שנים סינים עם גלגל תפילה

יום שישי 17.8.12

אנו עושים קצת סידורים, אנו מנסים לרכוש כרטיסים לטיסה לקטמנדו ולטיסה אח"כ לבנגקוק אבל משום מה אנו לא מצליחים לבצע את הרכישה עם כרטיסי האשראי החדשים, לצערנו אנו מבזבזים על זה די הרבה זמן ולכן רק לקראת צוהרים אנו יוצאים לכיוון השוק לקניות לשבת.

צפרדעים לשבת

את המספרים בסין מציגים בעזרת האצבעות - אבל בשונה מהמקובל אצלנו

בדרך חזרה אנוש ואני הולכים לאסוף את הדרכונים ואפרת חוזרת עם שאר העם חזרה למלון. עוד כשהיינו בדאלי סיפרו לנו על מאפיה מערבית שנמצאת בשנגרילה, אפרת יוצאת לחפש אותה ומהר מאוד חוזרת עם בשורת טובות, איך שהיא נכנסה למאפיה והתחילה עם השאלות הרגילות אודות השמן שמשתמשים ישר שאלה אותה בעלת המאפיה אם היא יהודיה ושאפרת ענתה לה שכן מיד אמרה לה "יש לנו חלות" (Challah Bread) והסבירה לאפרת באופן מורחב על כל המוצרים שהיא משתמשת במאפיה, אפרת קנתה 3 חלות ועוגת שוקולד. לאחר מכן חזרנו לחדר והתחלנו בהכנות לשבת, בעל המלון הנחמד ראה שאנו מתחילים לחתוך ירקות בחוץ והציע לנו להשתמש בכריים במטבח שלו, ניצלנו את ההזדמנות שיש אש חזקה ואפרת הקפיצה טופו עם בטטה ברוטב סויה (יצא מעולה), לא נרחיב כאן את התאור של כל החיות שנחתכו ליד אפרת בזמן שהיא בישלה אבל לבסוף אפרת לא יכלה להשאר שם יותר ואת האורז והמרק כבר בישלנו בחדר.

המלך ינאי מקבל שרותי האכלה - גרגר גרגר של הרימון וקערה המורמת לקליטת הגרעינים

במלון התחילו להתקבץ הרבה ישראלים וחלקם הביעו נכונות שנתפלל ונקדש ביחד, לאחר שהתארגנו לשבת יצאנו החוצה וביחד עם כל הישראלים (היו עוד כ 7) התפללנו, קידשנו וטעמנו את החלות הנהדרות, אח"כ התישבנו לבד לאכול ארוחת ערב. מכיוון שאנו מחכים לאספקה חדשה שתגיע עם הסבתות שבוע הבא התפרענו עם האוכל – קוסקוס לכולם ושקדי מרק (נראה אם נרגיש את המשקל החסר בתיק) בסוף האוכל הולכים לישון.

קמים מאוחר בשבת – הילדים קמים מוקדם אבל מעסיקים את עצמם יפה, שותים קפה / שוקו ואנו יוצאים עם הבנים לטיול בעיר (הבנות שובתות ונחות במלון), קצת מסתכלים על כל החנויות למזכרות ומגיעים לכיכר גדולה שבה יש ילדים שמתחפשים בליבוש מקומי ואז מושבים אותם על יאק (בהמה טיבטית, 3 אותיות) לתמונה – הילדה הסינית אמריקאית (לא ידעה מילה בסינית) שראינו פחדה נורא וגם האבא שלה פחד ולא עזר לה בכלל אבל מה לא עושים בשביל תמונה טובה... משם המשכנו למקדש שיש ליד הכיכר ולידו גלגל תפילה טיבטי ענקי. מלמטה ראינו את הגלגל מסתובב אבל כשהגענו ליד הגלגל וניסינו לסובב אותו היה בלתי אפשרי. משם חזרנו למלון, בנתיים הבנות שנשארו במלון מצאו 2 חברים חדשים מהולנד, ילד בן 14 (שמו קשטן) וילדה בת 11 (שמה לי-נאיי) הילדים למידו את זהר ודיה לשחק במשחק סיני שנקרא "מיונג" (או משהוא דומה לזה) אותו כבר ראינו הרבה זמן בסין, המשחק מאוד דומה לרמי אבל ההבדל העיקרי הוא שהמספרים הם בסינית, זהר ודיה תפסו מהר מאוד את המשחק ולמעשה רוב הזמן שיחקו ביחד עם החברים החדשים מהולנד.

לאחר ארוחת צוהרים המשכנו לנוח במלון ועוד קצת להסתובב בעיר העתיקה והנחמדה, מכיוון שראינו שהילדים מאוד התחברו החלטנו לנסות לארגן טיול ביחד למחר, להורים ההולנדים גם לא היתה תוכנית ברורה אז החלטנו שניסע מחר עם רכב שנזמין מהמלון לWhite Traces.

יום ראשון 19.8.12

אנו מצטיידים בבא-בות, לוקחים ירקות וביצים קשות שנשארו לנו משבת ויוצאים לדרך עם המשפחה מהולנד, אנו נדחסים לרכב של 7 מקומות 10 אנשים, בהתחלה כל הילדים יושבים מאחור אבל אח"כ אנוש עובר לשבת איתנו ביחד בספסל האמצעי. אף אחד לא הכין אותנו (או את המשפחה ההולנדית) כראוי לנסיעה הזאת - הנסיעה ארכה כ3 שעות לכל כיוון כאשר חוצים 4 מעברי הרים שהעליה והירידה מכל הר מלווה בעשרות פיתולים חדים, בנוסף המעברים הם בגובה רב כך שכמעט כולם סובלים בצורה זו או אחרת מכאבי ראש ובחילות, מדי פעם (בערך כל חצי ש') אנו מבקשים מהנהג לעצור כדי להתאושש (באחת הפעמים ינאי אפילו מקיא) אבל לבסוף אנו מגיעים למקום.

עצירת רענון

בית טיבטי אופיני לאזור

קונים כרטיסים ומתחילים לטפס לכיוון גוש הסלע הלבן שאנו רואים מרחוק, הילדים רצים קדימה (לאחר הישיבה הארוכה מותר להם) ולאט לאט אנו מתחילים לראות את הטראסות שנוצרו כתוצאה משקיעת גיר.

חדש ליד ישן

צבעי המים בטראסות מאוד יפים והילדים מעוניינים לשכשך רגלים בבריכות הקטנות (חלקם קצת יותר מרגלים), 

לאחר זמן מה אנו עושים פיקניק במקום לאחר שקיבלנו המלצה מהמשפחה ההולנדית שלנסוע על קיבה מלאה זה עדיף מאשר על קיבה ריקה, כולם נהנו מהפיקניק שערכנו (לקינוח היה בה-בה עם סירוף שוקלד).

 

הדרך חזרה עברה יותר בקלות (הרוב נמנו קצת), באחד הפיתולים ראינו שני רכבים שהתנגשו אחד בשני, למזלם לא היו פגיעות בנפש, המשכנו הלאה ובאזור 19:00 הגענו חזרה למלון, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון כולם היו עייפים מאוד מהנסיעה המתישה.

יום שני

בקושי מצליחים להתאושש מאתמול, ובנוסף מכיוון שלא הזמנו את החדר מראש לכל כך הרבה זמן אנו צריכים לעבור חדר (כמעט אותו דבר רק בקומה למעלה) ולכן רק בשעות הצהרים אנו מוכנים להתחיל לזוז.

תמונת בוקר

ביחד עם המשפחה ההולנדית אנו רוצים ללכת למנזר הטיבטי הקרוב, אנו יוצאים באוטובוס ציבורי ובמרכז המבקרים רוכשים כרטיסים במחיר שערורתי של 100 יואן האחד, משם עוד נסיעה קצרה ומגיעים למנזר. המנזר מאוד גדול ומרשים ובהחלט שונה, מבחוץ לפחות, משאר המקדשים שראינו בסין. המנזר הוא כמו עיר קטנה: גרם מדרגות מרכזי עם מקדשים לאורכו עד למקדש המרכזי למעלה ועוד הרבה מבנים מסביב והכול מוקף חומה.

עלינו במדרגות למעלה וקצת חקרנו את המנזר (בסיבוב עם כיוון השעון כמנהג המקום), מהר מאוד מיצינו את הרעיון וירדנו לטה לנוח קצת על שפת האגם הקטן, מכיוון שלא הצטיידנו באוכל(בנינו על תירס מבושל וקצת פרות בדרך ו בסמוך – אך לא מצאנו כלום), חזרנו למלון והמשפחה ההולנדית המשיכה לטייל מסביב לאגם.

שלישיית החיוס

ליד המלון כבר גילינו חנות עם מוצרים מערבים (אגוזן, נוטלה, ספגטי ועוד) מכיוון שכולנו מאוד רעבים החלטנו לקנות גבינת פלדלפיה(שלא פגשנו מאז ניו זילנד...), בא-בות ובצל ירוק ומרחנו את הגבינה עם הבצל הירוק – כולם היו מרוצים מאוד מאוד. לאחר שסיימנו לאכול חזרה המשפחה ההולנדית והילדים שוב המשיכו לשחק ביחד (גם הם די קיצרו - מסתבר שגם הם, כמונו, לא מצליחים עוד להתאושש מנסיעת אמש – האמא מרגישה ממש רע ובכלל כולם פשוט נורא מותשים). לארוחת ערב הכנו ספגטי ברוטב שמנת (בעזרת הפלדלפיה) וכולם ליקקו את האצבעות.

בערב אנו מצליחים סוף סוף לסגור את כול נושא הטיסות ויש לנו כרטיסי טיסה לקטמנדו וגם לבנגקוק!

יום שלישי ג' אלול – יום נישואין 14 שמח

אפרת מתעוררת ולא מרגישה טוב, יש לה חום קל. המשפחה ההולנדית עוזבת היום ואנו נפרדים, היה נעים מאוד לבלות איתם ומשעשע לגלות כמה ביטויים ביידיש השתרשו בשפתם המקומית: כאשר הבן ניצח במשחק, אבא שלו צעק לו "מאזל-טוב" בשיא הטבעיות ובהזדמנות אחרת, כאשר כל הבנים השתוללו יחד, הוא אמר לי "חיוס" (חיות), נפרדנו לאחר החלפת אימיילים וגם העתקת תמונות הדדית. בנוסף, היום מזג האוויר כבר לא טוב כמו בימים האחרונים - כמעט כל הזמן יורד גשם קל, בשלב מסוים אני לוקח את הילדים לסופר לקניות ואפרת נחה בינתיים בחדר, כשאנו חוזרים זהר ודיה מכינות סלט גדול ואנו אוכלים חביתות. בינתיים מגיעה עוד משפחה ישראלית (ותופסת את החדר המקורי שלנו), עם 2 בנות: דנה בת 8 ואריאן בת 6 וישר כל הילדים מתחילים לשחק ביחד ולבלות ואילו אנו עסוקים בלעדכן את הבלוג שמזה כחודש עוד לא עודכן (אפילו מצליחים להכניס 2 רשומות במהלך השבוע – שיא עולמי).

פתאום מופיעים גם מכרים ותיקים, משפחה ישראלית מקסימה עם ילדים גדולים: זהר, אבשלום ומעיין, איתה אנו נפגשים סירוגין כבר מדאלי, הילדים מאושרים ביותר.

הזמנו את החברות החדשות לסרט ופופקורן שאנו עוד סוחבים מהארץ (הכנו אותו במיקרוגל של המלון) ואפרת ואני יוצאים לקנות מאפינס בננות ושוקולד במאפיה המערבית. בערב אנו יוצאים לחגוג את יום הנישואין שלנו במסעדת המלון - קונים שוקו משובח לכולם ואוכלים בהנאה עם העוגות.

תוך כדי דיברנו עם 2 ישראליות נוספות (אפרת ומאיה)שהיתלהבו מאיתנו, ובעיקר מזה שאנו חוגגים בדיוק יום נישואין כי הן מכינות סרטון עם איחולים מכל מקום טיולן עבור חברה שמתחתנת, כמובן שגם אנחנו כולנו הוספנו איחול מרגש משלנו. בנוסף קבענו איתן לערוך מחר בערב הופעת רחוב.

יום רביעי

אפרת עוד לא לגמרי מתאוששת וגם הגשם ממשיך לרדת ונהיה ממש קר (הטמפ' באזור 12 מעלות, איזה מזל שאנו סוחבים את כל הביגוד החם כל הזמן)  ולכן אנו שוב מבלים בחצר המלון. בצהרים אני לוקח את העם לסיור בעיר בכדי לצלם את כל הדברים היפים שראינו בשבת, ואפילו מצטברים הרבה אנשים ליד גלגל התפילה ואנו מצליחים לגרום לגלגל להסתובב.

שנגרילה מלמעלה

אחה"צ אפרת מרגישה קצת יותר טוב ואנו מנצלים את הזמן לקנית מזכרות. מכינים פופקרן לעם הצעיר (שהתלהב מאוד מהרעיון אתמול – עכשיו כבר נשאר רק גרגירי תירס שצריך לטגן אבל גם זה מאוד משמח את כולם) ומושיבים אותם לצפות בסרט במחשב. כמו שייתברר בהמשך, התיירים הסינים הרבים שמגיעים לכאן נוטים כנראה לבזבז את כספם בלי משים ולכן המקח וממכר בחניות מאוד קשה, אבל בכל זאת אנו מצליחים לגרד כמה דברים (בעיקר דברים שמצלצלים) כמו פעמון גדול ויפה (אך מאוד יקר-  145 יואן). הסיבוב היה מספיק ארוך כך שבדיוק חזרנו כמה דקות לאחר סוף הסרט. יום קודם קנינו ירקות ולאור הקור העז אנו מכינים מרק ירקות לארוחת ערב.

בעיר שנגרילה יש בכל ערב בכיכר ריקודי עם בסנון טיבטי (בבוקר הכיכר מלאה דוכני מנגל) בינתיים לא הספקנו אף ערב להגיע לצפות בריקודים אבל אתמול במהלך המסיבה הפרטית שלנו מאיה ואפרת שיכנעו אותנו לבוא לשם ולעשות ביחד מופע רחוב, אנו כבר שומעים את צלילי המוזיקה הצורמת (לפחות לאוזן שלנו) מהמלון, מתלבשים היטב כולל כובעי צמר ויוצאים לכיכר, בכיכר כבר יש מעגל שמסתובב, אפרת מנסה את כוחה ועושה איזה סיבוב או שניים.

כמעט על סף יאוש וחזרה למלון, אנו פוגשים את מאיה אפרת והגיטרה שלה. הולכים קצת הצידה, מחפשים במה ראויה, מתישבים ומתחילים לשיר: הגלשן שלי, גולית , אדון עולם וכל השירים שהעם מכיר, בזמן שאנו שרים דיה אוספת כסף עם הכובע של אנוש מכל מי שרק מפנה את מבטו אלינו. בהתחלה הסכום עמד על יואן אחד, אח"כ מישהוא נתן כבר 5 יואן ולכן הסכום עלה ל5 אח"כ ל 10, מדי פעם דיה אוספת עוד כסף מתמונה שמצלמים אותה, בשלב מסוים בעלת החנות שאנו יושבים לידה באה לגרש אותנו בטענה שאנו מפריעים ללקוחות, הסכמנו לזוז רק לאחר שגם היא הוסיפה קצת כסף לקופה. מסתבר שלפחות לילדה אחת ממש לא צריך לדאוג לגבי העתיד – לדיה כושר שיכנוע (או אולי נידנוד) פשוט מטורף – כל אחד שרק מביט בנו, ולו לרגע, דיה ישר מזנקת לעברו ודורשת את שלה, ובהצלחה! לקראת הסוף, כשכבר צברנו כמעט 60 יואן הצליחה דיה לקבל שטר של 100 יואן !!! לא ברור אם השטר ניתן בטעות או שאכן זה הסטנדרט הגבוה של התיירים הסינים פה, בכל מקרה החלטנו שכדאי לפרוש בשיא ולהתקפל לארוחת ערב משותפת, מאיה ואפרת שמחו מאוד על המרק החם (שהמשיך להתבשל לו על הפלטה כל הזמן הזה – מסתבר שבגבהים האלו הכול יותר איטי ואפילו שהמרק התבשל כמעט 3 שעות, עדיין לא כל הירקות רכים), הבנות קיבלו את ה100 ולנו נשאר ה60 בהם החלטנו שהעם יחגוג עפ"י בחירתו מחר, כעת כולם מאוד עייפים והולכים לישון מרוצים מאוד מהצלחת הערב.

יום חמישי

היום בערב יש לנו טיסה לצ'נגדו (שם נפגוש את סבתא וסבתא), לכן צריך לסדר את התיקים שיתאימו קצת יותר למצב טיסה – דהינו חלוקה של המשקל בצורה יותר שווה. בעל המלון הנחמד הסכים שנישאר בחדרנו עד 5 אחה"צ (הזמן שאנו צריכים לצאת לשדה"ת). אפרת מתחילה באריזות ואני והעם יוצאים להוציא כסף מהבנק (עדיין אין לנו כרטיס אשראי), אח"כ הולכים לסופר לקנות שתיה, כבר פעם קודמת שהינו שם גילנו שיש שם בסופר גבישי סוכר שמשמשים תחליף מעולה לסוכריה (אפשר רק למצוץ את זה) אז קנינו עוד קצת (לא מתקלקל), כשחזרנו למלון לאחר זמן מה התיקים כבר היו כמעט מוכנים, דיה וזהר ירדו להכין סלט משובח ואני הכנתי חביתות בנתיים לסנדויצים של ארוחת ערב.

מתכוננים לבוא הסבתות

מתחילות להצטיין בתחום הסלטים

החלטנו שב60 יואן שנאספו אתמול נצ'פר את העם בצ'יפס לארוחת צוהרים (בדיוק המחיר של 4 מנות ציפס במלון), הסלט היה מעולה וגם הציפס וכולם היו מרוצים, אחרי האוכל סגירות אחרונות של התיקים מקלחות לכולם ונפרדים מהמלון ומהעיר.יוצאים במונית לשדה"ת אחרי 5 דקות נפטרנו כבר מהתיקים (לאחר שגילו שבתיק אחד הכנסנו בלון גז ונאלצנו להיפרד גם ממנו.

הטרמינל בשנגרילה קטן מאוד ולמעשה אין שום מטוס שמחכה לנוסעים, לאחר כחצי שעה מופיע מטוס קטן יחסית ומוריד נוסעים במקום שאנו מחכים ואחרי עוד חצי שעה אנו עולים עליו. הטיסה עוברת בקלות – קצת יותר משעה ואנו נוחתים בצ'נגדו.