שבתות וחגים

יום רביעי 19.9.12

לאחר לילה קצר (הרבה אריזות והרבה בירורים על תאילנד) אנו קמים מוקדם כדי להגיע לסוויסה ב6:30, משם אנו מקבלים הנחיות כיצד להגיע לאוטבוס הנוסע לפוקרה, אנו מתקדמים על ציודנו ולא מוצאים היכן האוטובוס - כל הזמן אומרים לנו ללכת למקום אחר, בשלב מסוים אנו מתחילים להאמין שזה לא המקום ושוכרים ריקשה (על אופנים) שתקח לנו את כל התיקים, אנו מגיעים אחרונים לאוטבוס והתיקים שלנו מועמסים על הגג.

כל נוסעי האוטובוס מלבד 3 אנשים היו ישראלים ו90% מהם דתיים איתם בילינו ברה"ש, הילדים היו ממש מרוצים לנסוע עם כולם והנסיעה עברה בצורה נעימה ביותר.

כעבור כ8 שעות הגענו לפוקרה (כולם גם ישנו חלק מהדרך), מהחניה לקחנו מונית למלון שהומלץ לנו ע"י הילה שנקרא Village Inn, כמובן לא היה מקום שם. קצת חיפשנו מסביב ומצאנו מלון נחמד קרוב מאוד (Tibet home hotel). משם צעדנו למסעדה צימחונית הודית והילדים הזמינו המבורגר (מעין קציצת ירקות ללא טופו) כולם היו מאוד מרוצים.

נחים בVillage Inn

משם המשכנו לסויסה "המקורי" בכדי לקבל פרטים על הRoyal Track אליו אנו מעוניינים לצאת כבר מחר, אבל העיפות הכריעה אותנו ואנו לא מצליחים להתארגן על עצמנו אז החלטנו שננסה לעשות הכל בבוקר ולצאת רק בצהרים.

יום חמישי

יקיצה טיבעית ואנו מתארגנים ליציאה לטרק, אפרת באריזות ואני יוצא לקנות ציפות (אחרי שסחבנו 6 ציפות כבדות של שפירא רוב הזמן ורק בסוף סין שלחנו את האחרונות עם הסבתות), טיפות לטיהור מים וגם מקלות הליכה לאפרת,  בצהרים אנו לוקחים מונית לכפר Kalikasthan ומשם מתחילים בצעידה. מרחוק אנו רואים שהשמים מתקדרים וכבר אנו שומעים רעמים.

יוצאים לדרך

מגן דוד - מופיע הרבה בנפאל, בד"כ בבתי ספר, אבל לא הצלחנו לפענח עד הסוף את המשמעות שלו כאן

Local  Bus

נוף אגם באגנס

החלטנו שבכפר הקרוב נעצור ללילה, ואכן איך שעצרנו התחיל גשם שוטף, נכנסנו לגסט האוס בכפר Majhthana, בדקנו האם אפשר לאכול אצלם אבל מסתבר שהם מבשלים בשר בכל הדברים לכן אנו מתארגנים על ארוחת ערב משלנו, בגסט האוס (לא ממש מלון אלא ממש גרים בתוך הבית המשפחתי) יש מכולת קטנה ויש שם מנות חמות עם נקודה ירוקה, החלטנו לנסות אחת ולאחר שהוגדרה כטעימה קנינו עוד 5 ולארוחת ערב אכלנו נודלס טעימים (חוץ מינאי שהתעקש על אורז), בחדר שלנו יש 4 מיטות (2 בכל צד) אבל ללא מזרנים ממש (רק שמיכות דקות) והקירות מצופות בעיתונים.

הבנים משחקים עם בן המלון ועוד ילדים מחוץ לגסט האוס

מה לעשות זה החדר שלנו ללילה זה

מבלים עם המשפחה - טלויזיה ושיחות הכרות

אנו מדברים קצת עם המשפחה (האמא מורה לנפאלית וחשבון והאבא במכולת) הילדים צפו בסרטים מצוירים ביחד עם הילדים שלהם, ב9:00 בדיוק כבה החשמל וזה האות ללכת לישון, השרותים נמצאים בחוץ ולאחר שכולם הולכים לשם בזהירות רבה (מי שצריך בלילה שיתאפק) נכנסנו למיטות, בגג של החדר שלנו העשוי מיריעת בד גרה משפחת חולדות וכל הלילה אנו שומעים אותם במאבקים עזים.

יום שישי

כשקמנו כבר האמא יצאה לבי"ס שלה (ברגל כמובן) והאבא הכין לנו תה עם חלב (שהיה טעים מאוד) כבר ב8 יצאנו לדרכנו, איך שהתקדמנו והפננו את מבטנו לאחור ראינו את שרשרת הרי ההימלאיה המושלגים היה פשוט מדהים ("אמא לילה" בלשון ינאי).

שפיץ "זנב הדג" במלוא תפארתו

ההליכה סה"כ לא קשה במיוחד אך עוברת בכפרים רבים ואנו רואים איך הכפריים גרים ואפילו רואים קוף גדול חוצה את הדרך לפנינו! מדי פעם אנו רואים בעמק למטה את אגם Begnas , היעד שלנו להיום (ולשבת) הוא הכפר Lipeyani, במהלך הדרך אנו עוצרים להפסקה קלה ופתאום רועה צאן ניגש אילנו ושואל ליעדנו ומסביר לנו שאנו לא בדרך הנכונה.

אני חוזר לכפר הקרוב לעוד קצת בירורים ואכן מסתבר שאנו לא בדרך (פיספסנו איזו פניה לפני חצי שעה) אך משכנעים אותנו שאפשר (וכדאי) להמשיך גם מכאן, עכשיו אנו כל הזמן שואלים על הדרך וכולם מפנים אותנו לכיוון למטה מה שנראה לנו די מוזר כי הכפר אמור להיות גבוה בהרים, פתאום הדרך נגמרת ומלאה מפולות, אנו עוברים בזהירות ולבסוף מגיעים למזלג נחלים ושם נגמר השביל לגמרי, הדבר היחיד שאנו רואים זה שני בתים מצדו השני של הנהר, קצת מסתכלים מסביב ורואים גשר על שני קורות עץ שחוצה את הנהר, אני עובר את הגשר ומנסה לברר קצת על המשך הדרך.

תאויים ברחצה

נראה שצריך להמשיך במעלה הנחל, כולם גם מצטרפים ומתחילים ללכת בנחל, מהר מאוד השביל נגמר והדרך היחידה היא ללכת בתוך המים, אנו חוזרים לבתים והם אכן אומרים לנו שצריך ללכת בתוך המים. לא נראה לנו שכדאי להמשיך כך במיוחד שמצפה לנו עליה של כ500 מטר ואנו מחליטים לחתוך לכיוון Begnas Tal שם יש גסט האוס שמנוהל ע"י ישראלים, בעזרתו האדיבה של איש אחד אנו מתקשרים לגסט האוס ושם מסבhרים לאיש כיצד להגיע ואף מבקשים ממנו ללות אותנו עד לכביש הקרוב.

אנו יוצאים בעקבות האיש, הפעם אנו מבינים שאין ברירה וצריך ללכת במורד הנחל, הדי גועש, בתוך המים. אנו חוצים את הנחל מספר פעמים ועוברים דרך שדות אורז מוצפים (ממש חוויה), ההליכה מאוד קשה במיוחד לאחר היום הארוך שכבר הלכנו, אבל כעבור חצי שעה אנו מגיעים לכביש שם נפרד מאיתנו האיש הנחמד ללא תיפיה לתמורה - כאות תודה שילמנו לוכמה רופי (בלעדיו בחיים לא הינו מגיעים בכזו נחישות עד לכביש), נחים קצת ובודקים שלא נצמדו עלינו עלוקות.

יאלה למים

מנוחת הלוחם הרטוב

עץ הולך

מסתבר שהאוטובוס הבא יהיה אולי בעוד שעה וחצי, בלית ברירה ובעייפות עצומה, אנו מתחילים לצעוד בדרך הארוכה וכעבור 7 ק"מ וחוסר יכולת לזוז בכלל אנו מגיעים למחוז חפצנו "הבית של נוני" ובדיוק באותו רגע חולף לידנו האוטבוס, טוב אז במקום טרק של 3-4 ימים קיצרנו אותו ליום וחצי במסלול שמשפחת פלק סלללה לבד.

איזה כיף להגיע לאגם

בבית של נוני אין מקום לינה אבל אנו מזמינים אצלו את כל הארוחות לשבת ויורדים לישון בגסט האוס הסמוך, שבת עוברת בנעימים בחברת הרבה ישראלים ובאוכל צמחוני משובח, בשבת מתפנה חדר אצל נוני ואנו עוברים אליו במוצ"ש, סופת ברקים עזה מתחוללת במוצ"ש ואשה מקומית מתחשמלת מברק ממש מולנו, הדבר מעורר לחץ אצל העם אבל לבסוף כולם נרגעים.

יום ראשון 23.9.12

אנו ממש בנופש - אוכלים ארוחת בוקר טובה ולקראת צוהרים יורדים לשחיה באגם ואלינו מצטרפים גם כמה תאויים לשחיה, לאחר זמן מה אנו עולים לארוחת צוהרים מאוחרת ולקראת ערב לוקחים סירה לשיט קצר באגם חוזרים לארוחת ערב – ממש יום קשה.

כפר הנופש "הבית של נוני"

רחצה משותפת

שקיעה נוגה ...

יום שני

היום מתחיל כמו אתמול כולל רחצה באגם, אחה"צ אנו מזמינים רכב לנו ולעוד ישראלים שיקח אותנו חזרה לפוקרה. אנו חוזרים למלון שהינו בו והולכים לאכול ארוחת ערב במסעדה צימחונית אחרת ומקנחים בשוקו נהדר.

יום שלישי ערב יום כיפור

לא עושים יותר מדי היום, ינאי קצת עייף ואפרת נשארת איתו לנוח במלון, אני והשאר יורדים לאגם שותים מיץ פירות ואוכלים גלידה בסופר, אחה"צ אנו הולכים למסעדה הצמחונית ההודית לסעודה מפסקת היה ממש טוב.

מוכר חלילים

התפילות לאורך כול היום מובלות ע"י חברה צעירים במעין ערבוב נעים של אשכנזי וספרדי, הינו כ150 איש והיה ממש נחמד ועבר מהר, את הצום אנו שוברים בחדר עם פסטה מסין.

יום חמישי

סוף סוף אנו יוצאים לטיול בסביבת פוקרה, יורדים לאגם ושוכרים משיט וסירה שיקח אותנו לצד השני, משם אנו מתחילים לטפס על ההר לכיוון פגודת השלום, העליה די קשה אך הנוף לאורך הדרך מאוד יפה רואים את העיר והאגם וברקע ההרים המושלגים (בעיקר הזנב דג).

לאחר כשעתיים טיפוס אנו מגיעים לפגודת השלום חולצים את סנדלנו ומסתובבים קצת סביבה, הפגודה מאוד גבוהה (כ30 מטר), לאחר הטיפוס המפרך אנו יושבים לנוח בבית קפה קטן ומתענגים על שתיה קרה ויקרה ותפוצ'יפס.

משם אנו מתחילים לצעוד למטה לכפר אחר ששם אמורים להיות מפלים, כל הדרך למטה חיפשנו את המפלים אבל לא ראינו שום מפל, מסתבר שהמפלים הם ממש למטה, לאחר ירידה ארוכה אנו מגיעים למטה לכפר.

על מה עומדת הצפרדע??? (רמז למטה)

תאו קשור

קצת אוכלים דברים מקומיים (בצקים ממולאים למיניהם) ממסעדה צמחונית של מזנון מהיר ונכנסים למפלים, הנחל יחסית צר אך עם הרבה מים שיורד לתוך מערה ושם המים נעלמים למעשה ויוצאים מצד שני של הכביש, אנו עוברים את הכביש בכדי לראות את המפלים מבפנים אבל מסתבר שבעונה הזו אי אפשר להתקדם ולראות את המפלים כי יש יותר מדי מים.

ינאי מנסה אוכל חדש וטעים

אנו לוקחים אוטבוס מקומי וחוזרים לכיוון פוקרה האוטבוס מוריד אותנו רחוק מהמלון ואנו צועדים עוד כשעה, לקראת מרכז העיר אנו מבחינים שהרחוב הראשי נסגר לתנועה וכל המסעדות פרסו שולחנות על הכביש, מקדימה אנו מבחינים בתהלוכה מעניינת לא ברור מה הסיבה אבל היה די עליז ושמח, אוכלים ארוחת ערב במסעדה צימחונית ומקנחים בשוקו קר מעולה חוזרים לעוד לילה למלון.

יום שישי

היום אנו יוצאים לחקור קצת את המערות ליד פוקרה, לוקחים מונית למערה הראשונה ונכנסים, המערה מוארת באור כמו בתאורת רחוב, הולכים 5 דקות בפנים ובסוף מחכה איזה תמהוני שמברך לשלום ומורח צבע אדום בין העיניים למי שרוצה, הילדים שמחו עם הצבע.

יוצאים והולכים ברגל כרבע שעה עד למערת העטלפים (אבל כבר הודיעו לנו שבעונה זו אין עטלפים), לפני שנכנסנו חיכינו שיצאו איזה 200 תלמידי בי"ס (בהתחלה כיתות הבנים ואח"כ כיתות הבנות) שהיו בסיור במערה והיו מאוד מרוצים לראות אותנו שם.

המערה הזו כבר קצת יותר מרשימה (מבחינת גודל ונטיפים) וגם לא מוארת באור מלאכותי, מסתובבים בה קצת ויוצאים החוצה.

אנו צריכים להגיע עד לצהרים חזרה לפוקרה בכדי לפגוש את שי. לוקחים אוטבוס מקומי ואח"כ עוד אוטבוס בסוף כשמתחיל להיות מאוחר לוקחים מונית ומגיעים בדיוק בזמן לסוויסה בכדי לפגוש את שי שבדיוק ירד מהמונית שלו, המפגש מאוד מרגש והעם ממש שמח לפגישה, אנו לוקחים אותו למלון והולכים לאכול צוהרים (שקשוקה אצל רמי ממלון הוילג' אין).

את השבת אנו מבלים ביחד עם חב"ד בארוחות ותפילות ונהנים מחברתם של ישראלים נוספים, שי משלים קצת שעות שינה אבל סה"כ הוא מתרגל מהר.

יום ראשון ערב חג ראשון סוכות

היום נועד בעיקר לסידורים ליציאה לטרק האנפורנה לאחר החג, לאחר ארוחת בוקר של פנקייקים במסעדה הצימחונית אני יוצא להארכת הויזה שלנו בנפאל, מה שלקח קצת יותר מדי זמן ל6 דרכונים, אח"כ אפרת חוברת אלי בסוויסה ושי נשאר לבדר את העם ולהאכיל אותם בשניצלים. אנו סוגרים את כל האישורים שצריך לטרק ודואגים לנסיעה וסבלים (2), אח"כ עוברים לחלק הקשה של השלמת ציוד לטרק - מצטיידים בעוד מקלות הליכה פליסים טובים לכולם, כפפות, חולצות דריי-פיט ומכנסיים מתפרקות, שוכרים 3 שקי שינה – הכל תוצרת The North Face כמובן. בשלב מסוים אפרת פורשת בכדי להכין עוגת יוםהולדת לאנוש ואני גומר את כל עיניני הקניות.

את החג אנו שוב מעבירים עם חב"ד הפעם בסוכה שהילדים דאגו לקשט אבל הגשם שירד אחר הצהרים החריב את הכל כמעט.

לקראת האוכל שוב מתחיל גשם ואנו עוברים לאכול במסדרון של המלון (רק האמיצים נשארו בסוכה), לאחר האוכל אנו מאלתרים יוםהולדת לאנוש עם הרבה ישראלים, אנוש מאוד מרוצה מתשומת הלב הרבה מפעיל כמובן את כל החברה (רק מי שמברך אותי מקבל עוגה, עכשיו אני בוחר מי ירים אותי בכיסא...) וכולם מרוצים מהעוגה הטובה והמרשמלו.

החג עובר במהירות ובמוצאי חג משלימים עוד כמה פריטים שחסרים לנו לטרק ואח"כ אנו חוגגים לאנוש יוםהולדת במסגרת משפחתית שם הוא מקבל את המתנות (כולל הפנס ששלחה סבתא מיכל ולוח מחיק קטן ששמרנו מסבתא יהודית מסין) ומכבה את הנר מהעוגה.

אח"כ אנו נכנסיםלמרתון אריזות ולקראת 3 לפנות בוקר מצליחים לדחוס הכל ל2 התיקים של הסבלים (גדולים וכבדים) ול2 התיקים הקטנים שלנו (שגם לא קלים במיוחד) – לילה קצר טוב וטרק מהנה.