יום שלישי 2.10.12 היום הראשון לטרק אראונד אנאפורנה
לאחר ליל שימורים של אריזות התארגנויות, מתייצבים אצל סוויסה ב7:30
בדיוק וביחד עם עוד כמיליון ישראלים, חלקם יוצא לרפטינג ורובם לטרק, מתארגנים
ליציאה.
 |
אודי הידוע כחמוצ'לה
יונתן ושולמית למרגלות סוויסה |
לאחר שתיקי כולנו מועמסים על טרנזיטים, בשלנו הצטרפו גם אשת הנהג, בנו
התינוק (שישבו במעבר על רמקול) ועוזרו הנאמן שתפקידו היה לעשות מיני שילחויות בדרך
ובעיקר לנווט את הנהג בכל עקיפה ורברס בעזרת דפיקות על שלד הרכב). הנסיעה עברה
בכיף כשברקע יהורם גאון (בחסות יונתן של שלומית). בסביבות 12:00 הגענו לעיירה
בסיסהר. בנקודה זו בעצם ניתן להתחיל לצעוד אך אנו, בעצת סוויסה ואחרים, החלטנו
להמשיך בנסיעה של 3 ש' החוסכת יום הליכה (וכנראה גם כמה עלוקות של אחרי מונסונים).
מכיוון שעוד כמה שמעו על הקיצור הזה, הפורטרים אירגנו אוטובוס שלם שיצא להמשך הדרך
(במקום ג'יפ פרטי שבד"כ לוקחים לקטע זה). הנסיעה היתה נוראית. כביש לא היה
וגם דרך עפר לא ממש, נסענו על דרך בוצית שחצתה פלגי מים רבים (חלקם די עמוקים),
 |
| שביל הנסיעה חוצה נחלים |
בכל
עליה סלעית היינו בטוחים שיורידו את כולם ויכריזו על הפסקת הנסיעה אך האוטובוס,
בהנהגת הנהג המופלג שנראה כבן 14 בערך, צלח כל עליה בגבורה. מספר פעמים היה נדמה
ששקענו בבוץ הטובעני אך גם זה עבר בשלום, היו מספר פעמים מלחיצים בהם היה נדמה
שהאוטובוס כולו נוטה על צידו, לפעמים לצד הלא נכון, כשנחל אדיר זורם אי שם למטה,
אך בסוף 3ש' של נסיעה קופצנית ומטלטלת – הגענו לסוף הדרך לכפר Syange (1100 מ') לשם הגיעו אחרינו
עוד 3 ג'יפים עמוסי ישראלים (כולנו יצאנו בבוקר יחד אך הטרנזיט שלהם ניתקע זמן מה
ואח"כ היה קשה למצוא לכולם ג'יפים...).
התמקמנו בגסט האוס הראשון שנמצא ממש מול "תחנת" האוטובוס (היינו
בטוחים שהוא גם היחידי אך בהמשך גילינו שיש לפחות עוד 1), במקרה תפסנו את 2 החדרים
היחידים עם 3 מיטות, המקום התמלא במהירות ואנו הבנו שבהמשך נהיה חייבים לשריין
לעצמנו חדרים מראש.
פאנל שלם של ישראלים (רוב הקבוצה הענקית שיצאה הבוקר מפוקארה היא של
דתים) יצא לבדוק את המטבח המקומי ולבסף פסק שניתן להינות מהדל (מרק / רוטב עדשים)
וגם מהבט (אורז לבן) כי לשניהם ישנם סיריים יעודיים (סיר לחץ וסיר לבישול איטי).
 |
| מנחה בסיאנגה |
ארוחת ערב חמה, מזינה וטעימה, דילוג על מקלחות צוננות וכולנו נרדמים
מיד (מאיר ואני מתעוררים כבר בסביבות 5:00 לקול העכברים המטיילים על תיקרתנו) –
לילה טוב.
יום רביעי
לאחר הנסיעה הארוכה של אתמול, היום סוף סוף יוצאים לדרך, באמת. השכמנו
ב6:30 וכבר אתמול בערב הזמנו להבוקר שוקו חם, קפה ולחם טיבטי עם דבש (עניין אותנו
להשוות ללחם הטיבטי, "באבא" של סין). הסבלים שלנו הקדימו וחיכו (כמעט
בדום) כבר כשהלכנו לצחצח שיניים, ובשעה 8:00 בדיוק – יצאנו לדרך.
 |
| יוצאים לדרך מסיאנג - היום הראשון לצעידה |
לאורך הדרך נהננו
מנופים מדהימים של נהר שוצף שמידי פעם הפך קניוני ונהיה ממש גועש ואינספור מפלים
(לשמחת ינאי שכבר הודיע לסבתא, בעת הפרידה בסין, שהוא נוסע לנפאל שנקראת כך כי יש
הרבה מפלים), חלק מהמפלים היו ממש מרשימים בגובהם ובעוצמתם, אחד במיוחד – שעוד
לפני שראינו את כולו, ראינו מרחוק את הנתז האדיר שאופף אותו!
 |
| חוצים גשרים |
אך מים לא היו רק חלק מהנוף, השביל חצה הרבה נחלונים קטנים ושלוליות
גדולות ואנו השתדלנו מאוד להישאר יבשים, מבוצבצים זה כבר סיפור אחר... לאורך הדרך
פגשנו הרבה מטיילים, מתוכם לא מעט ישראלים שכמובן עודדו את כולנו וחיזקו את העם
הגיבור. חוץ מהמטיילים על 2, פגשנו לא מעט
מטיילים על 4. עדרי עיזים ובעיקר חמורים המסבלים דברים שונים כמו בנזין, בלוני גז
ושקים שונים חלפו אותנו רבות וכלל ברזל אותו למדנו מהר מאוד היה שכשעדר כל שהוא
חולף אותנו – מיד בוחרים בצד הגבוה והרחוק מהתהום.
 |
| עוברים בכפרים |
 |
| הפסקת צוהרים |
החצי הראשון של היום עבר בהליכה רגועה ונעימה אך לאחר ירידה חדה לנהר,
חצינו גשר על פני מים סוערים ואז התחילה עליה קשה וארוכה. ידענו שהיום יש כ500 מ'
לטפס אך למעשה טיפסנו הרבה יותר כי גם ירדנו לא מעט, גם במהלך עליה זו היתה ירידה
תלולה ושוב חזרו לטפס בתלילות לאורך שביל לא שביל – זה היה כמו ללכת בתוך נחל שרוב
הזמן הוא אכזב, רק עם חלוקי נחל וסלעים, אך מידי פעם הנחל כבר לא היה יבש והיה
צריך לתמרן בין הזרימות.
בתום טיפוס של כמעט 3 ש' הגענו לישורת יפהפיה בה זורם נהר רחב,הפרסה
שהוא יוצר כנראה בימים אפילו עוד יותר מלאים, נראתה ממש כמו חוף ים וברקע הכפר Tal (1700 מ') הצבעוני בו כבר
חיכה לנו הפורטר (אותו שלחנו מוקדם יותר כדי לשריין לנו מקום בגסטהאוס).
 |
| העליה נגמרה ורואים את טל |
 |
| בכל כפר יש שער כניסה ויציאה ובתוכו פעמוני תפילה |
שמחנו
מאוד להגיע כבר ליעדנו' מעט התאכזבנו לגלות שהישראלים איתם בילינו בפוקארה, המשיכו
הלאה לכפר הבא אך המקלחת החמה במלוננו פיצתה על הכול. מקלחות לכולם, ביגוד חם –
מסתבר שכבר בגובה 1700ממש קריר אחה"צ, ארוחת ערב טובה של "דאל-בט"
ולבסוף התפנקות עם תה ג'ינג'ר ודבש חם ומתוק. אנוש וינאי מסיימים את הערב עם סרט
טוב בטאבלט והבנות במשחקי קלפים, וכולנו למיטה
יום חמישי
השתדלנו לצאת מעט מוקדם יותר אך ארוחת הבוקר שהזמנו לרבע לשבע איחרה
להגיע.
יצאנו לדרך מלאי אנרגיה לאחר שוקו חם ולחם טיבטי (מעין סופגניה גדולה
שטוחה) עם דבש.
 |
| יוצאים לדרך מטל - היום השני לצעידה |
הבוקר התחיל עם עליה תלולה אך רוב היום בסה"כ עבר טוב. ינאי
הפליא והלך את המסלול כולו באופן עצמאי (ממש לקראת הסוף הוא כבר התעייף וביקש את
המינשא אך בדיוק אז שי עקף אותנו כשהמינשא בתוך תיקו וינאי המשיך לצעוד עד לגסט
האוס).
נסיון קטן להעביר מעט מהאוירה תוך כדי הליכה: רוב הדרך מלווה אותנו
רעש אדיר של נהר זורם ומידי פעם גם מפל רחוק או קרוב. הריח משתנה – אם חוצים כפר
קטן אז העשן מורגש היטב אך הריח השולט הוא ריח צואת החמורים! חוץ מכל המטרקים,
הרוב הגדול של הצועדים במסלול הם ההולכים על 4 המשאירים עקבות רבות וריחניות.
ממשיכים בשיגרת הצעידה, חוצים גשרים, פוגשים הרבה חמורים הנושאים הכול! כולל חיות אחרות, חולפים על פני כפרונים ואנשים מעניינים. בצהריים הקור והעייפות
גוברים ואנו מחליטים על עצירת תה בכפר Bagarchap וכולנו נהננים מהחימום
המתוק, וגם כמה מקוממים נהנים מהמחזה של משפחה עם ילדים באמצע שום מקום.
כעבור עוד
כחצי ש' והגענו לכפר Danaqyu (2200מ') ועוצרים ללילה. איזה
שידרוג – יש שקע חשמלי להטענות. ולכן לפני שינה אפשר להינות מסרט טוב בטאבלט.
 |
| למדנו לאורך הטרק הרבה משחקי קלפים |
יום שישי
ערב קשה עבר על כוחותינו! מאיר הגיש רע מאוד והקיא. בבוקר, לאחר
התלבטות קשה, החלטנו לנסות לצאת לדרך בכדי להגיע למקום נחמד לשבת, בכל מקרה הוחלט
להחיל ולראות תוך כדי התקדמות אם ועד לאן ממשיכים.
 |
| יוצאים לדרך מדנקיו - היום השלישי לצעידה |
יוצאים לדרך ומיד מתחילים טיפוס
רציני. עולים בשביל צר ותלול בתוך נחיל מטיילים, כרגיל, הרבה ישראלים וההרגשה היא
כמו במחנה קיץ. ממשיכים לטפס ונראה שהעליה רק הולכת ונהיית יותר תלולה. במקום
מסויים עושים מעין מעקף קטן תלול ומאוד בוצי – מכשירים כאן דרך ג'יפים שתמשיך עד
לכפר Chame.
למרות הקושי הרב, היום יום פשוט מדהים! כבר כשהתעוררנו גילינו פסגות
מושלגות המציצות מחלונות חדרינו משני כיוונים, והיום בהיר ללא ענן אחד בשמיים כך שכל
היום נוף הפסגות המושלגות מלווה אותנו באופן מושלם – הבנות אמרו שזה נראה כמו ציור!
 |
| נוף מהחלון - פסגות ראשונות מושלגות |
קבוצת ישראלים מאמצת את אנוש והבנות בעליה וזוהיא בהחלט עזרה אדירה –
אנוש מעביר את החלק הקשה של העליה תוך כדי שיחה עם הנרי, שיש לו בן בגילו, והבנות
כלל לא מרגישות את הקושי מרוב הנאה. מאיר הגיבור ללא תלונות. כשהעליה הנוראית סוף
סוף נגמרת, מגיעים למסעדה / מלון / בית קטן שבו הפורטר שלנו ממליץ לשבת לאכול כי
ב3 ש' הקרובות לא יהיה מקום נוסף – אנו שומעים לעצתו, ומזמינים אורז לבן וביצים
קשות, מאיר מותש לחלוטין, נח, שותה קולה ללא גזים ומנסה לצבור כוחות. האוכל מתעקב
הרבה יותר מששיערנו ואנו מעט בלחץ. ממשיכים לכפר הקרוב שם נחליט מה הלאה.
 |
| אנוש לא פוסח על אף הזדמנות - מטיילת חולפת |
 |
| הוא כבר סוחב משקל - 70 ק"ג לפי הערכתו של סום הסבל |
מכאן ההליכה משנה את אופיה, ההר המושלג ממשיך להשקיף עלינו ממרומו
והשביל די נוח וברובו מישורי (זהר מעט כועסת על ההגדרה "מישורי" כי גם
כשהמגמה מישורית מידי פעם יש עליות מתונות....), לאחר ביקורת אישורים והליכה של
כשעתיים וחצי מגיעם לכפר הבא.
 |
| מנסרה על אם הדרך - יותר קל לשנע את העצים כשהם כבר חתוכים |
נחים מעט, מתדלקים אנרגיות והפורטר אומר שהכפר אליו
ייעדנו היום נמצא רק במרחק של חצי ש' הליכה – מחליטים להמשיך לכפר Chame אליו קיוינו להגיע לשבת.
הצלחנו! הגענו עד ל Chame (2710 מ'). אמרו לנו
שכשמגיעים לכאן כדאי לחצות את הכפר וללון רק לאחר הגשר, אך הכפר כולו מלא גשרים!
מתיישבים אי שם בלב הכפר, משאירים את הסבלים, מאיר וחלק מהילדים ויוצאים לחפש
מלון, לאחר חיפוש די מתיש נמצא מלון סביר בו ישנם חדרים פנויים עבורנו ל2 לילות.
מתמקמים בשלושת ה"קוטג'ים" הנמצאים עמוק בצד האחורי של המלון, כשבעצם כל
המתחם לראשותינו. קר מאוד ומיד חופרים בתיקים ומצטיידים בלבוש חם (אותו חשבנו
שנצטרך רק הרבה יותר בהמשך).
ברוב הגסטהאוסים לאורך הטרק נהוג מה שנקרא "הדיל הישראלי" –
אוכלים ארוחת ערב ובוקר במלון וזה כבר כולל את מחיר הלינה. מסכמים עם בעל הבית
שאנו נשאר 2 לילות אך נאכל רק ארוחת ערב אחת, גם ככה בכפר הזה משום מה הדיל
הישראלי לא לחלוטין תופס ודורשים סכום סימלי ללינה. מכינים מרק עגבניות וספגטי
לארוחת ערב, מזמינים דל באט למחר בצהריים ושתיה חמה לערב ולבוקר, מזכירים לפורטרים
שייקחו את הזמן מחר כי לא הולכים לשום מקום ומכניסים את השבת מעט בלחץ ובלי לכבס,
שירותי כביסה איין והמים כ"כ קפואים שזה ממש נראה אכזרי לכבס, שילמנו 50 רופי
לאדם למקלחת חמה (המים מחוממים בעזרת גז) ואילולא זוג צרפתים שמנסה כל הזמן לעקוף
אותנו בתור למקלחת הבודדה במקום, והפסקת החשמל כבר מ18:00, אולי גם היינו מכבסים
במקלחת אך הזמן קצר ולהתקלח אי אפשר בשבת, כך שהבגדים נשארו מלוכלכים – מקווים
להספיק לפני החג.
בערב שבת מאיר עדיין חש ברע ומקיא, כובע שהנחנו על המנורה שחזרה לדלוק
בחדר בלילה בנסיון להחשיך מעט – התחממה ונשרפה! יצאנו ואוררנו את החדר המעושן,
ומכאן הכול רק השתפר.
במהלך השבת מאיר המשיך להתאושש, הדל באט היה מעולה ובכלל לא חריף,
השוקו החם / תה עם חלב ו/או נענע עזרו מאוד להתחמם בקור המפתיע וכולנו הצלחנו
לנוח, כולל הסבלים שלעיתים נראו די משועממים. סום, הסבל המוביל, דובר האנגלית, לקח
על הבוקר את אנוש לסיבוב קטן בכפר ואנוש המאושר ניסה מעט ללמד אותו עברית ומנהגים
יהודיים. אנוש סיפר שכשהגיעו לגלגל תפילה הוא אמר לו no
Israel כשוא מתכוון שאין בישראל גלגלי תפילה וגם
שבישראל לא מאמינים בגלגלי תפילה, אנוש גם הסביר לו שהטיול מעט ארוך יותר משחשב: this no little go. אנוש ניסה גם מעט להסביר לסום על שבת
וכשראו טוסטוס חולף הוא הצביע ואמר this no Shabbat Israelוהוסיף
קולות מנוע להמחשה, מאוחר יותר כשהודיתי לסום על הטיול הוא טען שאנוש מדבר לא מעט...
בצהריים עשינו טיול שבת נחמד בכפר וגילינו את הגשר המדובר – גשר תלוי
גדול שמיצידו השני באמת נראו כמה גסטהאוסים נחמדים, מה לעשות. ראינו את המעיינות
החמים עליהם פינתזנו והתאכזבנו לגלות בריכת בטון קטנטנה ליד הנהר, שם כנראה בעיקר
עושים כביסה. בדרך חזרה הבנים עמדו מהופנטים למראה כמה אנשים המכינים שמיכה. תחילה
מילאו ציפת בד בחתיכות צמר וכותנה, תפרו את הפתח ולבסוף חבטו בשמיכה עם מקל ארוך
כדי לפזר הכול באופן אחיד.
במוצ"ש הזמנו שוב שתיה חמה ולחם טיבטי עם דבש, התחברנו לאינטרנט היקר
במלון ולאחר כמה ימי ניתוק – שלחנו אות חיים לארץ, הילדים ראו סרט במחשב בזמן
שארזנו ולישון.
יום ראשון ושני – שמחת תורה
היום פעמינו לכיוון Lower Pisang (3250 מ') מאיר
מתחיל את היום בחולשה קלה אך הולך ומשתפר לאורך היום.
 |
| יוצאים לדרך מצ'אמה - היום הרביעי לצעידה |
נוף הפסגות המושלגות מלווה
אותנו במראות מדהימים ובסה"כ ההליכה עוברת ממש בקלות, לפי המפות, חיכינו לעליה
אימתנית לקראת סוף היום אך היה נראה שצריך לעבור דרך Upper
Pisang שהוא באמת יותר גבוה, אך לכפר התחתון ניתן
להגיע ישירות.
בשמחה רבה הלכנו להתמקם במלון ל2 הלילות הקרובים – שמחת תורה.
המלון נבחר בעיקר בזכות מי המקלחת המתחממים מעל אש הבוערת במטבח,
אפילו זכינו לחדר עם מקלחת ושירותים צמודים. נתנו את הבגדים המלוכלכים לכביסה
ידנית במלון ואח"כ היינו צריכים להפציר בהם שגם יסחטו את הבגדים לפני התליה
כי אחרת אין שום סיכוי שיתייבשו. כמו שבת, סיכמנו עם בעלי הבית שאת כל הארוחות
נזמין מראש ואת ארוחת ערב שבת נבשל עצמאית.
ערב חג – לאחר יותר מ7 חודשים, אוכלים לארוחת ערב פתיתים! ינאי כמובון
אכל קוסקוס בהנאה וכולנו קינחנו בתה חם.
רוב החג עבר בנעימים בין חדר האוכל של המלון והחצר הקטנה, כשהשמש
מאפשרת. אנוש וינאי שיחקו בהנאה ומצאו גם מטיילים ישראלים חולפים (אנחנו שובתים אך
הרוב ממשיכים ורק עוברים דרכנו...), הסבלים המשועממים שלנו מזמינים את העם לטיול
בסביבה, גם ינאי מאוד רוצה להצטרף, הסבל מיד מציע לקחת אותו על הכתפיים אך מאיר
מחליט להצטרף בשביל האיזון. בכל מקרה, הם חוזרים מהטיול כשינאי נישא במרום כתפיי
הסבל.
 |
| פיסאנג פיק והמלון שלנו לחג |
בסביבות הצהריים אנו לא מוותרים על מנהג החג ולמרות שהקפות לא ממש
עשינו (למרות שהיתה הצעה להקיף את גלגלי התפילה הסמוכים) והעם מקבל שקית ממתקים
צנועה אך בהחלט מוערכת (מרשמלו ביבוא שי ועוד מעט ממתקים ופירות יבשים שסחבנו
לטרק).
מוצאי חג אורזים את כל הציוד והכביסה, רואים סרט (הדרקון הראשון שלי
אותו כולנו קראנו, תודה לנועה ואביתר, והעם מאוד רצה לראות למרות שזה באנגלית).
יום שלישי
היום מתחיל בעליה קלה דרך יער אורנים. החלטנו לצאת לדרך לבושים היטב
ולהתקלף תוך כדי הבוקר, אך מסתבר שהתקלפנו מעט מוקדם מדי.
 |
| יוצאים לדרך מפיסאנג - היום החמישי לצעידה |
כל עוד הולכים בשמש חם
אך ברגע שנכנסנו לצל האורנים, נהיה ממש קר. בשלב מסויים בהליכה אנו מקבלים אזהרה
מעוברי אורח שעדר יאקים ובראושו יאק די מסוכן, עושה דרכו לעברינו, בהתלחה אנו
חושבים שהם עובדים עלינו אך כעבור כמה רגעים הסבלים שלנו דוחפים אותנו מהשביל אל
בין העצים ומולנו עובר עדר של יאקי ענק עם יאק עצום מימדים כמוביל.
ממשיכים בהליכה כשכרגיל, פסגות מושלגות מכל עבר, ולפתע סום קורא לנו
אל גבעונת קטנטנה טיפה לצד השביל, בראשה סטופה לבנה, אנו עולים ומגלים מפתח ענק אל
הנוף המדהים, סום מסביר את שמות ההרים מסביב ומראה לנו בעמק מתחתינו את שדה התעופה
המקומי הנמצא במרחק הליכה לא ארוך מהכפר אליו אנו שואפים היום.
אכן משם ההליכה
במדרון, פחות או יותר, עד לכפר Humde ושדה התעופה (הנטוש
והנראה מפחיד מאוד לנחיתה והמראה בין המצוקים האדירים), שם עוברים ביקורת בצ'ק
פוסט (כל כמה כפרים צריך להירשם ולהראות את הפרמיטים שלנו לטרק במשרד רשות שמורות
הטבע ACAP). משם ההליכה נמשכת ברוגע עוד כשעה ומגיעים
לכפר Mannang (3540 מ').
 |
| מכאן רק יאקים |
 |
| מתחממים עם תה בדרך |
לפי ההמלצות, רוב המטרקים נשארים לילה נוסף במאננג בשביל להתאקלם
לגובה. אנו מחליטים שבעקבות העצירות הרבות שלנו בימים האחרונים (שבת וחג) בכפרים
הקודמים, אנו נבדוק איך עובר הלילה על כולנו, ואם הכול יהיה טוב – נמשיך מחר
לנקודה הבאה, ורק שם, בסביבות 4000מ' נעצור ליום התאקלמות.
לאחר הליכה שהקושי העיקרי בה היה רוח נוראית ומלאת אבק מגיעים למאננג
ועל המלון הראשון, פוגשים במכרים מתחילת הטרק. שלומית ויונתן ועוד 2 בנות איתן
יצאנו מסוויסה (יונתן אחראי לשירי יהורם גאון...). מסתבר שכל החבורה איתה יצאנו
לדרך, וחשבנו שכבר התקדמה המון, בילתה כאן את החג והיום יצאה לאירוך של הטרק אל
אגם טיליצ'ו. שלומית ובחורה נוספת מרגישות מאוד רע כבר כמה ימים והיום, בעצת רופא
אנגלי המשרת תיירים החולפים במאננג, הן מתכוננות לחילוץ של מסוק מכאן היישר
לקטמאנדו. כולנו שמחים על המפגש, החבר'ה הישראלים מתרגשים ומאוד גאים בכולנו
שהגענו עד הלום, אך העם בעיקר מתרגש מהאפשרות לחזות בנחיתה והמראה של מסוק מקרוב.
 |
| המסוק מגיע |
מאיר הולך לחפש אחר מלון (לאחר שבמלון זה הבהירו לנו שאנו לא רצויים, מסתבר שהיתה
הבוקר איזו תקרית אלימה בין כמה מטיילים ישראלים ובעלי המלון בעקבות תשלום...), שי
יורד עם העם והחולים לכיוון שדה הישמש כמנחת נחיתה ואני נשארת לשמור על התיקים.
מאיר חוזר לאחר שיטוט די ארוך בכפר ומוליך את הסבלים אל המלון היחידי שמצא, לא
משהוא, בלשון המעטה אך למרבה הפלא יש לנו שקע חשמל ממש בתוך החדר כך שכל מכשירי
החשמל נטענים. (ככל שעולים בהרים הכול כמובן נהיה יותר יקר, אין שקעי חשמל בחדר
ועל הטענה משלמים לפי שעה, שלא לדבר על גלילי נייר טואלט שכמובן לא מספקים במלון ומחירם
נוסק אל על). היתרון הגדול במלון שלנו הוא שמשלמים על החדר ולא הזכירו את עניין
הארוחות שבד"כ מצפים שנאכל במלון. בעקבות הישראלים שפגשנו, אנו מחפשים מסעדה
קטנה בה אין בשר ולאחר חיפוש קצר מגלים מסעדה שמאכל הבשרי היחידי בתפריט שלה הוא
מרק עוף, אני מנסה מעט לחקור את הנושא ומסתבר שזהו מרק "אינסטנט"
שמכינים ללא בישול ישר בכוס המזמין.
 |
| נהנים במסעדה |
שמחים מאוד על התגלית אנו מתיישבים לארוחה
נטולת דל באט! העם מזמין בורגר צמחי, שי גם רק בתוספת טונה, ינאי שמח מאוד עם
צ'יפס ומזמינים גם אטריות מוקפצות עם אטריות וחביתה, תפוחי אדמה מטוגנים עם חביתה
וירקות ואפילו מוסיפים עוד קציצת בורגר צמחי לאחר ההתלהבות של ינאי שמזמן לא אכל
כ"כ טוב (הוא גם זלל את כל החביתה מהאטריות). בזמן ההמתנה לארוחה העם התיידד
עם בעלי המקום, זוג שסיפר שילדיהם 9 + 13 נמצאים בקטמאנדו בבי"ס ובחורף הם,
ההורים נוסעים לבלות איתם. זו כבר משפחה שניה שסיפרה לנו על ההסדר הלא פשוט הזה,
המשפחה הקודמת שלחה את ילדיה לפוקארה ללימודים ורק במהלך חופשת הקיץ הילדים
מתאחדים עם ההורים בכפר, בזמן הלימודים הילדים מתגוררים אצל משפחה או
ב"הוסטל", לא הבנתי למה בדיוק הכוונה - פנימיה או אולי בית יתומים -
שמעתי מבחורה אמריקאית שעובדת בנפאל, שיותר מידי נפוץ פה לשלוח ילדים, עם הורים,
לבית יתומים בהנחה ששם יקבלו חינוך טוב יותר אך בעצם שם מחזיקים אותם על סף רעב
כדי להראות לתורמים תמונות קשות ובכך לזכות בתרומה גדולה.
מאחר שהזמנו די הרבה אוכל והכול מתבשל ע"י אישה אחת ועל המקום,
אנו מבלים די הרבה זמן במסעדה, העם בעיקר בתוך המטבח שם חם מאש הבישול. לאחר ארוחת
ערב טובה מאוד ויחסית למלונות גם זולה, אנו קובעים איתם ומזמינים ארוחת בוקר ליום
המחרת.
יום רביעי וחמישי
מתחילים את הבוקר בארוחת בוקר טובה במסעדה מאתמול. הקפה הטוב ביותר
מזה הרבה זמן (מקבלים כוסות עם מים רותחים וחלב ואבקת קפה וסוכר לשירות עצמי),
אנוש ומאיר אוכלים דייסת שיבולת שועל וכל השאר מוזלי עם חלב חם. לפני היציאה לדרך
מאיר ואני קונים עוגות שמרים עם שוקולד ותפוחים במאפיה קרובה להמשך היום וגם
פרינגלס בטעם פיצה עם הכשר בעברית שהבנות גילו.
 |
| יוצאים לדרך ממנאנג - היום השישי לצעידה |
למרות ההסברים של סום, שגם היום מחכה לנו יום של הליכה די רגועה,
מתחילים את היום בטיפוס רציני, או שמא הגובה מתחיל להשפיע?! למרות העליה הקשה אנו
מהופנטים מהנוף ונדהמים מהעובדה שכמעט כל יום הנוף משתנה.
ככל שעולים, עוד ועוד
פסגות מושגות מתגלות, כל כמה זמן זה גם משתנה עם חלוף / בוא עננים, פתאום הר מתגלה
כהרבה יותר גבוה משנראה לפני רגע כי העננים זזים ופתאום רואים את הפיסגה. אנו
הולכים בקור מקפיא בתוך סביבה שנראית לגמרי כמו מדבר, עדרי סוסים ויאקים מלככים
באחו ויורדים לשתות מהנהר. לאחר עליה ארוכה אכן הדרך נעשית הרבה יותר קלה וברובה
מישורית ונוחה (חוץ ממעט מקומות עם שביל יותר צר ותהומי).
רוח מקפיאה מלווה אותנו
כל הדרך (לפחות מהגב) וכעבור כארבע וחצי ש' מגיעים לכפר Yak
kharka (4050 מ'). למרות שעת ההגעה המוקדמת, 12:30,
רוב המלונות מפוצצים (יש כמה קבוצות הצועדות במקביל לנו ולהן מקומות מוזמנים מראש)
ואנו נאלצים להסתפק בחדר בודד בו 5 מיטות צפופות. לאחר שדילגנו על יום מנוחה במנאנג,
אנו נעשה כאן עצירת התאקלמות מחר, אז גם מבטיחים שנקבל 2 חדרים באגף הטוב יותר של
המלון.
התמקמות קצרה בחדרון ואת שארית היום מעבירים בחדר האוכל. צברנו כמה
גרביים ולבנים מלולכלכים (את שאר הבגדים בכלל לא מחליפים רק מוסיפים שכבות...) ומאיר
מחליט לנצל את השהות הארוכה במקום, עוזר אומץ ועושה כביסה קצרה במי הקרח שבברז.
לילה רטוב עבר על הבנים והפעם אני בתורנות כביסה אך יש בעיה קטנה –
בלילה הכל קפא ואין טיפת מים זורמים עד להפשרת הקרח.
 |
| יום התאקלמות לגובה - אפשר לקום מאוחר |
קר נורא בחוץ אך לעם זה לא
מפריע להנות מהקרח ולאסוף פיסות קרח להנאתם. השמש יוצאת ומתחילה להפשיר את כולנו
וקרח נשאר לעוד זמן מה באזורים המוצלים. העם מסכים לעשות הפסקה מהמשחקים הקפואים
ואנו נהנים משוקו חם ועוגיות.
אנו עוברים ומתמקמים ב2 חדרים טובים יותר שהתפנו
ומבלים את רוב היום במשחקים בחדר האוכל, באכילה ומנוחה. אחת הקבוצות שמטיילת
במקביל לנו היא קבוצה של חיילים בריטים ונפאלים (גם הם בשרות המלכה) הנמצאים
בחופשה לאחר שירות באפגניסטן. הם מצויידים למופת ומסודרים ביותר – במהלך ארוחת ערב
מבצעים כמה בדיקות רפואיות... אך מה שמזיל את ריר העם הוא ההוכחה לפתגם "
הצבא צועד על קיבתו" – בעוד אנחנו נאלצים להסתפק בדאל באט ושוקו / תה מזדמן
הם שותים כמויות של תה,ונהנים מארוחות גורמה של 3 מנות. בהחלט מעורר קינאה!
 |
| עולים לתצפית על הכפר |
 |
| מובילים חלקי גשר |
יום שישי ושבת
משכימים קום אל הקפור והקרח, ארוחת בוקר ויוצאים לדרך. נזהרים מאוד לא
להחליק מהקרח ונהנים ממראות יפים של קרחונים שהצטברו בכל מיני מקומות כמו מרזב,
ברז מטפטף וכמובן נחלונים קטנים.
 |
| יוצאים לדרך מיאק קרקע - היום השביעי לצעידה |
ההליכה היום בעצם לא כ"כ קשה וארוכה אך אני מגיעה לתחנה שלנו ממש
באפיסת כוחות. אנו לנים היום ב Thorang Phaedi המכונה גם ה base camp (4450 מ') זה כבר לא כפר
כפי שהורגלנו עד כה בטרק אלא רק מקבץ של שני לודג'ים עבור המטרקים. כשאנו הגענו
לפאדי, בדיוק החברה הדתיים יוצאים מכאן, הם כבר לא יעברו היום את הפאס כפי שקיוו ומחליטים
לעלות רק עד לנקודה הבאה high camp ולבלות שם בשבת, למרות
שהעליה לשם אמורה להימשך רק כשעה וחצי, עדיין די מוקדם ונשמע בהחלט מפתה להצטרף
אליהם לשבת – אנו מחליטים שיותר נכון עבורנו לבלות ת שבת בנקודה זו ולא לעלות בעוד
קפיצה של כמעט 500 מ' בבת אחת. נפרדים שוב ומקווים לשבת נעימה.
 |
| קודם החמורים אח"כ אנחנו |
 |
| קשה העליה |
 |
| המלון בפאדי בפרסת ההרים |
אני מנצלת את השעה המוקדמת ואת העובדה שלמרות שיום ו' אין לנו שום
הכנות לשבת בגלל שעל מקלחות מוותרים (שוב) בגלל קור המים וקיפאון האויר ובנימה
אופטימית יותר, מאיר מבשר שהמסעדה בפאדי pure veg (צמחונית) מה שאומר
שנחגוג השבת! אני נחה טוב כשעתיים ומתאוששת.
 |
| גם בחד"א נחים ומשחקים |
 |
| סביב השולחן: עדיאל, ספיר ואוהד, סתיו ויאיר |
אני מצטרפת לכולם בחדר האוכל (אנו
מבלים הרבה בחדרי האוכל כי רק שם עוד איכשהו נעים, הרבה מאוד אנשים מצטופפים ובחלק
מהמקומות מדליקים תנור עצים בערב) ומגלה שהתקבצה קבוצה מכובדת של ישראלים, את כולם
כבר פגשנו בשלב זה או אחר של הטרק, ומתכוננים לקבלת שבת משותפת. רוני (אחת משלוש
בנות שפגשנו אתמול ביאק והתלבטו מה לעשות לאחר שאחת הרגישה שם ממש רע אך בינתיים
התאוששה) מבקשת לבוא איתי להדליק נרות בחדר ואח"כ מקיימים תפילת שבת, קבלת
שבת וארוחה לתפארת פאדי והישראלים בהשתתפות ספיר ואוהד, סתיו ויאיר, עדיאל, נעם
ניצן ורוני. 3 הבנות על תקציב מצומצם לאחר שניצן איבדה את כל ממונה בתחילת הטרק
ואנו מאושרים לחלוק איתם את שפע האוכל הצמחוני שהזמנו – כ"כ התלהבנו מהתפריט
שמעט הגזמנו: המבורג צמחוני, צ'או מין 0אטריות מוקפצות עם ירקות וחביתה), צ'יפס,
אורז מטוגן עם ירקות וכמובן מרק שום לחיזוק הצ'אקרות בגבהים. היה טעים ומשביע
לכ-ו-ל-ם.
שבת בבוקר יום יפה אך קפוא! נשארנו לבד, כל החברה עלו היום לפחות להיי
קמפ אם לא כל הדרך לפאס ואנו שובתים. כרגיל מעבירים את היום בעיקר בחדר האוכל,
קלפים, טאקי, תה (חלב או נענע) ושוקו חם. נחים מעט בצהריים ופתאום – שלג!!! אין
מאושר מהעם שנהנה מכל פתית שלג שיורד ואפילו מצטבר לכדי כמה מ"מ – כמבן שדווקא
בשבת כך שאין תיעוד לאושר של כולנו, תצטרכו להאמין...
יום ראשון 14.10.12
מתעוררים בנחת לקראת יום הליכה קצר. הרבה צועדים ממשיכים מפאדי ישירות
לפאס אך אנו רוצים למזער את הקושי של יום מעבר ההרים עד כמה שאפשר ולכן עולים היום
רק עד לhigh camp (4850 מ'), "רק" הכוונה לכמעט 400
מ' בגובה.
 |
| יוצאים לדרך מפאדי - היום השמני לצעידה |
במהלך השבת ראינו כל הזמן אנשים עלים את העליה התלולה וכעת גם אנו
מטפסים בה. עליה קשה, תלולה מאוד אך לפחות לא ארוכה! בגלל שהחלטנו לצאת הבוקר בנחת
וידוע לנו שישנו רק מלון אחד בהיי קמפ – ביקשנו מסום שאחד מהם (הסבלים) יצא מעט
לפנינו וישריין לנו חדרים.
 |
| משחקים בשלג שנשאר |
הסבל השני (באדה כנראה שמו, משום מה אנו לא מצליחים
לקלוט את שמו) רץ קדימה וכעבור כשני שליש של הדרך עבורנו הוא ירד לקראתנו והתעקש
לסחוב את ינאי על הגב בשארית העליה, העמסנו את ינאי על גבו בתוך המנשא מה שהיה
עבורו (עבור הסבל) מאוד משעשע. המשכנו את הטיפוס המפרך וכעבור כחצי שעה ראינו את
המלון, לקח עוד כמה דקות לטפס ממש עד המלון אך באופן מרשים ביותר צלחנו את העליה
בכשעה וחצי כשהרוב מעריכים קטע זה בשעה / שעה וחצי הליכה. למרות השעה המוקדמת באמת
רוב החדרים כבר היו תפוסים – תודה לבאדה.
 |
| בקושי עולים |
 |
| בכל זאת מוצאים כוח למשחק בשלג תוך כדי עליה |
 |
| בסוף מגיעים |
לאחר התאוששות קלה הסבלים מזמינים אותנו לטפס מעט לגבעה צמודה לתצפית
טובה, כולנו מתחילים בטיפוס אך הקור והתשישות גוברים על רובנו, העם ואני מתיישבים
בואדיון קטנטן מתחבאים מהרוח ושי ומאיר ממשיכים עד למעלה למראה פנורמי של הפסגות
המושלגות והעליה שהיום טיפסנו.
 |
| השביל בו טיפסנו היום מפאדי |
את שארית היום מעבירים כרגיל בחדר האוכל עם שתיה חמה, קלפים ואוכל
צמחוני. מתארגנים לשינה מוקדם מהרגיל כי סום מתעקש שחייבים לצאת מחר, לקראת מעבר
הפאס, עוד לפני עלות השחר. ניסינו לשכנע אותו שאנו לא רוצים לצאת בחושך מפחד
החלקות קור ו...חושך, אך סום מתעקש – אולי יש דברים בגו. לילה טוב.
יום שני – יום הפאס הגדול
לאחר לילה קצרצר ועוד פחות שינה (הקור וההתרגשות גוברים עלינו),
מתעוררים ב 3:30 לפנות בוקר, לובשים כל מה שיש: 2 זוגות גרביים 2 מכנסיים, חולצות,
פליסים, מעילים חם צואר, כובעי צמר וכפפות, מצטיידים בפנסים ולאחר שתיה חמה, דיסה
ועוד תה חם בבקבוקים – יוצאים לדרך.
 |
| יוצאים לדרך מהיי קאמפ - היום התשיעי והאחרון לצעידה |
הקור מקפיא וחודר לעצמות, החושך מוחלט ורק רואים שיירת פנסים שמצביעה
על טוואי הדרך. השביל די צר ולעיתים מחליק מקרח אך ההתחלה טובה וכולם צועדים. לאחר
כחצי ש' הליכה יאני ואנוש נשברים מהקור ופורצים בבכי. ממשיכים מעט בטיפוס ורואים
באופק בית תה, ממשיכים עד אליו ועושים הפסקת הפשרה. ינאי ואנוש ממש קופאים
ועייפים, מחמים אותם עם שמיכות מהמקום, מוציאים שקי שינה מהתיק הגדול, שותים מהתה
החם בו הצטיידנו אך פשוט קר לכולנו. מחליטים שחייבים להתחמם ומחכים שהשמש תתחיל
לזרוח. כעבור כמעט שעה, השמש יוצאת וגם אנו מחליטים לצאת חזרה אל הדרך. ינאי, לבוש
בסווטשרט של שי מהרגליים כלפי מעלה, מכורבל ועטוף בשק שינה בתוך המנשא על גבי מאיר
– נרדם מיידית וממשיך לישון ממש עד לפאס. אנוש מתקשה בהליכה בקור ואנו מחליטים
לשכור עבור אבירנו – סוס. אנוש וזהר מועמסים על הסוס ואנו ממשיכים. דיה מנסה כמה
פעמים לעלות על הסוס (בעיקר כי סום מאוד רוצה שלא תלך ברגל...) אך הפחד מהרכיבה
גובר עליה והיא עושה את כל הדרך בכוחות עצמה! זהר ואנוש, שהתאושש ברגע שהשמש חוללה
בו את פלאיה, היו מאושרים מאוד על הסוס ושרו לו: לדוד משה היתה חווה...
 |
| על הסוס |
העליה עצמה, מלבד הקור הנוראי וקשיי נשימה קלים בשל הגובה – באמת לא
היתה כזאת נוראית! וכעבור כשלוש וחצי ש' (כולל ההפסקה הארוכה) – הגענו למעלה אל
מעבר ההרים טורונג – לה – פאס בגובה 5416מ'! כל הכבוד לנו !!!
בפאס נפרדים מהסוס וגם משקי השינה וכולם מתרגשים ביותר. אנו עורכים 2
טקסים חגיגיים להם ציפינו ולא האמנו שבאמת נזכה לקיימם.
הטקס הראשון – אנוש נפרד מבקבוק השוקו האהוב שלו. אנוש חלם להגיע
לאוורסט אך הסתפק בנקודה גבוהה זו ותקע את הבקבוק, כולל פתק הסבר אודותיו בתוכו,
בתוך השלג.
הטקס השני – הנפת כרזת פלקים הושעיה ליד שלט המציין את מיקום וגובה
הפאס.
ההתרגשות היתה אדירה וחוזקה ע"י הישראלים שליוו אותנו בימים
ובשעות האחרונים.
כעבור חצי ש' של חגיגות בפאס – מתחילה הירידה! אם חשבנו שהעליה עד
לכאן, במהלך הימים האחרונים, היתה קשה ומתישה, כעת הגיעה הירידה ועשתה מאיתנו
צחוק! יורדים ויורדים בתלילות רבה אך הירידה לא מראה שום סימנים לקיצה. צריך לרדת
בבת אחת 1800 מ' (מ 5416 עד 3600) עד לעיירה מוקטינאט.
בתחילת הירידה יש הרבה קטעים של שלג וכולם נהנים מכל אי לבן בדרך.
בהמשך נוף הפסגות עדיין מלווה אותנו אך רואים בבירור איך אנו הולכים ומתרחקים מהן
וסביבנו הנוף הופך למדברי ממש. עושים הפסקות רבות בדרך לשתיה וממתקים (כאב ראש קל
מורגש אצל חלקנו מהירידה הדראסטית) – כולם יורדים בגבורה ובאופן מרשים ביותר, רק
ינאי נשאר על גבו של מאיר בעיקר כדי שנוכל לצעוד בקצב סביר כי יש עוד לא מעט הליכה
לפנינו.
לקראת צהריים הירידה מראה סימני סיום ואנו עוצרים לארוחה טובה של כריך
חביתה וירק. משם עוד טיפונת ירידה והמשך הליכה מישורית בתוך מעין רמה מדברית.
 |
| מותשיים מהירידה |
כעבור כשעתיים מאז האוכל, בערך 6 ש' ירידה – סוף סוף מגיעים ל Muktinath (3800 מ'). מתמקמים במלון Bob Marley למרות הבעלים הלא סימפטיים והתנאים הדלים פשוט
כי כל הישראלים שם והעם ממש מבקש לבלות איתם וגם כולנו מקבלים שם כמובן תשבחות
רבות. לאחר כמה ימי פינוק של אוכל צמחוני, נאלצים להסתפק שוב בדאל באט ואורז לבן
אבל הפעם משבחים אותו עם תערובת תבלינים משוק מחנה יהודה, באדיבות שי והילה.
יום שלישי
אנו שואפים להגיע היום לפוקארה, נאמר לנו ע"י סוויסה שזה אפשרי אבל
הסבלים טוענים שזה ממש לא! אז החלטנו לקום מוקדם ולנסות זאת בכל זאת. ב7 בבוקר אנו
כבר במקום שממנו אמורים להיות ג'יפים ל Jomsom (2720 מ'), אנו שוכרים
ג'יפ שלם ביחד עם עוד 2 ישראלים (בכדי להבטיח לנו מקום) ובאמת הג'יפ הראשון שמגיע
הוא שלנו, רק שלוקח לו כמעט שעה עד שהוא מגיע.
עולים על הג'יפ ויוצאים בנסיעה
מרהיבה – קצת מדבר וקצת נחלים שחוצים, ממש טיול ג'יפים אמיתי, כעבור שעתיים אנו
מגיעים לג'ומסום. משם אנו צריכים לקחת אוטובוס לגאזה (או בעברית עזה), רק האוטובוס
מגיע כעבור עוד שעה, בינתיים אנו קונים תפוחים (יש שם המון סוגים וכולם מוכרים
תפוחים),
 |
נהננים מתפוחים מעולים
וחולקים שאריות |
נסיעה באוטובוס של שעתיים וחצי ואנו בגאזה. מיד כשהגענו הבנו לאיזה ברוך
נפלנו! מחכים שם איזה 300 נפאלים ועוד איזה 10 ישראלים, מסתבר שהשבוע ישנו חג
שנקרא "דוסאי" שנחוג שבועיים, בשבוע הראשון עולים לבקר את נשמות קרובי
המשפחה שנפטרו באחד המקדשים, באזור שלנו מגיעים האנשים למקדש חשוב שליד מוקטינאט
ובשבוע אח"כ זה כמו פסח שלנו מבקרים את הקרובים שבחיים ואוכלים (מסתבר שגם כל
משפחה צריכה לשחוט 2 עיזים לפחות). אי לכך ובהתאם לזאת הבנו מדוע יש כל כך הרבה
אנשים אבל לא הבנו מדוע אין אוטובוסים, בשלב מסוים גם המקומיים התרגזו וחסמו את הדרך
באבנים "אם אין אוטובוסים לכולם אז אף אחד לא יצא".
 |
הכביש חסום
מקומיים מיואשים מתחילים לצעוד |
 |
| חבל שלא לקחנו טיסה מג'ומסום??? |
בדרך לא דרך הסבל
שלנו מארגן לנו ג'יפ בשוק השחור במחיר מופקע אבל אנו מבינים שאין ברירה, אך מסתבר
שנהג הג'יפ התחמן התחייב גם לקבוצה הנוספת של הישראלים (שמחכים כבר המון זמן) רק
לנו הוא לקח מחיר כפול ולכן זה היה כדאי לו, וכך מתחיל בלאגן נוראי (היו גם 3
קוראניות עם מדריך שהוא בעיקר יצר את בלאגן), בכל מקרה מסתבר שלג'יפ יש פנצר
ומתעכבים עוד שעתיים עד שהנהג אומר שאפשר לנסוע (לאחר שהחליף גלגל ותאופ נעלם עם
כל התיקים של הקב' השניה על הגג וחזר רק כעבור מלא זמן...).
 |
| היי הג'יפ |
 |
| או שלא! ישראלים בהמתנה |
 |
| התחבורה היחידה שחסינה מהשביתה |
בינתיים נגמרה השביתה
ואוטובוסים התחילו לצאת רק כולם היו מפוצצים את אפס מקום, החלטנו שאפרת והילדים
יעלו איך שהוא לג'יפ ושי, אני והסבלים נעלה על אוטובוס (פשוט נעצור אותו בדרך ולא
דרך הכרטיסן בתחנה), כולם נדחסו לג'יפ והחלו בנסיעה, שי ואני מצאנו גם אוטובוס מיד
אח"כ רק שאת הסבלים לא הסכימו לקחת, אבל התיקים שלנו הועמסו על הגג ביחד עם
העיזים שכבר היו קשורות שם. מתחילים בנסיעה לכיוון טטופאני (ששם יש גם מעינות
חמים) הנסיעה מפחידה למדי מעל ערוץ נחל עמוק וכבר מתחיל להחשיך, כעבור כחצי שעה
אנו פתאום רואים את קבוצת הג'יפ צועדים בכביש, אנו עוצרים את האוטובוס והילדים עם
אפרת נדחסים פנימה, מסתבר שלג'יפ שוב היה פנצ'ר והנהג, שתחילה בכלל לא עצר למרות
הרעש האדיר מפיצוץ הגלגל, נוסע לאיטו כשכולם בעיקבות עד שתגיע ישועה.
המשכנו שוב
בנסיעה בעמידה דחוסים כולנו באוטובוס (ומקווים שהק' מהג'יפ תסתדר במהרה),חושך כבר
ירד לגמרי (לפחות לא ראינו את התהום אבל ידענו שהוא נמצא...) בכדי להעכיר את
האווירה הטובה שהיתה - גשם החל לרדת וכמובן התיקים שלנו על הגג נרטבים. לפתע
מישהוא צועק לנהג שיעצור, מסתבר שנפל משהוא מהגג, יש קצת לחשושים מסביבנו אנו
יורדים ורואים שהתיק האדום שלנו הוא זה שנפל, מזל גדול שמישהוא ראה אותו נופל
בחושך ובגשם! מכניסים את התיק לאוטובוס (קצת יותר צפוף אבל למי כבר איכפת העיקר
שנגיע בשלום) וממשיכים בנסיעה, לקראת ערב אנו מגיעים ל Tatopani (1200 מ'). מוצאים
במהירות מלון ללילה מתארגנים על ארוחת ערב (לאחר שכל היום אכלנו רק תפוצ'יפס
ועוגיות – מי תיכנן יום שכזה!), לפתע מגיע עדיאל, מהחברה של הג'יפ המפונצ'ר ומספר
לנו איך הם התגלגלו: כחצי ש' לאחר שנטשנו אותם ג'יפ אחר נעצר לידם ונתן להם גלגל
חלופי, הוא גם הביא לנו את שקית המעילים שלנו שנארה על הג'יפ כשירדנו ממנו והוא
המשיך בנסיעה.שמחים שכולם הגיעו בשלום ונרדמים מיד מרוב עיפות (היה בין הימים
הקשים ביותר של הטרק).
 |
ה"שטן" - עולה רגל שראינו במהלך כל תלאות היום
והואשם ע"י העם שהביא מזל רע לאורך כל היום!
מקוים שזאת פרידה ומכאן והלאה מזלנו ישתנה
|
יום רביעי
לאחר ארוחת בוקר (הפעם קורןפלקס לעם) יוצאים לדרך. ידענו שכ20 דקות
נסיעה מכאן יש דרדרת והכביש חסום ויש צורך ללכת ברגל אך מסתבר שגם האוטובוסים
שנוסעים עד לדרדרת מלאים לגמרי ולא מוכנים לקחת אותנו, בהמלצת סום אנו מתחילים
לצעוד - קצת מבאס לאחר שכבר חשבנו שגמרנו את ההליכות (וגם השלפוחיות שלי היו
בטוחות שניתן להם כבר מנוחה מנעליים סגורות...) אבל מצטרפים אלנו בדרך עוד ישראלים
(קב' הבנים של ברוך וחומצ'לה עוד מפוקארה) וההליכה נעימה על הבוקר,
 |
| ברוך מדרבן את ההולכים |
כעבור כ 45 דק'
אנו מגיעים לדרדרת ואחר עוד חצי שעה של
טיפוס וירידה אנו מצד שני של הדרדרת (תיזמון מעולה! בזכות החברה) ביחד עם עוד הרבה
אנשים שמחכים לנסיעה מפה עד העיר הגדולה "בני". אנו אומרים לסום שישכור
לנו ג'יפ והוא מבטיח שהג'יפ הראשון שיגיע הוא שלנו אנו קצת סקפטיים בנושא אבל אין
לנו משהוא יותר טוב לעשות.
 |
| הירידה מהדרדרת ישר לתוך ההמון |
 |
| ועידת פישסגה בניסיון להתקדם לפוקארה |
חלק מהישראלים מתחילים ללכת ברגל בתקווה לעלות בדרך על
אוטובוס (מסתבר שבסוף הם יעשו את כל הדרך ברגל עד בני – 5 שעות), אנו מקציבים זמן
עד 11 בבוקר לג'יפ להגיע ומחליטים שבמידה והוא לא מגיע אנו גם מתחילים לצעוד - אחרת
לא יהיה שום סיכוי להגיע לפוקארה היום.
 |
| מעבירים את הזמן |
 |
| כל רכב שמגיע זוכה להתנפלות המונית |
 |
על סף ייאוש
פתאום מקומית דוברת עברית! חזרה מ6 ש' כמטפלת בארץ ומסבירה על מנהגי החג |
ובאמת 10 דקות לפני 11 מופיע הג'יפ ואנו עולים עליו, אנו אוספים עוד זוג תיירים
גרמנים שהתיאש מלחכות (עושים לנו עיני כלב ועוזרים לממן את הג'יפ...) ויוצאים לדרך.
 |
כמה מטרקים נכנסים לג'יפ אחד?!
הסוזוקי הרגע נשטף בנחל אותו אנו עומדים לחצות |
כעבור שעתיים של נסיעה אנו מגיעים לבני וישר
מתארגנים על אוטובוס שיוצא לפוקארה (סוף סוף מראה של תחנה מרכזית עם הרבה
אוטובוסים). מצטיידים בשתיה, חטיפים ובננות ומתחילים בנסיעה – הפעם כבר נוסעים על
כביש סלול (סוף סוף ללא אבק) וכעבור 4 שעות מגיעים לעיר, לוקחים מונית לסוויסה
נפרדים מהסבלים.
 |
| בשביל מה צריך גשר? |
 |
| נהננים מנסיעה באוטובוס המרווח על יחסית כביש |
 |
| הגענו לפוקארה - סוף הטרק!!! |
ולסיכום הטרק – לאחר 16 יום בסה"כ (מתוכם 3 ימי נסיעה, 2 שבתות,
שמחת תורה ויום התאקלמות, כלומר 9 ימי הליכה) בהם גמענו מרחק של כ 100 ק"מ
הליכה ועליה של יותר מ 4000 מ' בגובה, מה שהיה מתיש ביותר בדעה נחרצת – היו יומיים
הסנסיעה חזרה לפוקארה בעיקר כי לחלוטין לא היינו מוכנים לתלעות הדרך, לחג והיינו
בטוחים שהפאס מבשר על סוף הטרק. אך בנימה אופטימית יותר – היה מדהים!!! מכל בחינה!
העם התנהג בגבורה והרשים ביכולת שלו להינות מהנופים, מהמפגשים עם המקומיים וכמובן
עם כל הישראלים. יום הפאס היה באמת קשה אבל לדעתנו בעיקר בשל ההתעקשות של סום לצאת
בשעה בלתי הגיונית של לפנות בוקר, אנו בטוחים שהכל היה הולך הרבה יותר חלק אילו
אנו היינו מתעקשים על שעה סבירה יותר. ההליכות במהלך כל יום באמת לא היו קשות מידי
בעיקר כי היו לא נורא ארוכות (יכולנו לקצר את רוב הימים כי היו עוד כפרים בדרך בהם
ניתן היה לעצור ללילה, אך לא היה צורך – עמדנו בסה"כ בעצירות של כולם). אנו
חושבים שמבחינת קצב ההליכה שלנו ובעיקר תיכנון העליה לגובה בימים האחרונים היה
מצוין ולהוכחה – אף אחד לא חלה במחלת גבהים וחוץ מהוירוס הבטן שאיתו שי התחיל
ומאיר המשיך, הכול עבר מצויין. תודה רבה לשי על כל העזרה והסחיבות בדרך, שמחים
שהיית איתנו. כל הכבוד לכולנו - מומלץ
בחום!!!
מבררים קצת על ראפטינג למחר והולכים לארגן מלון, בויליג' שוב אין לנו
מקום ואנו חוזרים למלון הקבוע שלנו (הפעם אנו משודרגים לחדרים יפים יותר) מתקלחים
ומתקרצפים (חלקנו כבר לא ראו מקלחת יותר משבוע !!) ויוצאים לאכול שקשוקה אצל רמי בויליג'
שם גם פוגשים לשמחתנו הרבה את חמוצ'לה וברוך שצעדו עד בני אך בכ"ז הספיקו
להגיע. עד שהשקשוקה מוכנה אני סוגר את הראפטינג למחר ומחזיר את שקי השינה ששכרנו,
אוכלים עד שובע (היתה מנה ענקית אבל אנו גומרים הכל) ונופלים לישון.
