דאלאת הרים סביב לה

 יום חמישי  14.6.12

היום נסעים לדאלאת, אך במקום לשרוף את כל היום, החלטנו להינות מהבוקר בבריכה ולנסוע רק באוטובוס של 12:30. פינינו את החדר ב 12:00 אכלנו אבטיח מול החוף באגף של מלוננו שבצד הים וחיכינו לאוטובוס שהגיע רק ב13:00. הבנו שיהיה אוטובוס קטן שיכול לטפס בכביש הצר והמפותל לדאלאת אך התאכזבנו מהאוטובוס הישן והרעוע שהגיע. נסענו המון בתוך העיר לאסוף חבילות ונוסעים ויצאנו ממש לדרך רק כעבור כשעה. הבנו שעוד צפויה לנו נסיעה ארוכה.  הדרך אכן התארכה אך לפחות כמעט לא עצרנו (כולל עצירות פיפי) אלא רק מעט פעמים להוריד חבילות. הנסיעה היתה מאוד מאוד איטית (דיה אמרה שיכולנו להשיג את האוטובוס בהליכה בכמה מקומות – מה שבטח היה כמעט נכון).  טיפסנו בתלילות לאורך נופים יפים של ההרים והעמק עד כשהעם כבר מורגל לנסיעות ומעסיק את עצמו לא רע.

כשהתחלנו לעלות כיבו את המזגן ופתחו את דלת האוטובוס

זהר כבר הבינה גם שאין יותר מדי טעם לשאול "מתי מגיעים?" כי אין לנו ממש מושג (למרות שמאיר גילה את הGPS בטאבלט שלפחות עוזר להבין בערך איפה אנו נמצאים וכמה רחוקים אנו מהיעד – אך עדיין לא נתפש שאם המחשב מראה שאנו רחוקים כ40 ק"מ מהיעד יתכן שיש עוד כשעה נסיעה... ). בסביבות 18:00ולאחר כ6 ש' נסיעה (במקום 3.5 / 4 כמתוכנן) סוף סוף הגענו לדאלאת. האוטובוס עצר לנו ליד מלון מסויים אך אנו היינו נחושים ללכת למלון עם המלצות שקראנו. מאיר ואנוש הלכו לבדוק את המלון ואני נשארתי עם השאר והתיקים בפתח המלון. לאחר נצח מאיר ואנוש חזרו מיואשים, אנוש אמר "הכול full" ומאיר הסביר לי שאנו בבעיה! החלטנו, בלית ברירה, להישאר הלילה במלון הזה ולהמשיך בחיפושים מחר בבוקר מכיוון שגם המלון הזה מלא ממחר. ירדנו למרכז העיר ברגל כדי לאכול במסעדה צימחונית. הזמנו מנות פשוטות אך גם "hot pot" כדי לנסות המנה היתה הצלחה גדולה – מקבלים סיר מרק גדול על פתיליה, צלחת עם ירקות להכנסה למרק לבישול קצר ואטריות אורז מבושלות. טעים ומשביע.ינאי שפיתח הרגל מגונה להתחיל לבכות כל פעם שיוצאים לאכול במסעדה, המשיך במנהג אך פתאום התרצה וביקש לטעום מהאגרול ה"קראנצ'י". הטעימה היתה מוצלחת והוא אכל עוד שלושה.

לאחר הארוחה המוצלחת, עשינו סיבוב גדול רק כדי להמשיך ולקבל אותה תשובה מיאשת מכל מלון (יש עשרות!) בעיר. בדקנו גם מסעדה צימחונית נוספת בה חשבנו אולי לעשות הזמנה ולאכול בשבת – בתקוה שנמצא מלון בסביבה. מאוחר מאוד, חזנו למלון מותשים ומיואשים. מאיר המשיך לנסות לחפש מלון פנוי דרך האינטרנט ואנו צ'וטטתי בסקייפ.

יום שישי

בשורות טובות. בשיתוף פעולה עם הבחורה מהקבלה במלון יצרנו קשר עם המלון שמאיר מצא אתמול באינטרנט ואכן יש להם חדר עבורנו. המלון מעט מרוחק מהמרכז אך זה מה יש. מאיר בכל זאת ניסה שוב את מזלו בסביבה הקרובה – לשווא אבל לפחות חזר עם חלב טרי! ובאגטים טריים לארוחת בוקר (חלב טרי הוא מצרך מאוד נדיר בויאטנם, כפי שהיה גם בקמבודיה, אך ידענו שבדאלאת הקרירה ישנן מחלבות). בשעה 10:00 התפנינו מהחדר ונסענו למלון החדש "Tan Binh Minh". בעלי המלון, זוג מקומי עם ילד בגיל של דיה, מאוד אדיבים אך לא מדברים או מבינים מילה באנגלית. לקח לנו זמן לסגור על חדר מסויים. הבנו שיש חדר גדול ל 8 אנשים אך לקח זמן עד שהצלחנו לראות אותו. שמחנו על המרחב אך פתאום הם רצו עליו כ 30$. חזרנו לחדר המקורי עם 2 מיטות זוגיות, טלויזיה, מקרר ומקלחת נקיה תמורת 12$ ללילה. שמחנו לגלות שיש חדר גדול עם שולחנות אוכל וכריים. התמקמנו בחדר ווסוף סוף התחלנו את היום. לאחר הבוקר המתיש העם דרש, ובצדק, אטרקיצה. הם ראו אתמול מהאוטובוס אגם עם סירות פדלים בצורת ברבורים – למרות הקיטשיות, החלטנו שבהחלט מגיע להם.  שכרנו 2 סירות ונהנינו מאוד בדיווש באגם (דיה וזהר החליפו סירות באמצע).

אח"כ נסענו במונת ל"בית המשוגע". זהו מבנה מטורף בסגנון גאודי, מלא בגרמי מדרגות צרות ומפותלות העולות ויורדות, מתפצלות ונפגשות עם כל מיני מסדרונות וגשרים. מי שלא מסתפק בשיטוט בין חלקי המבנה יכול ללון באחד החדרים ההזויים, תמורת כמאה דולר. היה מסקרן ומהנה ביותר להתרוצץ בין המעברים והמדרגות. לאחר סיבוב ראשוני מקיף, מנוחה ונישנוש קטן (גם כמובן מבטים רגילים מצד המקומיים על הבלונדים הרבים שלנו) שיחקנו מחבואים במקום שנראה כאילו בדיוק בשביל זה הוא נבנה! תחילה מאיר חיפש וזהר פשוט לא נמצאה, כשזהר ספרה – ינאי ואני, שהתחבאנו תחילה בנחת על אחת המיטות בחדרים, ראינו שזהר רודפת אחרי מאיר ואנוש ממש במסדרון ממול ורצנו לספור אותה. כיף מטורף.

קופת הכרטיסים

חזרנו למרכז העיר עם מונית לנסות לבדוק את נושא המסעדה לשבת (העם החליט ששוה את ההליכה הארוכה מהמלון). ולהצטיידות. המסעדה מאתמול משום מה היתה סגורה (חבל – בנינו גם על הדוכן החיצוני שלה לסנדויצ'ים כמו של המקומיים לארוחת צהריים). במסעדה השניה שראינו אתמול לא דיברו בכלל אנגלית וחשבנו שיהיה מסובך מדי לסגור איתם על ארוחה לשבת אז בצער רב ויתרנו על הרעיון והתחלנו לחשוב על בישולים. הצטיידנו בשוק במעט ירקות, אטריות, אורז, תירס מבושל והרבה פירות וחזרנו למלון להתארגנות לשבת. הבישולים הלכו צ'יק צ'ק בזכות הכיריים והשבת היתה מוכנה בזמן (מרק ירקות עם איטריות אורז לערב, אורז לבן, גזר ושעועית ירוקה + סלטים לבוקר). שיחות קצרצרות למשפחות לפני שבת ושבת שלום.

השבת עברה בשלווה וברוגע ובגשם שכמעט ולא פסק (מזל שלא הלכנו לאכול במסעדה...). בבוקר שיחקנו מעט בצלחת מעופפת ברחבת הכניסה כשבעל המלון, שהתאהב בינאי, מניף אותו כל הזמן ומשחק איתנו, הילד הסתכל אך לא רצה לשחק. כשהתחיל הגשם העם נכנס ללובי (הסלון המשפחתי. הבנים שיחקו עם כל האבירים והטרקטורים שלהם והבנות עם כספים ממקומות שונים אותו הן אוספות לאורך המסע (אתמול דיה קנתה שטרות של דולרים בשוק כדי להוסיף לאוסף – 3600$ תמורת 2000 דונג, בהחלט עיסקה שווה). ארוחת צהריים בחדר האוכל שלנו, מתחת לכביסה שלנו, והמשך משחקים ומנוחה בחדר. במוצ"ש מנסים לארגן רכב עם נהג לטיול יום למחר באתרים הקרובים – בעלי המלון רוצים לעזור אך כאמור לא מדברים בכלל אנגלית – נראה מה יהיה מחר.

הטוסטוס בלובי

הבטחנו לעם ארוחה במסעדה – אם לא בשבת אז לפחות במוצ"ש. הבטחות צריך לקיים, בעיקר אם הן טעימות.  חזרנו למסעדה מיום ה' לארוחת עם יותר נסינות (חלקן מאוד חריפות) והמון אגרולים – ינאי אכל 7!

חשבנו לתפוס סוכנות טיולים למחר – אבל הכול כבר סגור. ביום ה' ראינו משקה מעניין אך רק היום קראנו עליו – מדובר במשקה חלב סויה חם ואנו רוצים לנסות. לא זכרנו בדיוק איפה ראינו אותו, הסתובבנו קצת ופתאום הגענו לשוק לילה ענק. השוק מלא רוכלים שפורסים את מרכולתם על הכביש: בגדים, כובעי צמר, מיני צעצועים ותכשיטים זולים וכמובן הרבה מאוד אוכל הכולל מיני דגים מיובשים ומסריחים. הסתובבנו בשוק, הבנות התלהבו וקנו לעצמן צמידים, הבנים לא יצאו מקופחים וקנו סביבוני ספיידר מן מדליקים ומצאנו גם את המשקה אותו חיפשנו – בעייני הטעם היה דומה למיץ של תירס משומר, רק חם – אנוש מאוד אהב. כשהמשטרה פתאום הגיעה כל הבאסטות התקפלו בזריזות, אך מיד כשחלפה – כולם חזרו למקומן. היה ערב מהנה, חזרנו למלון רק לקראת 23:00 עייפים, שבעים ומרוצים.

כבר מומחית עם מקלות

חלב סויה חם

יום ראשון 17.6.12

כשחזרנו אתמול בלילה לא היה למי להודיע שאנו רוצים לצאת לטיול מחר עם המונית ולכן קמים מוקדם יחסית ואני יורד לקבלה לנסות להגיד להם באיזה שעה המונית צריכה להגיעה, כמובן טרם היינו מוכנים הודיעו לנו שהמונית כבר כאן, ירדנו למטה וראינו מונית קטנה (5 מקומות) החלטנו שזה מה שיש ונסתדר, אנו מנסים להסביר לנהג את סדר האתרים בהם אנו מעוניינים להיות במטרה להשאיר את המפלים והבימבות לסוף, אך לנהג יש סדר אחר (לא ברור למה אבל לא הצלחנו להזיז אותו) מצטיידים בבגאטים ויוצאים לדרך.

התחנה הראשונה שלנו בסיור היום היא תחנת הרכבת הישנה, גשם חזק יורד ואנו נכנסים פנימה ללבוש מעילי גשם, התחנה משמשת היום רק לתיירים. יש איזו רכבת ישנה שנוסעת מספר ק"מ וחוזרת, אנו רק באנו לראות את הקטרים הישנים, גם זוג מקומי לפני חתונתו הגיע ליום צילומים שם.

התחנה השניה במסלולנו היא הרכבל שמוביל לפגודת Truc Lam, הנהג מוריד אותנו בצד אחד ואנו מקווים שהוא הבין אותנו נכון ויחכה לנו בצד השני של הרכבל (20 פעם אמרנו לו one way), קנינו כרטיסים לרכבל ונכנסנו כולנו לקרונית אחת, הרכבל די ארוך  2.3 ק"מ ועובר מעל יער של עצי ארון – המיוחד ביום גשום זה שהרוח החזקה נדנדה היטב את הקרונית ורוב הזמן ערפל הסתיר לנו את הנוף אבל לקראת הסוף הערפל התפזר וגם ראינו קצת את הנוף, העם מאוד נהנה לנופף לשלום לקרוניות שחולפות לידנו אבל רוב הקרוניות היו ריקות.

כשירדנו יצאנו לסיור בפגודה שם יש פעמון גדול כל שהוא והרבה מבנים מעניינים. פתאום רוח חזקה החלה לנשוב ומיד הבנו שעוד רגע מתחיל גשם חזק, ביחד עם כול המקומיים נכנסנו מתחת מחסה כל שהוא וחיכנו שהגשם יפסק, הפעם לקח לו כמעט שעה עד שנפסק, כשיצאנו אכן פגשנו את נהגנו שחיכה בסבלנות.

הבפנים של הפעמון מלא פתקי משאלות

מחכים שהגשם יפסק / יחלש

התחנה השלישית היא מפלי Datanla שנמצאים כ500 מטר מהפגודה (וזו הסיבה העיקרית להתעקשות של הנהג על הסדר) הילדים יודעים כבר ששם יש בימבות שיורדות למטה. מיד אנו מתארגנים בזוגות (זהר ודיה, אפרת וינאי, אני ואנוש) ועולים על 3 בימבות, זהר ודיה די חששו מהירידה ונסעו די לאט (למורת רוחינו ורוח שאר המקומיים שנשכרו מאחורינו). 

 

בודקים ספסל חדש שזה עתה נבנה מעץ שהתרסק במקום ממש לפני בואנו

למטה הסתובבנו קצת ליד המפל ואכלנו צוהרים – חשוב לציין שבניו זילנד הינו בהמון מפלים ומקמות בטבע שם הכל כל כך מסודר ונקי ואילו כאן יש הרבה זבל מסביב והשבילים אינם מסודרים הייטב ובטח שהרבה פחות מוקפדים מבחינת בטיחות. הגשם לא מפסיק ללוות אותנו. לא מאוד חזק ועם הפוגות ובכל זאת אנו די רטובים, מחכים טיפה שייחלש רק אז מתחילים.את הכרטיסים לבמיבות קנינו גם לעליה זהר ודיה שלא נהנו כל כך בירידה דוקא מאוד נהנו בעליה ולכן הוחלט על סיבוב נוסף שבו זהר ודיה יורדות ברגל ואנו בבימבות ועולים בחזרה עם הבימבות (זה בעצם הרבה יותר דומה לרכבת הרים קטנה רק ניתן לשלוט על מהירות באופן אישי) הפעם הנסיעה היתה מאוד מהירה וכולם נהנו, ולכן עשינו את אותו סידור עוד פעם.

התחנה הרביעית היא פגודת Linh Phuoc הנסיעה לשם קצת ארוכה ובדרך ינאי נרדם על אפרת מאחור. הפגודה מאוד מרהיבה ונראית ממש סינית, יש שם כמה מיבנים אחד מכיל בודהה ענקית בגובה של 5 מטר העשויה מפרחים הגדלים בחממות המקיפות את דאלאת, המבנה השני הוא מגדל בגובה 7 קומות שבכל קומה ישנה בודהה תנוחה אחרת, בקומה האשונה יש פעמון גדול במשקל של 8.5 טון שהוקם לרגל חגיגות שנת 2000, יש מנהג לכתוב משאלות ובקשות על פתק ולהדביקו לפעמון ואז לצלצל בו ולכן הפעמון מלא פתקים, אנו מטפסים כמובן עד לקומה האחרונה וצופים על כול האזור, המבנה האחרון הוא מקדש תפילה שם אנו רק מסתכלים מבחוץ (בעיקר כי אין לנו כוח לחלוץ נעליים) ולידו יש גן פסלים עם נחש גדול ועוד. העם ואני נהננו מאוד להתרוצץ, לטפס ולצלצל בפעמון, אפרת נשארה במונית כדי לתת לינאי להמשיך קצת לישון.

הפעמון המזרחי עם פתקי משאלות המשתלשלים ממנו

"גונג" והמשאלות עולת השמיימה (או אל הבודהה?)

התחנה החמישית והאחרונה היא גן הפרחים של דאלאת. כשהגענו היה כבר אחרי 4:00 והסיכום שלנו היה שהנהג נשאר איתנו עד 4:00 אבל הוא רצה לחכות לנו והסכים לחכות לנו עוד כשעה ולהחזיר אותנו למרכז העיר (כנראה מהסיבה שהבין שנשלם לו ישירות ולא דרך המלון). בגן היו כמה דמויות של חיות עשיות מפרחים אבל עד מהרה העם גילה גן משחקים ויאטנמי (הכולל מסוק מגלשה) שם הם שיחקו קצת ואחר כך המשכנו להסתובב בגן שהיה יפה אבל לא יותר מזה. 

כשסיימנו בקשנו מהנהג שיקח אותנו למרכז העיר כי רצינו לברר על טיול באזור הCentral Highland של ויאטנם. נכנסנו לחברת איזי רידר המומלצת והתחלנו לברר עם אחד המדריכים (שבעצם צד אותנו כבר כשירדנו מהאוטובוס לדאלאת,לפני כמה ימים ואפילו ניסה לעזור לנו למצוא מלון בעיר המלאה...), אך כשהגענו לנושא המחיר קיבלנו שוק (המחיר התחיל ב200$ ליום ובקושי רב הוא הסכים לרדת ל170$ ליום). החלטנו לחשוב על כך עוד קצת. חזרנו שוב למסעדה הטעימה והיקרה שלנו לארוחת ערב טובה (בעיקר משום שבשתי המסעדות האחרות היו דבדים שנראו מאוד "בשריים" ולא הצלחנו להבין בדיוק מהם) ומשם חזרה למלון.

כשהגענו למלון ניסינו לארגן לנו עוד יום כזה של מונית אבל משום מה שם התחילו לבלבל לנו במוח בתוספת כספים שהם רוצים עבור המונית (לא הבנו למה), עבור מים (כשהגענו לכאן הגישו לנו בקבוקים ביד ופתאום רוצים שנשלם ועוד רצו מחיר בשמים) אבל הקש ששבר אותנו זה שהם רצו לחייב אותנו על השימוש במטבח (לאחר שביום שישי הם הזמינו אותנו לבשל שם) ולכן החלטנו לעזוב את המלון ולעבור למרכז העיר.

יום שני

אנו אורזים הכול, יורדים לקבלה משלמים על מה שחשבנו  שאנו צריכים לשלם (הפעם לא היו ויכוחים בכלל כנראה הצעקות שלנו בכל זאת עשו רושם עליהם) הזמנו מונית ועברנו למלון שנמצא במרכז אותו ראיתי בסיור מלונות שעשיתי ביום חמישי, השארנו את הילדים לראות סרטים מצוירים בטלויזיה וירדנו לסגור את הטיול. 

עוד ערב קודם אפרת הציעה שמכיוון שהיום השלישי הוא כמעט רק נסיעה אולי נעשה רק יומיים, לא מעגלי, נסיים בעיר Ma Thout Bon, ואת הנסיעה נעשה בתחבורה ציבורית משם ישירות לנה טראנג. כשגענו לחברה הם ישר הבינו את הרעיון שלנו. הסכימו לרעיון אך לא זזו מהמחיר. אחרי לבטים קשים סגרנו איתם את הטיול (בכל זאת זו הוצאה גדולה יחסית לויאטנם, אבל החלטנו שזה חלק חשוב שאין לנו דרך אחרת לראות ולהבין).

אספנו את העם מהחדר וירדנו ברגל לכיוון האגם, שם שכרנו 2 זוגות אופניים כפולים (ועוד אחד יושב על הסבל מאחורה – כך שיוצא אופניים משולשים) וכך יצאנו כולנו לטיול אופניים נחמד מסביב לאגם, באמצע אכלנו צוהרים בליווי גשם קל אבל הגשם לא נורא הפריע ולא קילקל.

כשגמרנו את הסיבוב אכלנו תירס ובטטות מבושלים מהבסטה של משכירת האופנים, משם המשכנו קצת לשוק ופתאום ראינו המון דוכנים של תותים, לאחר שריבת המנגו אותה הכנו במוצ"ש נשרפה קלות (ולא זכתה להתלהבות מהעם) מיד החלטנו שנכין ריבת תותים (בישול התותים יהרוג כבר את כול חומרי הריסוס), הבעיה המרכזית שעמדה בפנינו זה איפה נאכסן את הריבה, אז התחלנו לחפש כלי מתאים (בחנות שראינו כלי כזה המכיל ברגים רצו לשפוך את כול הברגים כדי לתת לנו את הכלי) לבסוף מצאנו בשוק חנות לכלי בית ושם מצאנו צנצנת אידיאלית. רכשנו תותים וסוכר (וגם קצת ירקות למחר) וחזרנו למלון. אפרת ואני מנקים וחותכים את התותים העם בסרטים המצוירים ויוצאים לגיחה אחרונה במסעדה (שם כבר כולם מכירים אותנו). כשחזרנו בישלנו את הריבה – הפעם יצאה מוצלחת כרגיל (אין ספק שזה ישדרג לנו את הבגטים)!

העם כבר רגל להיחטף לצילומים

זה לא פוטושופ! ינאי אוכלתירס

יום שלישי

קמים מוקדם כי קבענו לצאת ב 8:30, כשירדנו למטה אנו רואים טרנזיט גדולה ומאוד שמחנו שהטיול מתחיל בצורה טובה ולפחות צפוף לא נשב. קפצנו למאפיה להצטייד בבגטים להמשך היום ומשם לבקשת אפרת נסענו למפעל (לא יודע אם אפשר לקרוא לזה מפעל - זוג מבוגר עובד במטבח האחורי של ביתו) המייצר טופו. תהליך היצור של הטופו היה מאוד מענין ולמעשה נעשה ע"י משפחה הכול בעבודת יד (חוץ מטחינת פולי הסויה), למעשה מנצלים היטב את פולי הסויה וחוץ מטופו יוצא גם חלב סויה וגם שאריות הפולים הולכים לחיות. גם האנזים הנדרש להקשיית הטופו מופק בתהליך עצמו. קנינו שם קצת טופו טרי וחם לארוחת ערב.

הטופו החם נשפך לתבניות להקשיה

משם המשכנו לאזור של חממות פרחים שם המדריך שלנו טראג נתן לנו הסבר ארוך כיצד הגיעו הפרחים לדאלת (ע"י איזה הולנדי שהגיע לשם).

 

בכלל הטיול עם טראג כלל הסברים ארוכים בכל תחנה שעצרנו (כל כמה דקות הרכב עצר ואנו ירדנו לראת משהוא אחר, אנו כותבים בשבוע שלאחר מכן ולא בטוח שאנו זוכרים את הכל) דבר שדי התיש את הילדים אבל אי אפשר היה לעצור את שטף דיבורו. ניסינו גם להסביר לו שהוא צריך לתת לנו לתרגם אותו עבור הילדים – אך הוא בשלו. לבסוף החלטנו שאין ברירה ולפחות אנו נשכיל קצת בנושא ויאטנם מטיול זה – הוא באמת הסביר יפה ומעניין באנגלית די טובה, אך לעם זה בד"כ היה ארוך מדי!

תמונות מהדרך

טועם קינמון טרי

 במהלך הטיול עצרנו במטע קפה (שלמעשה זה הגידול העיקרי באזור ההרים), ביקרנו במקום שמכין משקה אלכוהולי מאורז וגם יש שם חיות הנקראות Weasel שאוכלות את פולי הקפה ומוציאות אותם בצואה שלהם ומזה מכינים קפה משובח ויקר (לא טעמנו! אבא שמואל – גם החלטנו הפעם לחרוג ממנהגנו ולא קנינו לך קפה, פשוט לא היה נראה לנו...)

משם המשכנו למפעל ליצור בדי משי מהגלמים למדנו שמכול גולם ניתן להפיק 700 – 1000מ' חוט משי ושיש גולם של תאומים,  מפרידים אותו ומפיקים משי יקר יותר.

משם המשכנו למפלי הפיל, סוף סוף העם היה מרוצה מהליכה קלה וחילוץ עצמות, ירדנו בזהירות על סלעים מחליקים (איפה השבילים הנוחים של ניו זילנד) לתחתית המפל וגם הלכנו קצת לאחורה שלו.

משם המשכנו לאיזה כפר של מיעוטים וההסברים שם היו ארוכים במיוחד. בגדול מה שמענין שם שהאישה היא זו שבוחרת בגבר וגם מביאה את שם משפחתה ובנוסף שבטים אלו חיו תמיד בהרים ויש להם שפה שונה מהויאטנמים שחיו תמיד רק באזור החוף.

בית יפה מיני רבים לאורך הדרך - שייך לבעלי מטע קפה עשירים

משם אנו עוצרים ליד מקום שבו מגדלים את הזחלים של טוואי המשי ואח"כ לעוד כפר של שבט אחר (שם ילדי השבט מקבלים סוכריות מהמדריך),

המשכנו ועצרנו על גשר גבוה לראות אנשים שעברו לפה מאזור המקונג וחיים בבתים צפים על הנהר.

לבסוף הגענו בלילה לעיר Lak Lake  השוכנת על שפת האגם, שם שיכנו אותנו במלון זול (היה חם, ללא מזגן ומלא יתושים וחרקים רבים אחרים). ניסינו להכין ארוחת ערב על גזיות שהמדריך הביא, קנינו בשוק סוג נוסף של אטריות אורז (עבות יותר) אבל מכיוון שהגזיות לא עבדו כמו שצריך האטריות יצאו בטעם דוחה (זרקנו אותם החוצה ואפילו 2 החזירים שגרים שם בקושי נגעו בהם), הכנו ספגטי רגיל וגם טגנו את הטופו מהמפעל (היה מעולה) וסוף סוף בעשר בלילה אכלנו – היה מתיש מאוד.

יום רביעי

יום קודם טראג הראה לנו עץ קינמון אז הכנו תה קינמון לבוקר, עולים עם התיקים לרכב אבל הרכב לא מניע (איך יניע שדחפו לו קטורת במנוע) דחיפה קלה של כולנו והרכב מניע.

נוף אגם לאק מהחדר

התחנה הראשונה היום היא עוד שבט שחי בכפר באזור, בדרך אנו רואים אורז שהונח ליבוש על הכביש ומקבלים הסבר על גידול האורז.

אח"כ בכפר אנו רואים את הבתים המיוחדים שלהם הבנויים על כלונסאות והם מאוד ארוכים ובלי מחיצות אבל יש אזורים של מטבח סלון חדר שינה (אנו נכנסים לבית של זקנה הטוענת שהיא בת 107 – לא בטוח אבל היא נראת לפחות ככה).

הבאר הפעילה עוד היום

ממשכים לאזור שבו יש חוות פילים אבל לאחר שקראנו על צורת האילוף ותנאי המחיה של הפילים ולאחר שאנו רואים את השלשלאות הקושרות את הפילים אנו מחלטים (גם הילדים תומכים בזה) שלא נעודד את זה ולכן כאן לא ניצא לטיול פילים. פתאום מולנו מופיע פיל ואנו שומעים מלמעלה "שלום משפחת פלק" לקח לנו זמן להבין מי הדוברים אבל אפרת אומרת שזו תמר כספי (לשעבר) ובן זוגה שחלפו על פנינו במהירות פיל.

כל מיני חיות ומראות בדרך הקצרה אל הכפר

משם אנו ממשכים בנסיעה ורואים נחשי פיתון שמישהוא מגדל (העם הפחדן לא העז להחזיק אותם – אבל לאפרת לא היתה ברירה).

אח"כ לחווה לגידול דגים, צבים וצפרדעים (ראינו רק צפרדעים)

שיח פרי הדרקון

מנסים להגיע אל ה Jack Fruit

הפסקה נוספת - בית משפחה המייצרת נייר אורז. לצערנו היום הייצור נגמר מוקדם מהרגיל כי המשפחה הלכה לחתונה, אותה ראינו בדרך, והילדה הצעירה נשארה להכין רק כמות קטנה אותה סיימה מזמן. אנו מנצלים את המקום הנעים גם לארוחת בוקר.

נייר אורז מוכן מתייבש

בר הממרחים המפואר שלנו (דבש, ריבת מנגו וריבת תות, ממרח בוטנים)

 

לאחר עוד נסיעה הגענו סוף סוף לקטע הליכה נחמד בתוך הג'ונגל. התחלנו במפלון חדש שנוצר כתוצאת לוואי מהסכר שנבנה מעל למפל Gia Long Falls.

מפל הGia Long

נסיעה קצרה והגענו למפל נוסף,  Dray Sap שם שוב טילנו והיה מאוד נחמד אבל כמות המים היתה די מאכזבת (התמונות בחברה היו מרשימות יותר).

/

למעשה זה היה סוף הטיול שלנו ומשם לקחו אותנו לעיר Buon Ma Thuot שם מצאנו מלון מתאים (הפעם נקי מאוד עם מזגן טוב ובעיקר מקלחת טובה לה היינו מאוד זקוקים!) אני יצאתי לחפש סופר ואחרי 2.5 ק"מ של הליכה (כמעט התיאשתי) מצאתי את הסופר, את הדרך חזרה כבר עשיתי במונית.

לסיכום הטיול היה מאוד מוצלח וטוב שרק לקחנו יומים כי זה הספיק לכולם (אפילו שטראג ניסה לשדל אותנו ליום נוסף במחיר זול).

בודקים את גרגרי הפלפל השחור

טוסטוס עם פחיות למחזור

שדות אורז