החופש מתחיל?!?

שבוע בדיוק! שבעה ימים פחות כמה שעות. יומיים, שבת בירושלים, יומיים נוספים, תחפושות וחגיגות פורים בגנים ובבית הספר ו...טסים.
היום היה יומנו האחרון בעבודה ומחר יוצאים לחופש! חופש- מה חופש מחר ב 8:30 חוגגים לינאי יומולדת בגן כלומר חלום ה"לישון עד מאוחר"  נגוז ומתישהו צריך גם (להתחיל) לארוז את כל המחסן שהצטבר לנו בחדר השינה: תיקים (גדולים, בינוניים, וקטנים), פליזים (מיקרו ומקרו), תרופות, כלי בישול ואוכל, עוד תרופות, מכשירי חשמל (מחשב נייד, DVD, מצלמה, MP, פנסים) גטקסים, גרביים, עוד תרופות ועוד המון המון ציוד שאיכשהו אמור להיכנס לתוך התיקים שכבר הזכרתי.
ההתרגשות גוברת ( מזל שפורים בפתח כך שבבי"ס ממילא לא ממש לומדים - לבנות כבר ממש לא מתחשק ללמוד) ואיתו גם המתח (לפחות מבחינתי). אני לא מתלוננת, להיפך - רק שהייתי רוצה להיות כבר אחרי השבוע הזה!

מה קורה?

אז מה קורה?
כבר פחות משלושה שבועות לנסיעה.
הדברים הגדולים אמורים כבר להיות מאחורינו: הבית מושכר, האוטו מכור, הכלב מאומץ, התוכי מצוייץ, הקניות קנויות החיסונים מחוסנים והתיקים סגורים. אבל...כמו שציינתי - אמורים להיות! נכון להבוקר : הבית שוב מוצע להשכרה, האוטו הקטן אכן נסע לדרכו לרפת, התוכי מצייץ בגשם של הושעיה אך במהרה יעופף לשמש הבקעתית, כלבנו היקר והאהוב כנראה יחצה את העמק לחנתון שם מחכה לו משפחה טובה ( תודה רבה לניר ואירית - כעת ניתן ליסוע בלב שלם), הקניות ברובן אכן נקנו אך כל קשר בינן לבין אריזות או יותר נכון - איך ל.... מכניסים הכל לתיקים אינו ברור! בצד האופטימי עם דקירות החיסונים כבר גמרנו (תודה לדליה גיל הרגועה שחיסנה בכל מצב) ובעיקר כל הכבוד לילדנו האמיצים שעברו זאת בגבורה!!! (וגם לפלאפל הנשיא על הצ'ופר בסוף כל חיסון).
אז זה המצב כרגע - התאריך קרב, הילדים מתרגשים (עברנו ביחד עם הבנות על לוח השנה כבר בשבוע שעבר ותאמנו עמדות לשבתות הקרובות : שבת בבית אח"כ בשלוחות, שבת אחרונה בבית ושבת בירושלים ממש רגע לפני המראה). אנחנו עדיין חיים את היומיום בשיגרה אך משתדלים להתחיל לסגור קצוות.
רגע לפני מאיר הכריז שחייבים לקחת אויר, אז הילדים נשלחו לסבא וסבתא ושי לשלוחות ואנחנו ננפוש השבת לבדינו בבית. שבת אחרונה, ובכלל ימים אחרונים, בנפרד מהילדים לתקופה הקרובה...
שבת גשומה ומהנה לכולם