מה קורה?

אז מה קורה?
כבר פחות משלושה שבועות לנסיעה.
הדברים הגדולים אמורים כבר להיות מאחורינו: הבית מושכר, האוטו מכור, הכלב מאומץ, התוכי מצוייץ, הקניות קנויות החיסונים מחוסנים והתיקים סגורים. אבל...כמו שציינתי - אמורים להיות! נכון להבוקר : הבית שוב מוצע להשכרה, האוטו הקטן אכן נסע לדרכו לרפת, התוכי מצייץ בגשם של הושעיה אך במהרה יעופף לשמש הבקעתית, כלבנו היקר והאהוב כנראה יחצה את העמק לחנתון שם מחכה לו משפחה טובה ( תודה רבה לניר ואירית - כעת ניתן ליסוע בלב שלם), הקניות ברובן אכן נקנו אך כל קשר בינן לבין אריזות או יותר נכון - איך ל.... מכניסים הכל לתיקים אינו ברור! בצד האופטימי עם דקירות החיסונים כבר גמרנו (תודה לדליה גיל הרגועה שחיסנה בכל מצב) ובעיקר כל הכבוד לילדנו האמיצים שעברו זאת בגבורה!!! (וגם לפלאפל הנשיא על הצ'ופר בסוף כל חיסון).
אז זה המצב כרגע - התאריך קרב, הילדים מתרגשים (עברנו ביחד עם הבנות על לוח השנה כבר בשבוע שעבר ותאמנו עמדות לשבתות הקרובות : שבת בבית אח"כ בשלוחות, שבת אחרונה בבית ושבת בירושלים ממש רגע לפני המראה). אנחנו עדיין חיים את היומיום בשיגרה אך משתדלים להתחיל לסגור קצוות.
רגע לפני מאיר הכריז שחייבים לקחת אויר, אז הילדים נשלחו לסבא וסבתא ושי לשלוחות ואנחנו ננפוש השבת לבדינו בבית. שבת אחרונה, ובכלל ימים אחרונים, בנפרד מהילדים לתקופה הקרובה...
שבת גשומה ומהנה לכולם