, קפץ לתוכה מקומי והמונית נסעה בלעדנו (אח"כ הבנו שזה די מקובל), אי לכך ובהתאם לזאת התחלנו ללכת ברגל חזרה למלון, בדרך מצאנו חנות של מוצרים מערביים והצטיידנו שם בקצת דברים שיהיו לקראת הצום (מחר), חוזרים לחדר ואפרת הולכת לעזור בבית חב"ד, אנוש ואני הולכים לשוק הקרוב וקונים קצת פירות (בננות מלון מעולה ופרי הדרקון) שיהיה בינתיים מה לאכול, חוזרים לחדר, אוכלים מהפירות ומתחילים להתארגן לשבת הנכנסת רק ברבע לשמונה, כעבור זמן מה אפרת חוזרת (חשבנו שתחזור דקה לפני שבת) ומזרזת אותי לרוץ עם הכביסה לבית חב"ד ולהכניס אותה למכונה שם (לא הצלחנו למצוא באזור וכבר מסאפה לא עשינו כביסה ולמרות שערב ט' באב, אפילו הרב אמר שכשאין ברירה...אז אין ברירה ונידב את המכונה שלהם בשמחה).

מתקלחים לובשים בגדי שבת והולכים כולנו להדלקת נרות בבית חב"ד שם כבר הצטברו מספר אנשים, מתחילים להתארגן לתפילה ובדיוק לפני שמתחילים מגיע העשירי (יש מנין). ארוחת הערב טעימה וכוללת לחמניות, סלטים, מרק עוף ותפו"א ואורז ולקינוח מעין שנקים. עד שחזרנו לחדר היה כבר לאחר חצות – לא ברור איך העם החזיק מעמד, כנראה בזכות החברה הישראלים הנחמדים עמם הם נהנו מאוד לאורך הארוחה, אבל מהר מאוד הם נרדמו.

בשבת אנו קמים די מאוחר (כמעט 11 בבוקר), שותים קפה / שוקו בחדר והולכים לבית חב"ד  לעזור לארגן את ארוחת הצוהרים, הפעם יש פחות אנשים אבל מאוד נחמד והאוכל שוב ממש טעים, נשארים עוד קצת לשחק בבית חב"ד אבל לאחר שבני הבית פרשו לישון אנו גם חוזרים למלון למנוחה קצרה.

בשעה 6 וחצי אנו שוב צועדים לבית חב"ד לסעודה מפסקת (בשרית) ששוב היתה טעימה מאוד וכללה גם מקלות שניצל טעימים שינאי אכל בהנאה, באדיבות מוריה, מטיילת ישראלית נחמדה שעזרה גם היא להכנות ביום ששי.

במוצ"ש מבדילים על הנר ויושבים לקרוא מגילת איכה, אין מישהוא שממש יודע לקרוא ולכן כל אחד קורא פרק מהמגילה, הקריאה נעימה מאוד ומלווה בהסברים ובהרבה מאוד הפסקות חשמל, אוירה מעניינת למגילה...

בתום הקריאה הבנות התחילו לשחק טאקי עם מספר ישראלים (בסוף זהר אפילו יצאה עם מספר טלפון ואימייל של אחד מהם, אוהד... בן ה38) ושוב חזרנו למלון לקראת חצות.

יום ראשון – צום 9 באב 29.7.12

איזה כייף שוב פעם כולם קמים מאוחר, למעשה יצאנו מהמיטות באזור 12 בצהרים (כך התחלנו את הצום מאוחר יחסית), אנו יוצאים לכיוון גן משחקים שהומלץ לנו ע"י הרב הנמצא בתוך שכונת מגורים סגורה, בדרך אנו קונים כרטיס - סים מקומי (בעיקר כדי שנוכל לתקשר עם הישראלים שיודעים סינית שיעזרו לנו בתרגום) – לא היה פשוט לקנות את הכרטיס אבל בסוף הצלחנו לקבל ולטעון אותו בשיחות. המשכנו לכיוון הגן אבל במקום גן משחקים מצאנו שוב גן כושר (לא נורא גם זה בסדר מבחינת העם) אך כעבור 10 דקות מתחיל גשם, למזלנו יש ליד הגן סככה יפה ואנו ביחד עם עוד 2 זקנות שסורגות סוודרים מסתתרים בסככה.

כעבור זמן קצר נגמר הגשם והעם שוב יוצא לשחק, לאחר מכן אנו חוזרים לחדר ומכינים אורז לעם הצעיר (זהר החליטה שהיא עדיין צמה ולא אכלה), אתמול בערב הוזמנו לחזור אחה"צ ולעזור בהכנות לסעודה, אפרת וזהר יוצאות כבר להתחיל לעזור שם ואני נשאר עם השאר עוד קצת לנוח בחדר, יותר מאוחר אנו מצטרפים וההמולה בבית חב"ד בשיאה, מכינים מלא אוכל ואפרת לא מוותרת ומכינה עוגת שיש לשבירת הצום.

זהר, ינאי ומוריה נהנים מהכנת העוגה

שמעון ודיה בוררים אורז

בזמן המתאים (כמעט ב9 בערב) אנו מתיישבים לאכול, מתחילים עם העוגה המשובחת של אפרת שקצרה מחמאות מכולם והתבנית הגדולה מתחסלת בקצרה, יש גם מרק, ירקות אפויים ואורז עם ירקות מוקפצים – בקיצור יצאנו מלאי אוכל.

זהר ודיה מטפסות על אוהד

בסוף האוכל אנו מכינים עוגיות, הרעיון היה שנכין עוגיות שיהיה לנו להמשך הטיול (הבאנו מצרכים וביקשנו יפה מהרבנית להשתמש בתנור) אבל רובן כבר התחסלו באותו ערב. כרגיל, נחמד לכולנו מאוד עם החברה (כמה מטיילים צעירים, וכמה ישראלים שנמצאים בקומינג כבר כמה שנים, חלקם לומדים סינית ורפואה סינית וזוג עם ילד שמנהלים פה בית דפוס), קובעים עם המטיילים הצעירים (מתוכם 2 דתיים) להיפגש בשבת הבאה בדאלי ושוב חוזרים למלון לקראת חצות והולכים לישון.

יום שני.

שוב קימה מאוחרת נורא, ולכן אנו מחליטים לנסוע היום למקדש הבמבוק הנמצא לא רחוק. כדי לא להסתבך עם תחבורה ציבורית אנו לוקחים מונית עד למקדש, אנו חוקרים את המקדש הגדול ובחדר אחד אנו מוצאים מלא פסלים של אנשים בכול מיני תנוחות מעניינות. ממשיכים עוד להסתובב במקדש ומגיעים לבריכה יפה עם דגי זהב וצבי מים (לצערנו 2 הבטריות של המצלמה לא היו טעונות כך שאין הרבה תמונות של המקדש).

בדרכנו החוצה אנו תמהים איך אפשר לחזור מכאן לכיוון העיר, שאלנו זוג איך לעשות זאת והם מיד הציעו לנו שנצטרף אליהם ברכבם הפרטי (מאוד נחמדים), אנו נדחסים כולנו ברכב שלהם והם לוקחים אותנו לעיר וגם עוזרים לנו למצוא מונית שתקח אותנו לכיוון מקדש Yuántōng Temple למעשה המטרה המרכזית זה לאכול במסעדה הנמצאת ליד המקדש (אותה אחת בה רצינו לאכול ביום שישי) אבל אם אנו כבר שם אז נבקר גם במקדש.

אנו נכנסים למקדש הגדול שממש נמצא בלב העיר, במרכז המקדש יש בריכה גדולה ושם שוחים מאות צבי מים חלקם גדולים וחלקם קטנטנים חלק מהקטנים תופשים טרמפ על גב של צב גדול.

יש במקדש עוד אזור עם פסלי בודהה גדולים ומרשימים – מהר מאוד אנו ממצים את המקדש ויוצאים לחיפוש אחר המסעדה המיוחלת, לאחר זמן מה והרבה עזרה מאנשים טובים עם נכנות מדהימה לעזור אנו רואים דלת שכתוב מעליה את שם המסעדה אבל בפנים הכול הרוס ושבור ובנאים עובדים שם במרץ – בקיצור משפצים. בלית ברירה אנו חוזרים למלון, אני רץ לשוק הקרוב להצטייד בירקות ואפרת בינתיים מתחילה להכין אורז אח"כ את הרוטב מהירקות ולאחר שהרעב של כולם נרגע קצת אנו מכינים פנקיק לקינוח. היום הולכים לישון קצת יותר מוקדם אבל עדין די מאוחר.

יום שלישי

התכוונו לקום מוקדם אבל בסוף זה היה רק באזור 10, היום אנו רוצים לצאת לטיול באזור שנקרא XĪSHĀN (הגבעות המערביות) ולהגיע לשער הדרקון, כדי לחסוך זמן ובלאגן אנו שוב לוקחים מונית, כעבור כחצי שעה אנו מגיעים לשער הכניסה לשמורה ומתחילים לעלות ברגל לאורך הכביש בתוך השמורה.

כבישי סין - הטובים מבניהם

לאורך הכביש יש כמה מקדשים אבל לא נראה שזה מענין את העם יותר, העליה לא קלה, בשלב מסוים אנו יורדים מהכביש לדרך צדדית אך שם יש מלא מדרגות לטפס אבל לפחות שוב לא הולכים סתם על הכביש, יוצאים מהדרך ליד עוד מקדש יפה, ממשיכים לטפס עוד קצת לאורך הכביש ומגיעים למרכז המבקרים, שם אנו קונים תירס ושתיה לארוחת צוהרים.

ממשיכים בטיפוס - הפעם במדרגות

לאחר שכולם שבעו אנו נכנסים לשמורה וקונים כרטיסים לרכבל שעולה למעלה (עוד יותר ממה שכבר טיפסנו), הנסיעה ברכבל מהנה מאוד זה רכבל פתוח ממש כמו בסקי.

כשמגיעים למעלה מתחילה הירידה למטה, הירידה צפופה מאוד, אכן מיליארד סינים – וכולם התקבצו היום לכאן ולשבילים הצריםשל הפארק. רוב הדרך חצובה במעיין מנהרות בסלע על שפת המצוק הגבוה שממנו נשקפת כול העיר קומינג וגם האגם הגדול (Diān Chí) שיש ליד העיר פרוש לרגלנו, אנו עוברים ליד כול מיני מקדשים קטנים ומעניינים וכעבור זמן מה מגיעים למטה.

הנוף משער הדרקון

עוד הליכה קצרה בכביש ומגיעים שוב למרכז המבקרים, הפעם אנו לוקחים הסעה מקומית שיש בפארק (סה"כ הפארק עולה לא מעט כולל הסעה, רכבל וכניסה לפארק).

כשאנו מגיעים למטה ישר מתנפלים עלינו נהגים שרוצים לקחת אותנו לעיר אבל במחיר מאוד מוגזם (פעמיים מהמחיר שבאנו במונית) לפתע מגיע אוטובוס ציבורי ואנו מחליטים לעלות עליו בתקוה שבמקום שהוא יעצור יהיו מוניות, אך תקווה לחוד ומעשה לחוד! כשהגענו לתחנה המרכזית (אחת מיני רבות בקומינג) שוב רק חאפרים מסביב ושאנו סןף סוף מצליחים לעצור מונית הנהגים לא מעונינים לקחת אותנו לכיוון המלון או למסעדה שרצינו ללכת אליה, בלית ברירה אנו לוקחים חאפר (למעשה זאת היתה חאפרית) שלוקחת אותנו במחיר מופרז של 50 יואן, בשלב כל שהוא היא מחליטה שהגענו לכתובת ומכיוון שלא ראינו שום דבר מוכר הכרחנו אותה לבוא איתנו ולמצוא את המסעדה, לאחר כמה בירורים שלה אנו רואים את השלט של המסעדה אבל שוב מסבירים לנו שהיא כבר לא פה והיא עברה מקום, הנהגת אפילו מוכנה לקחת אותנו לשם אבל משום מה לא מצליחה להניע את הרכב שנית, כשהיא פתחה את מחסה המנוע החלטנו לשלם לה ולהסתדר לבד.

אנו שואלים עוד קצת אנשים ברחוב לגבי המסעדה ולבסוף בחורה נחמדה מתקשרת למספר של המסעדה ואומרת לנו לחכות במקום ואישה עם מעיל אדום תבוא לאסוף אותנו ואכן באמת אחרי 5 דקות מגיע בחורה צעירה עם סוודר ורוד ולוקחת אותנו למסעדה, מסתבר שהמסעדה עברה לא רחוק לאיזה מבנה גבוה ונמצאת בתוך דירה, השולחן שלנו כבר ערוך וכמייטב המסורת הסינית אנו מקבלים ישר תה (ללא טעם). השולחן שלנו הוא עגול ובמרכז יש פלטה זכוכית שמסתובבת עליה הכלים המרכזים מונחים וכל אחד מסובב אליו את הכלי שהוא רוצה לקחת. במסעדה אין תפריט והמנות מתחילות לזרום לאט לאט אל השולחן: אורז, מרק עם שעועית וקישואים, כרוב מתקתק, כרוב עם חביתה, חצילים ופטריות מטוגנים ועוף צמחוני – כלומר טופו בטעם של כאילו עוף ברוטב פטריות. הכול מאוד טעים (חוץ מהכרוב המתקתק שלא זכה לאהדה רבה) וכול פעם שאנו מסיימים משהוא ישר שואלים אם נרצה עוד, ומכיוון שכולנו מאוד רעבים אנו אוכלים הרבה עד שכולם שבעו, לסיום הארוחה אנו מבקשים חשבון ומקבלים מפיות לנקוי הפה והידים והחשבון עומד על 60 יואן (כ10$) לכולנו – די מגוחך בהתחשב בכמות האוכל שאכלנו במקום.

המלצרית הנחמדה שהביאה אותנו לוקחת אותנו למצוא מונית חזרה, אנו מודים לה מקרב לב ורוצים לתת לה תשר אבל היא מסרבת בנחישות לקבל ורק אומרת "may God bless you", אנו נוסעים במונית עד למלון מכיוון שלבית חב"ד (הנמצא 100 מטר ליד) הנהג לא מוכן לקחת אותנו, אנו הולכים לאסוף את הכביסה שלנו (שמחכה לנו מ 9 באב) ולהפרד מהרב והרבנית, למזלנו בדיוק תפסנו אותם לפני שהם יוצאים כך שהפעם הביקור היה קצר, חזרנו למלון עייפים והחלטנו שאת התיקים נסדר רק מחר בבוקר.