שלום לך קמבודיה

יום שלישי

מתעוררים מוקדם, בסביבות 8 בבוקר (קצת מתסכל אך טוב מאוד להיתגברות על הג'ט לג), יורדים לארוחת בוקר טובה של אבטיח, אננס, מיץ וצנימים (בתוספת נוטלה שלנו). החום הכבד מזכיר לנו שהבנים חייבים להסתפר (כן, אפילו ינאי) יוצאים לחיפוש קטן אחר מספרה ובדרך נותנים כביסה, מאיר ואנוש מסתפרים עם מכונה ומקבלים חפיפת ראש טובה בסוף וינאי משיר את כל תלתליו בעזרת מספרים ויוצא ילד חדש, כולם הרבה יותר מרוצים עכשיו. 

לאחר מנוחה קלה בחדר יוצאים לקניות בקניון עליו המליץ לנו רב בית חב"ד. לאחר שיטוט מקיף ומתיש בכל הקניון הענק בכל זאת לא נמצאו לזהר נעליים חדשות. יש נעלי ילדים יפות (בעיקר נעלי בובה נוצצות) או נעלי הליכה / הרים למבוגרים אך לא שילוב של השניים! קנינו לינאי נעליים חדשות, זוג מכנסיים קצרים לזהר (היא הרי החרימה מכנסים קצרים בשנה האחרונה אך חצי לילה ובוקר קצר בתאילנד כבר שינו את דעתה).

הפוגה נעימה בקניון

לפני חזרה לרח' קאוו – סאן, עושים תיקון ויורדים על אייס קפה מעולה – הפעם המכונה היתה בחוץ ופשוט הראנו למוכרת בדיוק למה הכוונה!

הפעם המונית מורידה אותנו בקצה השני של הרחוב וזהר מתעקשת שכדאי לנצל את ההליכה ולקנות לה את הבגד ים המובטח עכשיו. כמובן שגם דיה צריכה את כפכפי האצבע שלה עכשיו. כולנו מסתובבים בין הדוכנים בחיפוש אחר הדוכן אותו זהר "זכרה" מלפני חודשיים. דווקא כפכפי האצבע נמצאו ונקנו בקלות אך הדוכן של זהר לא נמצא. ינאי כבר נרדם אצל מאיר בידיים ואנו עולים לנוח במלון. סרט במסך הפלזמה הגדול, ארוחת צהריים קלה וכולנו בבריכה, בגשם. יוצאים לסיבוב סידורים נוסף: מבררים קצת על נסיעה לקמבודיה, מוציאים את התיק שנשאר מאחור עם ציוד שלא היה נחוץ בניו זילנד (בעיקר אוכל – כלומר קוסקוס לינאי...),וכמובן שוב חיפוש בגד ים. אורז משובח לארוחת ערב (עם ירקות תירס וביצה מוקפצים  - לפחות משהו טוב יצא מחיפושי בגד הים – מצאנו סופר גדול). עוד קצת טלויזיה ולישון.

יום רביעי

אנו לא מתאוששים מעיפות הטיסה והשוק הטרמי ומכריזים על יום מנוחה! היום עובר בין הבריכה לסרטים עם הפסקות קצרות לאוכל. וכן ... גם קונים לזהר בגד ים! מאיר ואני יוצאים לסיבוב קצר להפקיד תיק חדש עם כל הצעצועים שאגרנו וקשה לנו היפרד מהם, מהרבה ביגוד חם ועוד שמעכשיו  פחות נחוצים ולא נוכל לסחוב הכל על הגב, להזמין כרטיסי אוטובוס למחר וגם להחליף ספרי קריאה.

רואים טלויזיה בחדר

 

סוגרים את היום הנינוח בבית חב"ד. הבנות מתקשרות לחברות בארץ, מדברים עם הסבתות ומתפנקים עם ארוחת ערב מעולה במסעדת בית חב"ד. אפילו ינאי שכבר כמעט נרדם, אכל שניצל והמשיך לישון על ספה למעלה בזמן שאנו ממשיכים להינות מהארוחה. 

 

יום חמישי

קמים מוקדם ולאחר ארוחת בוקר זריזה מתחילים את הנסיעה לקמבודיה. מיניבוס אוסף אותנו מהמלון ונוסעים. לוקח המון זמן לצאת מהעיר ופתאום הבנות מתחילות להבין עד כמה בנגקוק גדולה. אנו הכנו את עצמנו ואת העם ליום קשה של נסיעה ארוכה של יום שלם כמעט אך כמה שמתכוננים זה לא תמיד עוזר! האמת היא שהנסיעה עצמה לא היתה כ"כ ארוכה אך הקושי היה במעבר הגבול.

לאחר כשלוש ש' נסיעה ושתי עצירות, המיניבוס נעצר וביקשו מאיתנו למלא טפסים, להוציא דרכונים ולשלם כ 200 $ עבור הויזות של כולנו. האדיבות של כולם והעובדה שאנו בכלל לא רואים מעבר גבול החשידה מאוד, מה גם שקראנו מעט וזכרנו שילדים אמורים לשלם רק חצי מחיר (אם היינו קוראים קצת יותר היינו רואים שגם השפירות עברו תלאות דומות ואולי היינו יכולים להימנע, אך כנראה העייפות השפיעה וגם הנסיון הטוב מניו זילנד...). לאחר משא ומתן ממושך הוחלט על פרידה מאוטובוס התיירים שלנו.  הסיעו אותנו ממש עד לגבול, החזירו לנו חצי מעלות הנסיעה והכינו אותנו לבירוקרטיה ארוכה בגבול לבדינו. המעבר בגבול אכן היה מתיש אך לחלוטין לא בלתי אפשרי. עברנו בין כמה תחנות: יציאה מתאילנד, הנפקת ויזה לקמבודיה – בעלות כוללת של 80$, 20 למבוגר ו 10 לילד (לעומת 200 זוכרים?) וחתימה על הדרכון בכניסה עצמה לקמבודיה. בכל תחנה לא התעכבנו יותר מכמה דקות אך התחנות מרוחקות כמה מאות מטרים אחת מהשניה והליכה בין כל ה"שוק" שסביבן בחום הנוראי עם כל התיקים על הגב וארבעה ילדים עייפים היה בהחלט לא מהנה. WELCOME TO CAMBODIA! כל העסק לקח כשעתיים ואז נותר למצוא תחבורה להמשך הנסיעה לSiem Reap.

שוב לאחר מיקוח, סגרנו על מיניבוס ויצאנו להמשך הנסיעה. כ 3 ש' של נסיעה רגועה (אוכל, שתיה קרה שנקנית בכל עצירת פיפי, ומולטימדיה עושים את העבודה) ועוצרים באמצע שומקום בפאתי העיר. כאן מתנפלים עלינו נהגי הטוקטוק שעושים את המשך הדרך לתוך העיר עצמה. עוד מיקוח קצר כשלבסוף נוסעים ב 2 טוקטוקים  עמוסים תמורת 3$. מגיעים לסיאם ריפ בסביבות 18:30 והטוק טוקים מביאים אותנו למלון שלהם. אנו לא הכי מרוצים אך לאחר סיבוב קצר (ומאוד לא יעיל כי לנהגי הטוקטוק יש אינטרס שניקח את המלון שלהם ולכן מסננים את המקומות הנוספים אליהם הם לוקחים אותנו)  אנו חוזרים למלון הראשון, מודעים לכך שמשלמים תוספת עמלה כלשהיא למלון עבור הנהגים אך עייפים בכדי להמשיך לחפש. 

לאחר התארגנות קצרה, יוצאים לאזור השוק Psar Chaa לחיפוש אחר מסעדה צימוחנית עליה קראנו אצל משפ' שפירא. למרות הסימטאות הרבות והפסימיות שלי הצלחנו למצוא מסעדה צמחונית/ טבעונית, לא זו של שפירא אך מעננינת מאוד. אולי מעט מעניינת מדי עבור העם. ינאי הטיל חרם על האורז הפשוט כי הוא היה חום. את השאר הרעב הכניע והם טעמו ואכלו מהפסטה הירקרקה. מאיר ואני נהנינו מקארי ירקות וסלט עם טופו. כולם שמחו על שייק הפירות המרענן לקינוח וחזרנו מותשים לשינה במלון ופירכיות אורז לינאי. (בדרך עצרנו בכל מלון אפשרי לחפש תחלופה לשבת).

יום שישי

מאיר השכים קום, שכר אופניים ונסע לבדוק כמה מלונות שמצאנו אתמול באינטרנט. לאחר סיבוב ארוך הוא חזר מזיע אך גם עם שם של מלון ובגטים להמשך היום. שוב משא ומתן עם נהג טוקטוק שהתחיל ב20$ ונגמר ב 12$ תמורת יום שלם של סיבוב בין מקדשי האנגקור.הפעם כולנו נכנסים לטוקטוק אחד (בלי התיקים) יוצאים לדרך ומהר מאוד נכנסים לתוך הג'ונגל.

הטוקטוק שלנו קטן וצפוף

מבלים יום מרתק בין המקדשים השונים. לעם לוקח מעט זמן להתניע ובתחילה מקטרים שלא ממשיכים עוד בטוקטוק אך בהובלת אנוש שגילה את פוטנציאל החומות, הביצורים וכל האריות והנחשים מרובי הראשים השומרים בכניסות, כולנו נהנים לחקור את המקדשים העתיקים.

Angkor What

האטרקציה האמיתית היא ...

נהג הטוק טוק מוריד אותנו במקדש, מחכה לנו (ביחד עם המוני טוק טוקים נוספים) בזמן שאנו מסיירים ואז נוסעים למקדש הבא. בכל תחנה כזו ילדים מקומיים מנסים למכור לנו מיני מזכרות, אוכל ושתיה. שתיה קרה אנו קונים בשמחה אך מוותרים על כל השאר.

סיפרנו לילדים מעט על ההיסטוריה הקשה של קמבודיה והסברנו על העוני אז הבנות שאלו למה אנו לא קונים יותר מהילדים אם זו פרנסתם?! הסברנו שזה אכן לא פשוט אך אנו לא יכולים לקנות ולפרנס את כולם. בכניסה לחלק מהמקדשים ישנן תיזמורות קטנות של נגנים נכים השייכים לאירגון המסייע לנפגעי המלחמה והילדים תורמים צדקה.

לקראת אחר הצהריים מסיימים את סבב המקדשים וחוזרים לעיר, כפי שסיכמנו עם נהג הטוקטוק עוד בבוקר, תחילה מורידים את העם (כולל ינאי הישן) בבית המלון החדש, סוגרים סופית על חדר וממשיכים רק מאיר ואני להביא את התיקים מהמלון הקודם. מאיר חוזר עם אופניו ואני בטוקטוק עם התיקים. מתמקמים במלון הנחמד ומאיר ואני עם זוג אופניים נוסף, יוצאים לקניות לשבת. מצאנו סופר יחסית גדול אך בלי הרבה אוכל. מצויידים  באורז, לחם ושתיה המשכנו לשוק. ביינות דגים ושאר שרצים (מאיר פגש בדג אחד אפילו מקרוב כשזה קפץ עליו...)מצאנו בייצים, מעט ירקות ויותר פירות וחזרנו בגשם שוטף למלון. בישול קצר לשבת (קוסקוס ומרק ירקות לערב, אורז לבן וסלטים לבוקר – איזו ירידה ברמה!), מאיר והעם חונכים את הבריכה ומקלחות (המים החמים עובדים על חשמל חייבים להתקלח לפני שבת). 

שבת נעימה ורגועה עוברת על כוחותינו. ארוחת בוקר צנועה של המלון, הרבה בריכה וגם מנוחה, מאיר לוקח בצהריים את 3 הגדולים לסיבוב בשוק וסביבתו כשינאי ואני נחים. החום מתיש את כולם וגם את התיאבון – אנו בעיקר שותים ונהנים מהפירות, למרות מיעוט האוכל - רובו נזרק.

יום ראשון 3.6.12

היוםמתוכנן יום קשה – נסיעה ארוכה לעיר הבירה Phenom Penh אך בכדי להקל על הנסיעה אנו מחליטים לצאת רק באוטובוס של הצהרים שאמור לקחת 6 שעות נסיעה ובו אמורות להיות 2 הפסקות במהלך הדרך, ולכן בבוקר בילנו עוד קצת זמן בבריכה של המלון ובצהרים התחלנו את הנסיעה. כבר כשעלינו על האוטובוס הבנו את מצבנו: דבר ראשון עלו איזה 15 תיירים והיה ברור לנו שכך האוטובוס לא יסע, אח"כ התחלנו בנסיעה איטית ברחובות סיאם-ראפ בכדי לאסוף עוד מקומיים ואחרי שכבר הכל התמלא התחילו להוסיף עוד כיסאות קטנים במסדרון וגם המפלס התחתון שבו התיקים מאוכסנים התחיל להתמלא באנשים על גבי מחצלות. האוטובוס נסע בקצה איטי להחריד והיה כבר ברור לנו ש6 שעות זה לא יהיה אבל לשמחתנו לפחות היתה עצירה ( אמיתית – לשירותים וכו') אחת – אחרי כ- 5 ש'.

תמיד יש מקום לעוד אחד

סה"כ הדרך היתה מענינת, לאורך רוב הדרך ישנם בתים כפריים פשוטים מאוד העומדים על כלונסאת ולידם שדות אורז (כך נראה לנו), מדי פעם רואים פרות מוזרות (דלות בשר) רועות באחו, ליד הבתים יש מתקני איסוף למי גשם העשויים מנילון שיוצר מפרש (בכדי לקלוט את המים) לגיגית מנליון שנמצאת בתחתית – אנו מניחים שמים אלו מיועדים לשתיה שלהם.

בנוסף לכל הטוסטוסים שעוברים יש לחקלאים "פרד מכני" כמו שהיה בשלוחות, איתו הם משתשמים לנשיאת מסעות בעגלה אבל גם לחרוש את השדה (כאשר מושב הנהג מאחור על גלגל אחד והמחרשה בין הגלגלים הקדמים לנהג) – סה"כ רמת המיכון החקלאי היא מאוד מאוד נמוכה.

בדרך ראינו ציפורים מנקרות בשדה האורז, מאיר הסביר לינאי שהן כנראה מחפשות תולעים וזה הצחיק מאוד את ינאי שאמר שכאן אין תולעים זוהרות!

העם הפתיע בגדול והתנהג מקסים! באמת! ממש עד לחצי ש' האחרונה – אז נמאס להם והאמת, גם לנו! לקראת 8 בערב ( כשעתיים יותר מהצפוי) אנו סוף סוף מגיעים לפנום-פן. ישר מתנפל עלינו איזה נהג של טוקטוק שמעונין לקחת אותנו למלון מסוים, עוד לפני כן החלטנו שנלך למלון שהומלץ באתר אינטרנט של בית חב"ד, לאחר דין ודברים על המחיר הסכמנו שנראה את שני המלונות, הצלחנו להעמיס את כל התיקים ואת עצמנו על הטוקטוק ויצאינו לדרכנו,

ממש לפני הפניה למלון ראינו פארק מגונן עם מזרקות המוארות באורות צבעוניים והבנים אפילו הצליחו להבחין בגן משחקים. באמת 2 המלונות אחד ליד השני, אני יצאתי לסקירת חדרים ואילו אפרת והילדים ישבו בטוקטוק והתחברו עם הנהגים המקומיים ואפילו מצאו נהגת טוקטוק (יותר נכון – היא מצאה אותם ולא עזבה..)  אחד הנהגים חילק שמות חיבה קמרים לכל ילד להלן: זהר Boffa ( כלומר פרח), דיה Pompoi, אנוש Apam, וינאי Poochoi. לבסוף הוסכם על מלון מתאים (המלון של נהג הטוקטוק – Kha Vi guesthouse). עד שנכנסנו לחדר היה כבר כמעט 21:00, חשבנו שהעם יהיה עייף אך בכל זאת הם טרפו חבילת פסטה שהכנו (בשעה עשר בלילה), קצת דיברנו עם הסבתות בסקייפ והלכנו לישון.

יום שני

למרות הוילונות השקופים בשני החלונות הגדולים בחדרינו, כולם מצליחים לישון טוב ומתעוררים רק בסביבות 9:00. מאיר ואני יצאנו לחפש משהו לארוחת בוקר. המשימה היתה הרבה יותר קשה משחשבנו! אז חלב לא מצאנו בכלל ולחם (למעשה בגטים) מצאנו לאחר זמן מה ובאותו מקום ראינו גם אבוקדו אז השקענו 2$ בקניתו, ובמקום חלב קנינו שיקים של פרות, חזרנו לחדר ומצאנו את ילדנו צופים בסרטים מצוירים באנגלית בטלוזיה. נתנו את הדרכונים לקבלה במלון בכדי שיעשו לנו ויזה לויטנאם (40$ מהיום למחר – מסתבר בדיעבד שזה מחיר טוב) מכיוון שראינו שהעם נכון לצפות עוד בטלווזיה והבלוג כבר לא עודכן יותר משבועיים (תודה לכל מי ששלח לנו אימיל מודאג – מה קורה עם עדכון? האם הכל בסדר?) אז ישבנו (בשעות היום ולא במוצ"ש לפנות בוקר כמו בד"כ) לעדכן את החלק הסופי של ניו זילנד.

בוהים במסך

ארוחת בוקר מתוקה

העם ונהג הטוקטוק נותן השמות

רצינו לצאת לארמון המלך הסמוך אבל הוא נפתח שוב רק ב 14:00 לכן יצאנו קצת לגן המשחקים הקרוב הנצפה אתמול בלילה, היה די חם וחוץ מאיתנו היו שם עוד מספר בודד של מקומיים, הגן שלעצמו מאד יפה וגדול עם מתקנים חדשים ונראה כי מנסים לשמור עליו, תפסנו אזור מוצל יחסית והילדים יצאו להוציא אנרגיה אחרי 10 דקות כולם חזרו שהם צמאים נורא, דיה ואני יצאנו לארגן מים וחזרנו גם עם מיץ מקנה סוכר (אנו מכרים מיץ זה מזנזיבר – אך שם מחיצת הקנים נעשתה ע"י סיבוב ביד וכאן בעזרת מנוע ושם קירור המיץ נעשה ע"י כך שהרכז מטפטף על גבי גוש קרח ואילו כאן יש להם כבר קרח גרוס מוכן) הסברנו לילדים שבתור התחלה לא כדאי לשתות מהמיץ הרבה כי הקרח לא עשוי ממים מנרליים – כולם היו מרוצים מהמיץ, ירדנו שם על אבוקדו ו2 בגטים בעוד כל המקומיים מסתכלים עלינו איך אנו אוכלים (ממש נחמד).

משם אנו ממשיכים לארמון המלך בהבטחה לעם לחזור שוב אחה"צ, הארמון מאוד יפה עם גנים מטופחים ובנינים יפים, בנוסף יש שם את פגודת הכסף שבה כל הרצפה (רואים רק מעט כי הרוב מכוסה בשטיחים – אבל אנו נותים להאמין) מרוצפת באריחי כסף, ובנוסף יש שם בודהה מוזהב עם אבנים יקרות,

ליד שמענו צלילי מוזיקה, כשהתקרבנו ראינו להקה המורכבת ממתופף על סוגי דרבוקות ועוד מישהוא המנגן על משהוא דמוי קסילפון ובנוסף עוד מישהוא המנגן על כלי הקשה כל שהוא המסודר במעגל סביבו (התמונה תסביר זאת יותר טוב) הם נגנו ממש יפה אז התישבנו ליד להקשיב למנגינות וגמרנו את 2 התפוחים האחרונים שהבאנו עוד מניו-זילנד, פתאום כמה נזירים בגלימות כתומות באו והתישבו לידנו, בהסכמת שני הצדדים אנו הצטלמנו אחד עם השני (מענין איך הם שלפו מצלמה מתחת לגלימה – ובכלל מה יש להם מתחת לגלימה הכתומה),

בדרך החוצה עברנו בחדר עם אוסף פילים מכסף ומשיש – דיה ספרה 72 פילים מכסף בשורה התחתונה והיו 3 שורות, במבנה ליד היה פסל של פיל גדול הנושא את המלך, בילינו וחקרנו את הארמון כמעט עד הסגירה שלו.

ממש ביציאה ישבה בחורה וארגה בנול בדים יפים, כולנו נהנינו לראות את עבודתה וגם לטפס על ובין שאר פילים, אריות וסרות שאיתרו את המקום.

כמו שהובטח לעם, חזרנו לגן המשחקים אך כבר מרחוק ראינו שמשהוא השתנה שם, המוני ילדים צבאו על המתקנים והיותר גדולים שיחקו והתרוצצו בחוץ, בהתחלה העם היה די בהלם אבל מהר מאד כולם השתלבו עם ההמון (במיוחד עם הקטר).

צפוף בין המיתקנים

דיה וחבר ליד גן המשחקים

נאלצנו להפסיק את המשחקים מכיוון שרצינו להגיע לבית חב"ד לארוחת ערב, לא הגענו להסכמה עם טוקטוק על מחיר הנסיעה אז הלכנו ברגל (בדרך ינאי נרדם בעגלה), כשהגענו הינו קצת בהלם. למעשה "המסעדה" היא ממש בתוך ביתם של הרב והרבנית ו4 ילדיהם ובנוסף, היום היו בחירות (לעירה כנראה) והצוות המקומי לא נמצא. 10 דקות אחרי שהגענו הופיעה עוד קבוצה של 6 צעירים מארה"ב. רצינו כבר לוותר ולחזור מחר אבל הרב התעקש שנשאר וכפשרה שלחנו את אפרת לעבוד במטבח ולטגן קציצות, שנצילים, ציפס אורז וסלט, העם אכל יפה מאוד כולל ינאי שירד על 2 שניצלים, כנראה אפרת נהנתה פחות. מהר מאוד הבנים התחברו עם ילדיו של הרב ולבסוף היה ממש קשה להיפרד והרב ממש ביקש שנבוא גם מחר. חזרנו בטוקטוק למלון והלכנו לישון מאוחר אבל עם בטן מלאה.

יום שלישי – יומהולדת 3 חודשים לטיול

בעקבות ההירדמות המאוחרת מאתמול העם מסרב להתעורר עד 9:30 אך לבסוף קם, אנו כבר יותר יודעים היכן למצוא בגט ושיק פרות ואוכלים ארוחת בוקר, אנו יוצאים בטוקטוק ל What Phenom הנמצא על גבעונת (היחידה כנראה בעיר), המקדש עצמו הנמצא בתוך גן, לא מענין כל כך אבל גן המשחקים שלידו דווקא כן.

ושוב פעם ילדנו מוציאים אנרגיה באמצע החום הנוראי של הצהרים. אנו טיפה מאוכזבים מכך שלא ראינו קופים ולא פיל שלפי הכתובים אמורים להיות באזור הגבעה, כפי שהסביר לנו מאוחר יותר הרב בנצי מחב"ד, מסתבר שהקופים הוצאו מהמקום בעיקבות יותר מדי נשיכות של אנשים (כנראה בגלל שיבשו אגם באזור ששמש להם אזור מחיה נוסף) והפיל יצא בהדרת כבוד לפנסיה (היציאה לפנסיה תפסה את העמוד הראשי בעתון).

אנוש מצא במה ולא מוותר על היזדמנות להופעה

לאחר שמיצינו את החלק המוצל של גן השעשועים יצאנו לבדוק לגבי סירה לתוך ויטנאם שאנו מעונינים לצאת מחר, איך שהגענו לאזור המזח התחיל מבול. נעמדנו בפתח מסעדה להתגונן מהגשם וישר הזמינו אותנו להכנס פנימה, מסתבר שבפנים יש 3 סוכניות של חברות שמוציאות סירות לויאטנם (נפלנו טוב), לאחר דין ודברים עם כל סוכנות אנו סוגרים עם סוכנות מסוימת (שהמחיר הכללי היה הכי זול, ינאי ואנוש בחינם ודיה בחצי מחיר). בינתיים הילדים מוצאים כלי נגינה (דרבוקה והקסילופון המקומי במסעדה ומתחילים בנגינה) הגשם כמעט נפסק ואנו חוזרים למלון לנוח קצת ולהתקלח לפני השיבה לבית חב"ד.

בלחץ העם ובעקבות ההזמנה החמה, חוזרים לבית חב"ד. הפעם יש צוות של עובדים, שוב אוכלים טוב כולם (הפעם בשירות מלא) ואנו מצטיידים בטחינה גולמית להמשך דרכנו, הילדים ישר מתחילים במשחק משותף והרב והרבנית יושבים איתנו לשולחן ומנעימים את זמננו בסיפורים מהווי החיים בקמבודיה. לקראת סיום אנו מספרים לרב שאנו רוצים לראות את המזרקה ליד הגן שעשעים אבל הבנו שהיום היא לא עובדת בגלל שירד גשם ואף אחד לא בא לגן, הרב ממליץ לנו על מזרקה נוספת מענינית הנמצאת מצד שני של המלון שלנו ולידה גם לונה-פארק חדש. לאחר פרידה מרגשת מהרב ובני ביתו אנו יוצאים בטוקטוק לכיוון המזרקה המדוברת של מלון "נאגה". 

כבר מרחוק רואים את הגלגל הענק והעם מתחיל להתלהב. למרות השעה המאוחרת אנו ממשיכים בחגיגות יוםהולדת 3 חודשים לטיול ונותנים לכל אחד לבחור מתקן אחד בלונה - פארק (התשלום הוא לפי מתקן) כמובן שכולם בחרו במכוניות המתנגשות, הינו שם לבד והשמחה היתה רבה.

משם חזרנו ברגל למלון, אספנו את הדרכונים עם הויזות לויאטנם והתארגנו לשינה.

בוחנים חותמות וויזות בדרכונים

יום רביעי

קימה רגועה בבוקר, ארוחת בוקר קמבודית – שייק פירות ובגטים עם ממרחים שנשארו מניו זילנד, טום וג'רי בטלויזיה, התקפלות ויוצאים לחזית המון לפגוש ולהיפרד מנהגי הטוקטוק. נסיעת טוקטוק אחרונה בקמבודיה ומגיעים למזח. לאחר הרשמה מודיעים לנו שמעט מתעכבים כי צריך לחכות לסירה שמגיעה מויאטנם, אנו חוששים שזה עוד הולך להיות ארוך (אתמול כשחיכינו בגשם הסירה הגיעה רק אחרי 14:00 והשייט שלנו היה מוזמן ל12:00 היום...), מוציאים טאקי אך כעבור כמה רגעים – הסירה אכן מגיעה ואנו מוזמנים לעלות.

הסירה קטנה וצפופה מאוד. לא עומדים אך הכול קטן, נמוך ועמוס תיקים ואנו מצטמצמים ל- 5 כיסאות. וכמובן המזגן המובטח הוא משב האויר מבחוץ – הבעיה שיורד גשם ולכן כל החלונות נסגרים ואנו חנוקים ומזיעים!

בהמשך הגשם פוסק, החלונות וגם הדלת הקדמית נפתחים והמצב משתפר. שטים לאורך נהר המקונג. הנהר משמש מקור חיים ופרנסה לכל תושבי האזור. לאורך הנהר פזורים בתי כלונסאות, וסירות דייגים קטנות וגדולות. השמים קודרים ואנו נכנסים לתוך סערה קטנה – הגשם שוטף, כל החלונות שוב נסגרים, והנהר ממש סוער ואנו קופצים עם הסירה בין הגלים. 

כעבור כ 3 ש' עוגנים בגדה במעבר הגבול כדי לצאת מקמבודיה. העליה מהסירה לגדה רעועה ומפחידה את כולנו מצליחים להגיע ליבשה בשלום וכך נפרדים (בזריזות ויעילות מפתיעה) מקמבודיה.

עובדים קשה במעבר הגבול

ממשיכים לשוט כמה רגעים שוב עוגנים בצד במעבר הגבול לויאטנם. איש צוות מהסירה שלנו אוסף מכולנו את הדרכונים ואנו מתיישבים במרפסת ומחכים, מנצלים את ההמתנה לארוחתת צהריים ונהנים ממראות הנהר.

לאחר כרבע ש' הדרכונים המוחתמים שבים ובכך בעצם נגמר הליך מעבר הגבול. חוזרים לסירה ל45 דק' של שייט שעוברים די בסדר – עם כל הקפיצות ורעש הגלים המולטימדיה מושבתת אך העם מצליח לעבוד מעט בחוברות ולצייר, בננות בחסות הסירה ומגיעים. 

עיר הגבול Chau Doc

לאחר הצחקוק הראשוני למראה נהג ה"סייקלו" (תלת אופן עם עגלה מאחור) שמתנפל עלינו מיד כשיירדנו מהסירה, הבנו שכאן אין טוקטוק, עמוסים על 2 זוגות סייקלו מגיעים למלון עליו קראנו במדריך. מסתבר שגם כל החברה מהסירה, שנמצאים בטיול מאורגן של 3 ימים לנים כאן. מאיר מנסה עוד מקום 1 כי כאן האינטרנט מקולקל וגם הטיפוס במדרגות לחדר די קשה. בסוף הוחלט להישאר כאן בעיקר בגלל המדריכה הנחמדה ודוברת האנגלית שמלווה את הקבוצה השייכת למלון זה. מתמקמים בזריזות ויוצאים מעבר לפינה לשוק לחפש מצרכים לארוחת ערב. השוק בדיוק בתהליכי סגירה (השעה כבר 18:30) ואנו לא מוצאים כבר הרבה. קונים תפוחים יקרים ומעט פרי מקומי קטן עם קליפה מחוספסת בצבע חום בהיר, בנוי ממעיין פלחים לבנים / שקופים וטעם דומה לליצ'י רק טיפה חמצמץ, נמחד מאוד – אפילו ינאי טועם ואוכל. משחקים מעט בכיכר קטנה עם מזרקת אורות ובדרך חזרה למלון נהנים לראות ולשמוע תפילות במקדש קטן.

העם בחדר מצייר לסבתא יהודית ברכות ליום הולדת ורואה סרטים בטאבלט ומאיר ואני מבררים על אפשרויות טיול לאורך המקונג לטעום מעט יותר מסביבת הדלתא. בסופו של דבר הבחורה ממקודם תופרת לנו טיול קצר בהתאם לרצונו ולמגבלותינו (כבר יום ד' בערב, רוב הטיולים המעיינים הם לפחות ליומיים שלמים ואנו רוצים לבלות את השבת עם חב"ד בסייגון). סוגרים איתה על טיול לשוק הצף הגדול של Can Tho. כולל נסיעת אוטובוס לעיר, איסוף ושייט בשוק, מלון ללילה ונסיעה לסייגון ביום ו' בבוקר. אנו מעט חוששים לסגור הכול דרכה, אך המחיר הכולל שלה רק מעט גבוה מהחישובים שלנו לאפשרות לעשות הכול עצמאית ובתקווה שאכן הכול ילך לפי הבטחותיה זה יהיה הרבה יותר פשוט מאשר לבד. מקווים לטוב! ארוחת ערב פשוטה וטעימה בחדר – אורז לבן ורוטב "מה שיש" (הפעם בצל עגבניות ותירס) והולכים לישון.

אמא/סבתא יהודית - מזל טוב מכולנו