ברוכה הבאה סבתא וסבתא

נפרדים משנגרילה אך עוד לפני שיצאנו מהשדה קיבלנו טלפון מהסבתות שהטיסה שלהן בוטלה והן מצאו מקום בטיסה אחרת בעיקוב של שעה ולכן במקום שהסבתות יחכו לנו אנו נחכה להן. הזדרזנו לאסוף את כל התיקים שלנו – שיצאו די בהתחלה ומשם עברנו לחכות ליד המסוע של הטיסה שמגיעה מבייג'ין. התחלנו לאכול את הסנדויצים שלנו כאשר מדי פעם אנו שואלים את האנשים ליד האם הם הגיעו מבייג'ין והתשובה היתה תמיד שלילית.

כנראה שוב לא הבינו אותנו - כי פתאום, כעבור 10 דקות, פתאום מופיעות להן הסבתות! ואנו עוד עם הסנדויצים בידיים, במקום השלטים המהוללים שהעם הכין עבורן...

לאחר חיבוקים ונשיקות אנו אוספים את המזוודות שלהן והולכים לחפש את הנהג שממתין לנו לקחת אותנו למלון, יש לנו רכב ענק (הלואי ותמיד היה לנו את הפינוק הזה) וכעבור קצת יותר מחצי שעה נסיעה אנו מגיעים למלון מורידים את התיקים בחדרים, מתלהבים מכמויות הצ'ופרים והספרים שהסבתות סוחבות, פותחים שקית ראשונה (מתוך 5) של שנקים טריים– כולנו מאוד מרוצים אך גם עייפים והולכים לישון.

יום שישי 24.8.12

אנו מחליטים שהיום לא נעשה הרבה בכדי לתת לסבתות הזדמנות להתאושש קצת, סבתא מיכל עם גב תפוס (כנראה בגלל הטיסה). כוס קפה / שוקו עם שנקים (שקית שניה הלכה).

אנו יוצאים לכיוון השוק לקניות לשבת וקצת להכיר את האזור, בדרך מנסים להוציא כסף לסבתות. מדהים כמה הדברים הקטנים שאנו כבר ממש רגילים אליהם הסבתות מתלהבות, ראינו מקום שמכינים אטריות ביצים טריות וקנינו קצת ועוד מאפיה של פיתות ואח"כ בדרך לרחוב של הפירות והירקות גילינו פארק כושר קטן, אני ויהודית המשכנו בקניות ואילו השאר נשארו לשחק בגן.

מתאזן קצת - 4 ילדים על 4 מבוגרים

מסתכלים כיצד מכינים אטריות בייצים

כשהגענו לדוכן הראשון לקנות ירקות כנראה ראו על יהודית שהיא חדשה ולכן המוכרת תקעה לנו מחיר בשמים על הסחורה – כמובן שלא קנינו אצלה והמשכנו הלאה וקנינו את המצרכים במחיר רגיל, לקראת הסוף אנו קונים שמינית אבטיח גדול ומבקשים מהמוכר לפרוס אותו כבר ומביאים אותו לעם שיהנה. חוזרים למלון ומשאירים את הקניות בחדר, משם אנו צועדים לכיוון Wénshū Temple בו לפי הספר שלנו, אמורה להיות מסעדה צימחונית. במפה הוא נראה קרוב מאוד למלון שלנו אבל הכבישים בצ'אנגדו גדולים כל כך שבסוף לוקח לנו יותר מחצי שעה מתישה ומזיעה להגיע לשם. כשאנו מגיעים מנסים לברר עם השומר אודות המסעדה אבל כל מה שהוא אומר לנו זה לא ולא ולא, בחורה סינית נחלצת לעזור לנו אבל היא מנסה לשכנע אותנו ללכת למסעדה אחרת ולאכול שם מנה צימחונית, כמובן שאין לנו עם מי לדבר בנוסף ואנו מתיאשים - לוקחים 2 מוניות (לא מסכימים לקחת אותנו במונית אחת) וחוזרים למלון ולארוחת צוהרים אוכלים פיתה עם פסטרמה (נשמע אולי יותר טוב ממסעדה צימחונית). אנו מתחילים בהכנות לארוחות שבת, וביחד עם הסבתות הפעם הכל מוכן הרבה זמן לפני שבת. בינתיים משפ' דוד חזרה מטיול בצפון והגיעה למלון והשמחה של הבנות למפגש המחודש היא רבה.

מכניסים את השבת בתפילה משותפת, הצטרפו אלינו עוד 2 בנות מטיילות ואח"כ ארוחה משותפת שנגמרת מאוחר מאוד בלילה.

בשבת אנו משתדלים לקום מאוחר ולמעשה רוב השבת אנו לא עושים הרבה, בעיקר מדברים, מתפנקים על דברי אוכל טעימים והילדים נעלמו עם ילדי משפ' דוד והסבתות כך שעוברת עלינו שבת שקטה למדי בחצר הנחמדה של הsim's guest house. במוצ"ש אנו מחממים שניצלים לילדים – אך איזה פינוק, אפרת ואני מקבלים אפטר (ראשון לאחר חצי שנה) רק מסתבר שעד שאנו מוכנים לצאת והילדים פחות או יותר מוכנים למקלחת כבר כל המקומות בעיר סגורים ולכן אנו חוזרים למלון.

ריקודים מסורתיים של מוצ"ש

יום ראשון 26.8.12

אנו מקדישים את היום לצ'אנגדו בעיקר כדי לתת לסבתא מיכל להתאושש עוד קצת וגם סבתא יהודית, שעשתה שיעורי בית,סימנה לעצמה מקומות שכולנו חייבים לראות. מתחילים ברחוב שהוא שיחזור של רחוב עתיק, לשם אנו מגיעים באוטובוס קו מס' 1 (חוויה מיוחדת בפני עצמה). המקום יפה מאוד ועמוס בתיירים מקומיים וקצת לא, הרחוב עצמו דומה לרחוב ממילא בירושלים מלא חנויות יקרות של "אומנים" שמוכרים במחירים מופקעים. בשלב מסוים אנו עוצרים לצוהרים בשאיפה לאכול סנדויץ עם פסטרמה, אבל מסתבר שהפסטרמה עדיין קפואה לגמרי, אנו מנסים להפשיר אותה אבל לא מצליחים את הכל – בכל מקרה מה שהופשר מתקבל בברכה רבה. במהלך הארוחה הסבתות זוכות לחזות לראשונה בתופעת הקהל הסיני הבוהה בתיירים זהובי השיער ומרובי הילדים, אוכלים.

משם אנו חוצים את הרחוב לכיוון הרובע הטיבטי, באמת האנשים שם מעט שונים במראה החיצוני ובביגוד ובחנויות יש דברים כמו שראינו בשנגרילה. מהר מאוד אנו ממצים את הרחוב הקטן (העמוס בקבצנים מסכנים),

לוקחים עוד אוטובוס (קו 57) ומגיעים לפארק העם, שם יש קבוצה שרוקדת (הפעם ריקודים בזוגות) כל זוג והריקוד שלו, משם אנו ממשיכים לאזור שבו יש מלא הופעות שונות אבל כולם במוזיקה סינית קולנית הנשמעת לנו כצווחות נוראיות כך שאנו לא נשארים שם. במקום יש גם אגם עם סירות מנוע ומשוטים אנו שוכרים שתי סירות מנוע (על חשמל) ויוצאים לשוט באגם ובתעלות שלידו, העם מאוד מרוצה אך לא בטוח שגם הגב של סבתא מיכל מרוצה מכך.

משם אנו מנסים שוב את המסעדה הצימחונית - הפעם ברירנו מראש דרך המלון שהיא קיימת וגם כתבו על פתק את שמה, בכדי להגיע אליה אנו לוקחים את הרכבת התחתית, הליכה קצרה לכיכר המרכזית של העיר, כיכר טיאנפו שבה פסלו הענק של מאו מתנוסס ומשקיף על כולם,

משם 2 תחנות ברכבת התחתית המשוכללת עד לאזור המסעדה, הפעם אנו מוצאים את המסעדה בקלות והיא נראית מאוד מפוארת, אפרת מזמינה מנות טעימות לכולם (כמעט הכל לא היה חריף) ואפילו מקבלים לקינוח בננה מטוגנת ומעין עוגה גם מטוגנת (לא כל כך טעימה – כנראה עם רוטב שעועית). משם נסיעה קצרה באוטובוס ואנו מגיעים למלון, כולם עייפים מהיום העמוס ונרדמים במהירות.

יום שני

לאחר לילה עמוס לבטים לגבי המשך דרכנו, האם לצפון או למערב פננו, מתקבלת החלטה לצאת למערב, מכיוון שהאוטובוס הבא יהיה רק אחה"צ נראה לנו שעדיף להישאר עוד יום בצ'אנגדו ולצאת רק למחרת בבוקר. אי לכך ובהתאם לזאת אנו מחליטים להתפצל, אפרת יוצאת עם הסבתות (דיה גם הצטרפה) לראות עוד מקומות בעיר (מקדש ושוק מיוחד) ואילו אני נשאר עם שאר העם.

אנו יוצאים לכיוון סופר מערבי בכדי לקנות קטשופ, בדרך לסופר, כמו בכל הרחוב שלנו, יש חנויות עם ציוד למטבח באחת החנויות עומדים על קנים 3 תוכים גדולים, אנו מתעניינים בגדול מכולם והוא כמעט אוכל לי את המצלמה, אנוש אומר שהוא מפונק כי הוא מקבל את הבוטנים כבר מקולפים ולא מקלף בעצמו.

עוד הליכה קצרה ומגיעים לקניון גדול, יורדים לסופר למטה ומתחילים להסתובב, בהתחלה אנו בוחנים כל מיני סוגי טליוזיות, חלקן מקרינות את "שרק לנצח" וחלקן סרטים אחרים, משם נכנסים לתוך הסופר ומתחילים בחיפוש אחר הקטשופ המיוחל אבל לא מצליחים למצוא אותו, זהר אומרת שכנראה הוא בדיוק נגמר, בכל מקרה אנו מצטידים בירקות לארוחת ערב. ברחבת הכניסה של הסופר אנו עושים פיקניק עם פסטרמה וגם קצת מתעמלים בגן הכושר הסמוך.

משם אנו ממשיכים לכיוון השוק בכדי לקנות פיתות וביצים, איך שאנו מגיעים למאפישבה קנינו פיתות ביום שישי אנו רואים את השקית האחרונה נקנית ונשארו לנו רק 5 פיתות, אנו מנסים לברר עם אולי יהיה יותר מאוחר אבל התשובה שלילית, אך אנו מבנים שיש מקום אחר בשוק שמכינים פיתות, אנו מאתרים את הדוכן, כאן הפיתות יותר דומות למלוואח כי מטגנים אותן על מחבת ענקית.

משם אנו חוזרים לחדר ומתחילים להציץ איזה סרטים קיבלנו מסבתא יהודית, ינאי בחר את עיר הקטרים ואנו מתחילים לצפות, לאחר כחצי שעה הסבתות ושות' חוזרים מאוד מרוצים – אפרת תרחיב על הסיבוב שלהם. מתחילים להתארגן לארוחת ערב משובחת הכוללת סלט חביתות וטוסטים של פיתות עם גבנ"צ ורסק עגבניות, כולם מרוצים מאוד מאוד מהאוכל והכל נגמר, אחרי האוכל אנו מתחילים באריזות ומצליחים להשאיר את 2 המזודות הגדולות של הסבתות, התיק הקטן של אנוש והעגלה בשמירת חפצים במלון, מכינים שוקו / קפה למחר והולכים לישון.

ההרחבה של אפרת – בזמן שהבנים וזהר בילו בסופר, אנו יצאנו לתור חלקים נוספים של העיר צ'אנגדו. העיר עמוסת אתרים ומקדשים כך שא"א להספיק הכול אז החלטנו לדגום מקדש אחד ושוק אומנים. שוב התניידנו באוטובוסים עד שהגענו למקדש הנבחר- מקדש העז הירוקה, מה שהסתבר כבחירה מצויינת. המקדש מורכב מכמה מיבנים בסדר חשיבות עולה עד שמגיעים למבנה הפנימי ביותר בו נמצאות זוג עזים גדולות, עפ"י המסורת מי שמשפשף את סנטר העז זוכה במזל. המשכנו להסתובב בחצר המקיפה את כל המיבנים, גילינו חצרות יפים והמון מבנים נוספים ואפילו בית תה גדול ממש בתוך מתחם המקדש.

לאחר ששבענו מהמקדש והמתפללים המשכנו לשוק האומנים. השוק לא גדול במיוחד ומעט התאכזבנו שלא ראינו בתי מלאכה ואומנים בפעולה אך בהחלט נהננו מהשוק הייחודי הזה. הסתובבנו בין דוכני העתיקות, רהיטים, ציורים ובעיקר תכשיטים. מיכל ניסתה למצוא להילה צמיד עם גווני טורקיז כפי שביקשה וסבתא יהודית מצאה צמידים יפים מאבני ירקן שאותם הסבו לשרשרת לפי האורך הרצוי וחייבו לפי משקל. המשכנו להסתובב בשוק עד שמיצינו את כולו (בהמשך קצת הצטערתי שלא קניתי תמונה עם מסכות סיניות כי רציתי לחזור לפה עם מאיר אך כבר לא הספקנו).

יום שלישי

מזה הרבה זמן שאנו קמים ביקיצה טביעית באזור 8-9 אך הבוקר אנו קמים בעזרת שעון מעורר ב6:30, התארגנות מהירה ואני יוצא לקנות לחמניות אבל עדין החנות סגורה, הרחוב בשעה מוקדמת זו עדין די שומם בעיקר יש אנשים שמנקים אותו (כולל מירוק של מעקה הבטיחות בכביש), אני מנסה את מזלי במאפית הפיתות שם יש המון פיתות טריות מוכנות וכבר בעלת הבית מכירה אותי ומאוד שמחה שבאתי. אנו עוזבים את המלון הנחמד ויוצאים ב2 מוניות לכיוןן התחנה המרכזית, שם אנו קונים 6 כרטיסים למחוז חפצנו PÍNGLÈ, האוטובוס כרגיל יוצא בזמן וכולנו מרוצים שסוף סוף עזבנו את העיר הגדולה.

הדרך עברה בנעימים ואפילו האטובוס לא היה לגמרי מלא (האם זה איתות שעוד מעט החופש נגמר?!) והיה מקום לכולם (כולל ינאי ואנוש שלא קנינו כרטיסים עבורם), כעבור כ3 שעות עם עצירה קטנה בדרך הגענו ליעדנו, הסבתות והבנות נשארו לשמור על התיקים בתחנה המרכזית הקטנה ואילו השאר יצאו לחפש את המלון שהומלץ לנו ע"י הSims Cozy , מהר מאוד "המלון" מצא אותנו, בעלת הבית עם בנה הבכור בן 6 שבועות מצאו אותנו מסתובבים בכביש בחיפוש אחר המלון שלה, המלון כרגיל ממוקם סביב חצר פנימית (עם שולחן פינגפונג) החדרים נקיים יחסית וזולים (80 יואן) אבל עם צלוף-נא, אנו קצת מהססים ובעלת הבית שולחת אותי עם הדודן שלה לראות מלון עם שרותים מערביים רק שמסתבר שמחיר החדר המשפחתי שם יהיה 1000יואן, אנו (בהנהגת הסבתות האמיצות) מחליטים שנסתדר עם הצלוף-נא ולוקחים 3 חדרים זוגיים.

לאחר התמקמות, יוצאים לקנות מעט ירקות ופירות ומתחילים לתור את הסביבה. הליכה קצרה מובילה אותנו אל האזור הישן, על סימטותיו היפות, ואל הנהר שחוצה אותו. מתמקמים להפסקת אוכל נעימה על גדת הנהר, אוכלים בננות, ענבים ירוקים טעימים (לראשונה בסין) ומפצחים ערמונים חמימים ומוצלחים. מסתכלים על האנשים המתרחצים במורד הנהר עד שאנוש מחליט שצריך להסביר להם שבשלטים כתוב שהרחצה אסורה...
סבתא יהודית מסתובבת מעט בסביבה הקרובה ומגלה סמטא מעניינת עם בתים ישנים ויפים.

סבתא מקבלת שיעור מינאי איך סופרים בסינית

השחיה אסורה!!!

משם כולנו ממשיכים עד שהעם מחליט על טיול אופניים! שכרנו כולנו זוג אופניים אחד המתאים ל8 איש ויצאנו לדרך.  הנסיעה עברה בנעימים והייתה משעשעת ביותר – יצאנו מעט לאזור הכפרי שם לימדנו גם את הסבתות "איך צומח אורז" וראינו שדות ונוף הררי ואנשים אותם אנחנו עניינו ביותר,

חזרנו אל בין הסימטאות כאשר זהר ודיה, לסירוגין, נוהגות ושומרות שלא להפיל אותנו לתעלות שבצד הדרך. המשכנו והגענו לגדת הנהר, ממש הגדה! כמעט הנהר עצמו. מאיר נהג במיומנות מופתית והצליח לתמרן בשביל הצר בין כסאות הנופשים / אוכלים והעוברים ושבים, עד שלבסוף מצאנו עצמנו בנקודת אל – חזור ומשם היתה רק דרך אחת החוצה – במעלה המדרגות. לקול צחוק המקומיים, וגם שלנו, הוחלט להעלות את האופניים הענקיות במדרגות!

בעזרת מקומי נחמד צלחנו את העליה וצ'יפרנו עצמנו בצ'יפסים ועוד מיני מאכלים מקמח תירס (מעיין פנקייק משומן + לחמניה על האש) שהכינו בדוכנים אותם כמעט רמסנו לפני רגע. היה טעים ובעיקר מאוד משעשע ! (אפילו סבתא יהודית שמחה שלא עזבה אותנו לטובת סיור מעמיק יותר בין הבתים העתיקים, כפי שהתכוונה...).

החזרנו את האופניים והמשכנו עוד טיפה בשוטטות, מצאנו סמטאת שוק מזכרות וקנינו חרב עץ לינאי, כובעי קש יפהפיים וחולצות רקומות לבנות (ועוד לחם מאודה מקמח תירס עטוף בתוך עלה תירס -  מעניין אך לא מעדן). חזרנו למלון לאכול שניצלים אמיתיים אחרונים מהייבוא משלוחות ולישון.

יום רביעי

היום אנו יצאים לטיול להר (שלצערנו אנו כבר לא זוכרים את שמו), הזמנו דרך בעלת המלון הנחמדה צ'ן צ'ן רכב למחר (תמורת 400 יואן), בבוקר דיה ואני יוצאים לשוק הקרוב לקניית ירקות ופירות אבל לחם אנו לא מוצאים. אתמול במהלך הסיור ראיתי שתי מאפיות אז אנו הולכים לדגום אותם, במאפיה הראשונה יש מישהוא נחמד שמדבר קצת אנגלית, אין לו לחם אבל יש לו מעין לחמניות קטנות אפויות (לעומת שאר הדברים שהם מטוגנים). אחרי ארוחה קלה אנו עולים לרכב ומתחילים בנסיעה, הדרך עצמה מדהימה (קצת קשה לתאר אותה במילים) אבל היא עוברת בכל מיני אזורים חקלאים ואנו רואים כיצד קוצרים את האורז ומוציאים את גרגרי האורז מהגבעול, אח"כ עולמים עלומות מהאורז ומעמידים אותם בשדה ליבוש, את האורז שנקצר פורסים לייבוש (חלק ע"ג מחצלות חלק סתם על הכביש), למעשה אותו דבר עושים גם לתירס – כך מתקבל גונים של צהוב (אורז) וכתום (תירס) בכניסה לבתים. לאחר כשעה אנו מגיעים למרכז המבקרים של השמורה שם אנו נפרדים מהנהג שיבוא לאסוף אותנו אחה"צ.

במרכז המבקרים אנו קונים כרטיסים ומנסים להבין כיצד מגיעים לשמורה עצמה, לאחר הסברים ארוכים אנו מבינים שיש מיניבוסים בחוץ שצריך לשלם עליהם בנפרד שיעלו אותנו לשמורה, אנו יוצאים לדרך באחד המיניבוסים וכעבור יותר מחצי שעה של טיפוס במעלה ההר מגיעים למגרש החניה.

בסין כמו בסין כל הדרך בכניסה מלאה דוכני אוכל ושטיות (את האמת די נמאס לנו היחס הזה שלהם לטבע) אבל כעבור כרבע שעה הליכה מסתיימים הדוכנים וההליכה יותר נעימה, אנו מגיעים לאזור עם מפל מלאכותי ושם אנו אוכלים צהרים (לחמניות וירקות עם ביצה קשה). משם אנו ממשיכים ללכת לכיוון Vanilla Valley  ההליכה לאורך הנחל מאוד יפה וכולם מאוד מרוצים, בשלב מסוים אנו סוטים לכיוון "מפל הדרקון" – יפה אבל לא מדהים, הכול מעט מאכזה פשוט כי הכול כ"כ לא טבעי, עם שבילים מסודרים מדי והרבה יותר מדי סינים  ש"מדגמנים" פוזות למצלמות (בהתחלה סתם מטיילים אך בכניסה לנחל גם כלות וחתנים). חוזרים לאט לכיוון מגרש החניה ולוקחים מיניבוס חזרה למטה, כעבור כחצי שעה אנו נפגשים עם הנהג שלנו.

הדרך חזרה מענינת במיוחד הנהג לוקח אותנו בדרך אחרת, דרך כפרים קטנים, עם כבישים עוד יותר קטנים,  ודרך יערות במבוק מדהימים, במהלך הדרך הנהג מזהה נחש ירוק חוצה את הכביש וסרטן גדול שחוצה את הכביש, עוצר ומראה לנו וכולם מאוד מרוצים, אנו חוזרים למלון ומתחילים להתארגן על ארוחת ערב הכוללת תבשיל תפו"א אורז וסלט – היה ממש טעים, כולם עייפים מאוד ונרדמים בקלות.

יום חמישי

היום יום נסיעות (המון) אנו רוצים להגיע לסופ"ש לכפר Ta gong אבל די בטוחים שבמקרה הטוב נגיע לשם רק מחר. בסביבות 10 יוצאים מהמלון הנחמד ונפרדים מבעלת המלון הנחמדה בתמונה משותפת.

משם אנו לוקחים מיניבוס לעיר הקרובה Qiongle  וכעבור חצי שעה עלינו אוטובוס (שכנראה היה מאסף כי הוא לא נסע בדרך המהירה וכל הזמן עצר והעלה והוריד נוסעים) לעיר Yaan כעבור שעתיים הגענו ליעדנו ומיד עלינו על אוטובוס היוצא בשעה 13:00 לעיר Kanding למזלנו האוטובוס הזה לא היה מלא ולכן בנוסף על המקומות שלנו כל הספסל האחורי היה גם לרשתנו, מיד בתחילת הנסיעה ממלאים דלק וישר מתחילה דרך נוראית עם כביש מפוטל העולה ויורד וגם כל הכביש מלא בורות, נהג האוטובוס מתמרן כל הזמן בין הבורות, תוך כדי נסיעה אנו אוכלים מעין ארוחת צוהרים (לחמניות קטנות וירקות).

הדרך מאוד יפה ועוברת ליד נהרות ומצוקים, מדי פעם אנו מזכירים לנהג שצריך לעשות גם הפסקת פיפי, לאורך הדרך רואים כל הזמן מפלים חלקם גדולים וחלקם קטנים יותר, בשלב מסוים נעצרים יש פקק וכעבור רבע שעה מתחילים לנסוע כאשר אנו נוסעים רק בנתיב אחד כך אנו נוסעים לפחות חצי שעה ואז ראינו את הפקק האדיר של הרכבים שמחכים לעבור לצד שלנו. אנו עולים גבוה מאוד בהרים ובשלב מסוים נכנסים למנהרה ארוכה ויוצאים מעל עמק אדיר ומתחילים לרדת למטה, למזלנו הכביש במהלך הירידה נהיה הרבה יותר טוב והנסיעה חלקה יחסית, כבר מתחיל להחשיך ופתאום עוצרים בצד בתחנת שטיפה, כולם יורדים מהאוטובוס ומחכים שיגמרו לשטוף אותו.

כעבור 20 דקות בשעה 8 בערב אנו מגיעים לעיר Kanding וישר מנסים לרכוש כרטיסים למחר בכדי להגיע לTa gong, אך רצון לחוד ומציאות לחוד בקופה לא מוכנים למכור לנו בטענה שאין אוטובוס, אנו מבינים שהטענה הזאת נובעת מכל החאפרים שהתגודדו סביבנו כדי לקחת אותנו וגם כדי לחזות בתופעה המוזרה הנקראת משפחתנו, נדבק אילנו בחור שידע קצת אנגלית ובלית ברירה סגרנו איתו, הוא גם לקח אותנו למלון של אחותו שהיה די מגעיל ויקר אבל בשעה זו של הלילה לא היה לנו כח לחיפושים נוספים, ארוחת ערב מהירה של ספגטי ברוטב אדום ולמיטות.