רק אני והקיאק שלי

יום ראשון 8.7.12

קמים מוקדם בבוקר כי אנו צריכים לתפוס את האוטובוס כבר ב 7. הצוות מהמלון מלווה אותנו לכביש הראשי, אוטובוס אחד מגיע ואנו עולים עליו לפתע מגיע מאחור עוד אוטובוס ומתחיל לצעוק שנעלה עליו, מעבירים את התיקים לאוטובוס השני מתיישבים בקידמת האוטובוס ומתחילים בנסיעה. בשונה מניסעות קודמות זהוא אוטובוס לגמרי של מקומיים (אנו התיירים היחידים) וגם האוטובוס נראה ונשמע בהתאם, הנהג נוסע די מהר וצופר בלי הפסקה בצופר אוויר שלו, ומכיוון שאנו קרובים אליו האוזניים שלנו מתחרשות. אתמול הכנו שוקו וקפה קר בבקבוקים אבל עקב הנסיעה המהירה לא ניתן לשתות. ככל שאנו מתקרבים ליעדנו השמים נהיו קודרים וגשם מתחיל לרדת. כעבור 3 שעות אנו מגיעים לתחנה המרכזית של העיר Hai Phoung בגשם כבד, יורדים עם כל התיקים לאיזו סככת ברזנט מאולתרת ומנסים לתפוס מונית שתוביל אותנו למזח, שום מונית סבירה לא נראית באופק רק מוניות קטנטנטות (ללא תא מטען) ודורשים מחירים לא סבירים, האנשים מסביבנו אומרים שבגלל הגשם המוניות תפוסות, אני יוצא לחפש משהו נורמאלי ומחוץ לתחנה עצמה מוצא מונית רגילה – מעמיסים את כל התיקים (לא האמנו אבל הצלחנו לדחוס הכול למונית של 5 מוקומות), נסיעה קצרה של 10 דקות ומגיעים למזח, במחיר הוגן לפי מונה. ישר מתנפלים עלינו נערים שנקנה כרטיסים לרחפת כי היא עוד מעט יוצאת, המחיר הראשוני נשמע לנו יקר ואני הולך קצת לבדוק את השטח, בחברה אחרת מציעים לנו מחיר דומה אבל הבנות משלמות חצי והבנים חינם, החלטנו ללכת על זה, אף על פי שגם זה נראה די מוזר, האשה שקנינו ממנה את הכרטיסים לוקחת אותנו עד למקום ששם כולם מחכים, שם יש איזה מחירון (כנראה ששלמנו בכל זאת יותר מדי אבל לא בהרבה).

כעבור 10 דקות עולים לסירה והסירה / רחפת יוצאת לדרכה, בהתחלה היא שטה לאט יחסית מכיוון שהיא בתוך הנמל אבל ברגע שהיא יוצאת לים הפתוח היא שטה במהירות אדירה, אנו מנצלים את הזמן (כבר כמעט 12) לאכול ארוחת בוקר ולשתות שוקו וקפה – כל הכבוד לילדים שהחזיקו מעמד עד עכשיו, בכל זאת כנראה שהיו רעבים מאוד כי כל אחד אכל לפחות 2 בגאטים גדולים עם ריבה.

ארוחת בוקר ברחפת

לאחר פחות משעה והרבה קפיצות גלים (ממש רכבת הרים) אנו מגיעים לאי .Cat Ba הרחפת עוגנת במזח ליד מרכז העיר ואנו יוצאים לחפש מקום לינה, רוב בתי המלון בעיר כוללים מסעדה של כל מיני דברים מהים ולכן הם נורא מסריחים. (חלק מהיצורים מזוהים, כגון סרטנים, מקטנטנים לענקיים, צדפות ועוד אך היו גם בלתי מוכרים כמו איזשהוא דג או רכיכה / סרטן עם חלק גוף עליון כמו שריון גדול, בכל אופן המוני אקווריומים לאורך כל המידרכות ובכל כניסה אפשרית - כבר ציינו את הניחוח הנפלא שליווה את שהותינו באי?!?), אנוש זהר ואני עושים חיפוש ארוך ומחליטים לבסוף על מלון שהיה הכי פחות מסריח עם חדר גדול מאוד וחלון גדול הצופה לים.

המזח ההומה תמידית של הרחפת

נוף המפרץ הנשקף מחלוננו (הדבר הטוב היחיד בחדר)

לאחר התמקמות, אפרת ואני יוצאים בכד  לנסות לארגן לנו שייט באזור Halong Bay ביומיים הקרובים, אנו מתחילים עם חברה מערבית שנקראת Slo Pony אבל מקבלים שוק מהמחיר, אך אמרו לנו להגיע בערב אולי בעל הבית יוכל לעשות הנחה, ממשיכים לבדוק בעוד מקומות אבל נראה לנו שהרמה ב Slo Pony  היא ממש מעל כולם ולכן אנו מחליטים לחזור בערב, אני קופץ (בעזרת רוכב אופנוע) לשוק ומביא כמה מצרכים. אחה"צ יוצאים ביחד עם הילדים לסוכנות ומדברים קצת עם בעל הבית שנתן הנחה משמעותית אבל זה עדין גבוה ב100$ משאר החברות, חוזרים לסוכנות אחרת שדיברנו איתה בכדי לסגור את השייט אבל מסתבר לבסוף שאין לו סירה עם חדר אלא ישנים על ספסלי הישיבה שעל הסיפון, לפחות היה מספיק הגון להגיד לנו. לא יאומן כמה מפוצץ פה בנופשים, בעיקר מקומיים. אנו מחליטים שזה לא בשבילנו ובלית ברירה חוזרים לSlo  אך גם שם לא תמו צרותינו, מסתבר שהסירה שאנו יכולים לקחת צריכה להיכנס לטיפול במוסך מחר ורק אח"הצ תתפנה ולכן האפשרות היחידה כרגע היא לצאת ביחד עם עוד אנשים בטיול מאורגן למשך היום ואחה"צ הסירות תיפגשנה ונעבור לסירה שלנו. רוב הטיולים של חברה זו כוללים טיפוס צוקים על סלעי הגיר במפרץ ולכן רוב האנשים יצאו איתנו בכדי להגיע לאתרי טיפוס בלבד ונישאר מעט מאוד למהלך היום כולו. מכיוון שכבר השעה מאוחרת, ובנוסף, אנו לחוצים לעשות את השייט דווקא ביומיים אלו כדי לא להתקע בשבת – נראה שאין לנו יותר מדי ברירות - אנו סוגרים על שייט תענוגות! כמובן מסבירים את סוגית האוכל (Slo ידאג שרק מצרכים צמחוניים יסופקו עבורינו ואותם הצוות יכין בכלים שלנו עם אפשרות לגישה חופשית שלנו במטבח), מה שהרבה יותר קל לעשות עם הבעלים המערביים הדוברים אנגלית.

בינתיים ברחבה ליד המזח ומול המלון שלנו נבנו המון דוכנים להשכרת בימבות על בטריות ועיני העם יוצאות מחוריהן, אך מכיוון שכל כך מאוחר ועוד לא אכלנו אנו מבטיחים לקחת אותם כשנחזור מהשייט.

מארגנים את הבימבות

ארוחת ערב בחדר

האיים המוארים הם מסעדות דגים צפות

יום שני

מתארגנים בבוקר (חלק מהתיקים אנו משאירים בסוכנות וחלק לוקחים איתנו), כולם נכנסים לטרנזיט האמורה להסיע אותנו לנמל הקרוב אבל נראה שלתיקים אין מקום, הפתרון היצרתי הוא לקחת מונית אופנוע כך שאני יושב עם תיק גדול מאחורה (לא נראה בעיה עד שהגענו לעליה).

מהר מאוד מגיעים לנמל ועולים לסירה שלנו, לסירות כאן קוראים Junk Boat והדבר המעניין שהסירות בניות מיציקת בטון, רובן מצופות בעץ אבל ראינו חלק שלא מצופות ורואים את הבטון החשוף. הסירה מתחילה בשיט החוצה מהנמל כשלאורך כל הדרך ישנם בתים צפים של דייגים, ליד כול בית יש שטח איחסון לדגים הנתפסים לפני מישלוח.

סירת הטיול הקבוצתי

כשיוצאים מאזור הנמל הנוף משתנה פתאום וסלעי הגיר הענקיים והמדהימים נגלים, אנו שטים בין הסלעים שגם לידם יש המון בתים צפים של דייגים, באחד הבתים האלו הסירה עוצרת ומספר קיאקים נקשרים מאחור.

לאחר עוד זמן מה מגיעים לנקודת העצירה הראשונה שלנו היום, הטפסנים יוצאים ראשונים בקיאקים לעבר האי ואנו אח"כ יוצאים ביחד עם המדריך ווילי לכיוון אחר, לנו יש שני קיאקים (בכל אחד 3 אנשים, מבוגר ו 2 ילדים) ומתחילים בחתירה אחרי המדריך, מהר מאוד מסתבר שלחתור בים זה לא קל וגם לבנות היה די קשה לכן הם נחו הרבה, בסופו של דבר אנו מגיעים לאיזו לגונה יפה, אך כדי להיכנס אליה צריך לעבור דרך מקום צר ששם המים די גועשים אבל אם נכנסים בכיוון הנכון הגלים סוחפים את הקיאק פנימה, בחוף הלגונה אנו יורדים מהקיאקים והולכים לראות מערה שנחצבה בתקופת המלחמה בכדי לתצפת על העוברים בים, אח"כ ווילי נותן לילדים לנסות להשיט לבד את הקיאק בתוך הלגונה, נראה שגם דיה וגם זהר תפסו במהירות כיצד להשיט וכיצד לסובב את הקיאק, אנו חוזרים לכיוון הסירה, היציאה מהלגונה קצת יותר קשה מכיוון שעכשיו זה נגד הגלים אבל בסה"כ לא נורא קשה.

מגיעים חזרה לסירה הצוות של הסירה עוזר לנו לצאת מהקיאקים וקושר אותם חזרה, בינתיים ארוחת הצוהרים של שאר האנשים כבר מוכנה ואנו מקבלים באגטים ומבחר גדול של פירות (כולל תפוזים שהיו לא כל כך טעימים), ערב קודם הכנו בייצים קשות ואנו אוכלים אותם ביחד עם ירקות.

לאחר האוכל הסירה מתקדמת לאזור אחר שיותר קרוב לים הפתוח ולכן יש קצת יותר גלים, אנו כבר מתורגלים ומתחילים לחתור אחרי ווילי שהסכים לקחת איתו מישהוא מהילדים הגדולים בקיאק שלו, הוא לוקח אותנו לעבור בתוך מנהרות שנחצבו בסלעי הגיר, ליד הסלעים ובמנהרות המים ממש גועשים אבל זו חוויה לעבור כך מתחת לסלע, אח"כ אנו ממשיכים לעוד אי קטן שיש שם מחילה קטנה שאפשר לזחול מצד אחד לצד השני של האי, ולבסוף אנו עוברים לאי עם קצת חול ים והילדים מאוד מרוצים לשחק בחול (הבנות בעננים במשחק איקס עיגול עם ווילי החתיך בחול). יש לציין שלמרות שהמקום שמורת טבע והוכר ע"י אונסקו המים וגם חלק גדול מהחופים מלאים לכלוך (שקיות בקבוקי פלסטיק ועוד) קצת חבל שהאנשים שגרים שם לא מצליחים לשמור על הנקיון. הדרך חזרה מהחוף לסירה היא די ארוכה וגם יש קצת גלים המקשים על החתירה אבל לבסוף כולנו מגיעים לסירה, תשושים.

מנהרה דרכה עברנו עם הקיאקים

ממשיכים לשוט עוד קצת ולפתע סירה נוספת מתחברת אלינו ומודיעים לנו שאנו עוברים אליה, אנו נפרדים לשלום מכולם, מעבירים את הציוד ומכניסים אותו לחדרים (יש לנו 2 חדרי שינה אחד להורים ואחד לילדים – ממש "ספינת האהבה") מכיוון שכולנו "חובבי מלח וחול" ישר כולם נכנסים למקלחות להתנקות, שטים בסירה החדשה עוד כמה דקות ואז מורידים עוגן בין עשרות האיים.

אנו נותנים לצוות הסירה את כלי האוכל שלנו בכדי שיכינו לנו ארוחת ערב, אנו דוגמים מדי פעם את המטבח ונראה שהם הבינו טוב מאוד את המגבלות שלנו, לפתע מתחברת אלינו עוד סירה והם מסבירים לנו שאנשי הצוות של 2 הסירות מעוניינים לאכול ביחד. בינתיים אנו קצת קופצים מהסירה לים לרחצת ערב. לשולחן האוכל שלנו מוגש אורז לבן, אטריות אורז, טופו מבושל במים, קצת תפו"א מבושלים, נבטים במים ועוד ירקות ופירות, סה"כ האוכל היה בסדר אבל די אנמי (טוב שאנו תמיד מצוידים במלח). אפרת הוציאה פלסטלינה שהבנות חולמות לשחק בה כבר זמן מה וכולם התישבו ליד השולחן ושיחקו בהנאה רבה הרבה זמן, כולל צוות הסירה שהראה את כישרונו בעיצוב כלבי ים (חבל שהפלסטלינה הלכה לאיבוד לאחר יומיים).

לאחר זמן מה אנו מתחילים להתכונן לשינה ושואלים לגבי המזגנים שבחדרים ואז מתחילה סאגאת טלפונים בין אפרת וכול מיני אנשים, בסופו של דבר הסתבר שהסירה שנצמדה אילנו סיפקה לנו את החשמל עד כה אבל עכשיו היא עזבה, לגנרטור של הסירה שלנו אין מספיק דלק, לאחר שאנו מראים את אכזבתנו והחשמל כל הזמן נדלק וכבה מודיעים לנו שאפשר להדליק את המזגנים, לצערנו הם לא עשו הרבה (אבל בגלל שהם דלקו סגרו לנו הרמטית את החלונות והדלתות - היה בעצם עדיף לישון על הסיפון...) מזל שהיו גם מאוררים שגרשו מעט את היתושים, בכל מקרה הסאגה הזאת גרמה לכולנו ללכת לישון מאוד מאוחר וגם לא באוירה טובה. (אפרת ניצלה את הפסקות החשמל הרבות כיתרון ללא מכשירי חשמל וכולנו נרדמנו לצלילי החליל, ניזכרנוו בכל השירים ששרנו בשבת שעברה בנין בין ותודה לאלומה וייס ולנעה וליאור על השירונים המוצלחים)!

יום שלישי

קמים בבוקר (יקיצה טבעית), מתפללים על הסיפון העליון, מקבלים תה \ קפה (לילדים ביקשנו רק מים חמים והכנו להם שוקו עם קופסאות קטנות של שוקו עמיד ), פירות ובגאטים ויוצאים לדרך, הפעם הנסיעה די ארוכה אבל מדהימה עוברים ליד עמודי גיר ממש כמו מתוך גלויה, לאורך הדרך יש עוד המון בתים צפים של דייגים חלקם נראים פשוטים יותר וחלקם יותר מטופחים – אפילו בית אחד הוכרז כבית אקולוגי שכלל קולטי שמש ושבשבת ליצור חשמל.

הצוות לוקח אותנו לתוך מפרץ האלונג (עד עכשיו היינו במפרץ אחר הקרוב יותר לקאט בה) לאזור שבו אנו רואים גם ספינות ממש גדולות (שיצאו מהלונג סיטי). יורדים לקיאקים שלנו (הפעם לבד ללא מדריך, אך מקבלים הסבר לאן לשוט) אנו נמצאים במקום שקט לגמרי ואין שום גל שמפריע לחתור,  הפעם אנו לוקחים את המצלמה איתנו בתוך תיק מיוחד שקיבלנו מצוות הסירה.

בהתחלה שטים בתוך במנהרה קצרה ומגיעים ללגונה יפה מאוד אנו עושים סיבוב קטן בלגונה וממשיכים הלאה לכיוון עוד מנהרה (הפעם יותר ארוכה) שמובילה לעוד לגונה גם שם אנו שטים בתוך הלגונה ונהנים מהשקט והנוף מסביב, כנראה שבאמת אזור זה מאוד ידוע בנוף היפה כי יש המוני קיאקים מסביבנו אבל מכיוון שהמקום כל כך גדול הם לא מפרעים אחד לשני, בדרך חזרה לסירה אנו עוצרים ליד חוף קטן (משהוא כמו 20 מ"ר) וקצת נכנסים למים ומשחקים, משם אנו שטים לסירה.

כשעלינו לסירה ראינו שכבר החלו לארגן את ארוחת הצוהרים וישבנו לאכול, הפעם הארוחה כללה 2 מינים של קישואים (לא טעמנו אף פעם), אורז, תפו"א, טופו במים וחביתות ולקינוח פירות – היה טעים ומזין. לאחר האוכל מרמים עוגן ומתחילים את הדרך חזרה לכיוון קאט-בה, בדרך שוב עוצרים לשיט, הפעם לחוף יפה באי בודד רק משלנו, חוף האי היה מלא שברים של אלמוגים וצדפות שונות והעם ממש נהנה לשחק שם ולבחור את הצדף היפה ביותר, הצוות ביקש שנחזור בזמן לסירה (היה נראה לנו קצת מוקדם אבל לא התוכחנו), חוזרים בשיט לקאט-בה ומהנמל בהסעה עד לסוכנות הטיולים.

כשהגענו הסברנו לבעל הבית שיצאנו מאוכזבים מנושא החשמל ומהחזרה המוקדמת יחסית אבל הוא גילגל הכול על בעל הסירה וכמובן לא טרח להציע שום פיצוי – בקיצור ויאטנם נשארת ויאטנם גם כשכביכול עובדים עם חברה מערבית.

אנו מנסים לברר דרך הסוכנות לגבי רכבת הלילה מהנוי לספא ונראה שהכול מלא לימים הקרובים, שוב לא למדנו לקח להזמין את הדברים מראש, לא ברור לנו כרגע מה נעשה אבל ברור שאין טעם להישאר עוד באי ואנו מחר ניסע להנוי (עיר הבירה), הזמנו כרטיסים להנוי דרך המלון וכמו שהובטח לעם יוצאים לרחבה הגדולה ליד הים בכדי לנסוע בבימבות החשמליות, אנו מחליטים שזה יהיה ציון הולם ל4 חודשי טיול (קצת באיחור אבל גם טוב) בנוסף קונים צמר גפן מתוק (מכינים אותו על סבל של אופנים – סוף סוף רק לבן טבעי ולא בהמוני צבעי מאכל זרחניים), מסתובבים עוד קצת בשוק הלילה בין שלל הפעילויות לילדים וחוזרים למלון לישון.

יום רביעי

היום נוסעים ל .Hanoi הנסיעה טיפה מסובכת  אבל די מתקתקת, בהתחלה מיניבוס קטן לוקח אותנו למזח הצפוני (חצי שעה נסיעה), שם עוברים לסירה שממתינה לנו, שטים עוד חצי שעה לערך עד לנקודה הקרובה של Hai Phoung (בדרך אוכלים ארוחת בוקר).

ומשם עוד מיניבוס שלוקח אותנו עד להיכן שעלינו על הרחפת (עוד חצי שעה לערך) בקיצור במקום הרחפת שבאנו בהלוך נסעינו בBus Boat Bus (ככה גם מכונה הנסיעה כולה...), שם אנו מצפים לאוטובוס להנוי אבל הוא לא מגיע, אנו מחכים ביחד עם עוד זוג (אח ואחות) תיירים מארה"ב אבל הם לא מודאגים וטוענים שבסוף האוטובוס יבוא ואכן אחרי כ20 דקות האוטובוס באמת בא. אנו עולים עליו, הנסיעה להנוי היתה די מהירה (אולי שעתיים) ולמעשה אנו מופתעים שכבר הגענו. זוג התיירים שפגשנו סיפר לנו שהם נסעו לסאפה באוטובוס לילה ולא היה כל כך נורא אבל הם המליצו לבדוק בתחנת רכבת אולי בכל זאת יש כרטיסים. אנו לוקחים מונית לתחנת רכבת, שם יצאו להפסקה עד 13:30 ולכאורה נראה שיש טור מסודר המנוהל ע"י מספרים, בשלב כל שהוא מגיע תורנו ובאמת אין מקום בקרון לילה עד למוצ"ש. האפשרות היחידה היא לנסוע במהלך מחר, אנו מחליטים שזה עדיף על פני אוטובוס לילה ארוך של 13 ש' שלאחריו קשה לנו לתפקד חצי יום. מזמינים כרטיסים (הפעם לוקחים 6 מקומות, המחיר לילד הוא חצי וגם למבוגר זה די זול – בערך 8$). יש 2 חסרונות ברכבת זו הראשונה שהנסיעה אורכת 11 שעות והשניה שהרכבת יוצאת ב6:10 בבוקר.

משם אנו לוקחים עוד מונית לאזור המלונות (קרוב לעיר העתיקה של הנוי), מהר מאוד מוצאים מלון (הפעם לא כל כך חשוב הטיב כי נשארים שם רק לילה קצר אחד). אני מקבל כמה משימות (לקנות כרטיסים להופעת תאטרון בובות ולהצטייד בכמה מצרכים בסופר מערבי) לאחר שעה אני חוזר לאחר שמילאתי את כל המשימות בהצלחה רבה (בעזרת כמה נהגי אופנוע שהעבירו אותי ממקום למקום). לקראת הזמן של ההופעה אנו יוצאים לכיוון האגם, קצת מסתובבים סביבו (ואוכלים אננס) ונכנסים להופעה.

המיוחד בתאטרון בובות זה הוא שכל ההצגה נעישת על המים והבבות מופעלות ע"י מקלות מתחת למים, בנוסף יש תזמורת מרהיבה. כעקרון יש כמה חלקים בהצגה, רובם מתארים את חיי החקלאים בויאטנם, החלק האחרון מספר על חזיון שהיה לקיסר שבו הוא פגש דרקון (אנו לא זוכרים בדיוק אבל זה קשור איך שהוא לזה שהנוי היא עיר הבירה), היה שונה ומעניין, רוב הזמן ינאי ואנוש היו מרותקים, הבנות קצת פחות, אך נהיננו ביותר מקרב הבאפלו וכמובן ריקוד הדרקון. בסיום המופע אנו לוקחים מונית למסעדה צמחונית, הארוחה די טעימה (לאחר שכבר הרבה זמן לא הינו במסעדה צמחונית) ומשם לחדר (דרך סיבוב יפה בלילה בעיר). מתארגנים במהירות לשינה (תוך כדי מדברים עם שי בסקייפ) כי כבר ב 5:30 אנו צריכים לצאת מהמלון לכיוון הרכבת, אפרת ואני עוד מכינים קפה ושוקו למחר לדרך והולכים לישון.