תה ואורז יש בסין

יום חמישי 19.7.12

היום עוברים את הגבול לסין !!! בעזרתם האדיבה של בעלי המלון ממול סידרנו הסעה לגבול אשר בלה-קוי, מתחילים בנסיעה מסאפה ללה - קוי, אוכלים סנדויצים (אחרונים על בגאטים מויאטנם) במלון צמוד לגבול, מחליפים לנו שם את הכסף הויאטנמי בסיני, ונכנסים למעבר גבול הויאטנמי, מחכים קצת בתור אבל בסוף עוברים. עכשיו עם כל רכושנו וטפנו אנו חוצים את הגשר מעל הנהר האדום לכיוון ביקורת הגבולות בסין, על הגשר מעבירים הרבה סחורות מהצד הסיני לויאטנמי ולהפך.

הצד הויאטנמי (וכמה גושים קטנים עם תיקים גדולים)

הצד  הסיני

בנקודת הביקורת הסינית יש גם ביקורת שלא מכניסים אוכל (בגדול אסור פירות וירקות דבש מוצרי חלב ובשר) כמו כן מהכיתוב בספרים למדנו שמחרימים שם מדרכי טיולים של לונלי פלאנט (בעיקר בגלל היחס לטיוואן במדריך) ולכן טמנו את המדריך שלנו עמוק בתיק. הרבה אוכל אין לנו אבל בכ"ז יש כמה פינוקים וממרחים (וכמובן הקוסקוסים של ינאי...)  ואנו מאוד חוששים שיפתחו לנו את התיקים במיוחד לאור העובדה שלתייר שעבר לפננו פתחו את התיקים עד היסוד והחרימו לו משהוא שהיה עמוק בתוך התיק. ההחתמה על הדרכונים לוקחת זמן מה בעיקר בגלל שהדרכון שלנו בעיברית וכול פעם השוטרת מתחילה לחפש מחדש איפה הדרכון מתחיל, אח"כ אנו מעבירים הכול במכונת השיקוף אבל אף אחד לא מדבר איתנו ואנו מסתלקים מהמכונה בזריזות, ויוצאים החוצה אל סין! מניחים את כל התיקים בכניסה למעבר גבול ומנסים להבין מהם הצעדים הבאים שלנו.

אפרת חוזרת פנימה למעבר גבול ומצליחה לקבל הסברים קצרים באנגלית מכמה עובדות אדיבות, אני והבנות יוצאים והולכים לבנק להחליף דולרים ליואן סיני, בינתיים הבנים ואפרת מבלים ומשעשעים את הסינים הנועצים מבטים בילדים הבהירים שליד מעבר הגבול, הם גם זוכים לראות חילופי משמרות של העובדים בגבול: פתאום כל לובשי המדים יוצאים החוצה, נעמדים בשתי שורות ואז מגיע האחראי (מפקד?) עושה להם מסדר קצר וכולם יוצאים בצעידה אחידה במורד הרחוב... עם כסף מקומי בכיס, לוקחים מונית (סובארו קטנה של 5 מקומות – אליה נדחסים שישתנו, 2 תיקים ענקיים, 2 בינוניים ו 3 קטנים) ונוסעים לתחנת האוטובוס של העיר חאקו. למרות שאף אחד לא מדבר אנגלית אנו מבינים מהר מאוד שאומנם עוד לא צהריים, אך נגמרו להיום האוטובוסים שנוסעים ליואניאן. אנו די אבודי עצות – ממש לא בא לנו להישאר בעיר הגבול הזאת, אך לא מצליחים להבין לאן, אם בכלל, כדאי ליסוע ולו רק בכדי להתקדם הלאה. לאחר כמה דקות ארוכות של התלבטות ונסיונות פתאום הגיעו כמה חברה צעירים שמייד התנדבו לעזור, ואפילו באנגלית! הסתבר שהם מעיר שנקראת מונז'ה הנמצאת במרחק שעתיים נסיעה, והם יודעים בודאות שממנה יש אוטובוסים רבים הממשיכים ליעדנו יואניאן, ואם לא היום אז ישנם בתי מלון רבים בעיר זו,  אנו שואלים אם נוכל להצטרף אליהם לנסיעה ולקבל את עזרתם והם ממש קופצים מאושר מכך שניסע יחדיו. מיד אנו רצים לקנות כרטיסים לנסיעה ויוצאים לדרך כשהחברה מלווים אותנו צמוד. נסיעה ראשונה בסין יוצאת סוף סוף לדרך ואנו המומים מהאוטובוס והכביש –  אוטובוס חדיש ונוח והכביש – אוטוסטרדה של ממש! כול הדרך שני נתיבים לכול כיוון ומלא מנהרות העוברות דרך ההרים וגשרים גבוהים מעל נחלים או סתם עמקים (מזכיר את כביש בין ירושלים לגוש עציון רק שמסביב ישנם המון עצי יער ובננות ופי כמה וכמה מנהרות וגשרים), לאחר שעתיים נסיעה, ביקורת משטרתית. שוטר עולה לאוטובוס, עובר בין כולם, אוסף מאיתנו את הדרכונים ורק כמה דקות מאוחר יותר מחזיר (כנראה צילמו אותם) – אבל החברה הצעירים הרגיעו ואמרו שזאת בדיקה שיגרתית וגם מהמקומיים אספו תעודות זהות, הגענו לתחנת המרכזית של העיר הגדולה מונז'ה.

שוק קטן בתחנה המרכזית - המון רימונים

בסיוע צמוד, מגלים שגם כאן כבר אין אוטובוסים להמשך אז מזימינים כבר כרטיסים למחר בבוקר (התקדמנו ולכן נותרה נסיעה של כ2 ש' בלבד). החברה רושמים לנו שם של מלון הנמצא בקירבת התחנה (וסביבו עוד כמה מלונות), עוצרים לנו מונית ואילו לא דחקנו בהם, הם גם היו לוקחים אותנו באופן אישי לשם, הודינו להם מאוד והמשכנו למלון עצמאית. מלון העסקים הגדול אליו הגענו היה אומנם טיפה יותר יקר משהתכוונו (טעות של מתחילים בהמרת המטבע...) אך היה נוח ונקי ביותר. התארגנות קצרה, בדיקת הערוצים בטלויזיה שאיכזבה את העם עם הסינית הבילעדית – ולכן חיבור מיידי למחשב, ומאיר ואני יוצאים לחפש משהו לאכול. בעזרת תרגומים מהמילון סיני אנגלי שהורדנו לטאבלט אנו מקבלים הסבר כיצד להגיע לשוק, ההליכה ברחוב מאוד נעימה (להבדיל מויאטנם) - מדרכה רחבה מאוד ויחסית די נקיה (ישנם פחי אשפה לאורך הרחוב עם הפרדה למיחזור) וגם אין כמעט אופנועים ואלו שיש רובם נוסעים על בטריות (לא שומעים אותם בכלל), לאחר כרבע שעה הגענו לשוק, רכשנו ירקות ופירות וחזרנו לחדר לארוחת ערב.

ככה שוקלים בסין - ביחידות של חצי קילו והמחיר נקוב בסימני אצבעות

יש הפרש של שעה בין סין לויאטנם (מזל שגילנו את זה, לגמרי במקרה, אחרת לא הינו מגיעים מחר לאוטובוס) ולכן חושך די מאוחר (כמעט ב8:30 בערב), כולם רעבים ועייפים,מנצלים את המקלחת הנהדרת שיש לנו- הטובה ביותר מזה כמה חודשים, מים רותחים \, זרם מעולה ואפילו יש קיר הפרדה בינה לשאר השירותים... (ינאי התקלח כמעט שעה) ומהר מאוד כולם נרדמים.

לחיי ההנאות הקטנות של החיים

יום שישי

היום אנו נוסעים לXinjie (סינצ'יה) יש לנו כרטיסים שכבר רכשנו אתמול לעיר החדשה (נאנשה), נסיעה קצרה במונית לתחנה המרכזית ומהר מאוד עולים על האוטובוס, בהתחלה הדרך גם מאוד מסודרת ומטפסת על ההר דרך המון גשרים ומנהרות אך כעבור זמן מה הופכת הדרך לצרה (אך עדין סלולה),כעבור שעתיים מגיעים לעיר ומשם מראים לנו את האוטובוס שעולה לסינצ'יה, האוטובוס די קטן מתמלא מהר ויוצא לדרך, מהר מאוד הדרך מתחילה לטפס על ההר (כנראה בגלל זה יש אוטובוס קטן), לאורך הדרך כבר רואים הרבה גידולים (תירס, אורז, בננות וקנה סוכר ....) שמגדלים בטראסות, לאחר פחות משעה אנו מיגעים לתחנה המרכזית, יוצאים החוצה עם כל התיקים ובנוהל הרגיל הולכים לחפש מלון, היה די מסובך.

מחכים ליד תחנת האוטבוס בזמן חיפושי מלון

לבסוף יש איזה נהג מונית שנותן לנו טלפון כדי שנדבר עם מישהיא באנגלית שיש לה מלון לא רחוק, המלון לא נראה יפה במיוחד וגם אנו צריכים שני חדרים אבל מחליטים ללכת על זה בזכות האנגלית של בעלת המלון, לוקחים טוסטוס שמחובר לעגלה כדי שיעזור לנו לסחוב הכול בעליה ומתמקמים במלון.

אפרת יוצאת לקניות לשבת בשוק ואני מכין אורז לצהרים, כעבור שעה אפרת חוזרת עם הרבה שקיות ואנו מתחילים להכין את האוכל לשבת, יש במלון ילדה קטנה שבאה לראות את האורחים החדשים והילדים משחקים איתה ומראים לה את כל הצעצועים.

דיה מפעילה את ינאי + חברה סינית קטנה

השבת נכנסת די מאוחר פה (אחרי 7 בערב), אנו מכניסים את השבת, מתפללים אוכלים והולכים לישון.

קימה מאוחרת בשבת ואחרי קפה / שוקו יוצאים לסיבוב בעיר, שאלנו את בעלת המלון עם יש גן משחקים כל שהוא בעיר והיא אמרה שבאחד הסופרים יש משחקיה, לא לגמרי היה ברור לנו אבל התחלנו ללכת, ירדנו לכיכר הגדולה ופתאום גשם החל לרדת אז נכנסנו לסופר ליד ובאמת בקצה הסופר בחושך היה מעין ג'ימבורי (מגלשות, בריכת כדורים ועוד) העם מאוד נהנה שם ואנו בנתיים שטפנו את העניים לראות איזה דברים יש בסופר בסין, אחרי זמן מה יצאנו (הגשם פסק) והתחלנו ללכת במעין מדרחוב יפה, מדי פעם ראינו אנשים משחקים כול מיני משחקים סינים (עם קוביות מצוירות או עם קלפים – חלקם גם שיחקו על כסף), כשנמאס חזרנו לחדר, הבנים רצו להישאר עוד באזור הכיכר ולטפס על פסל השור החורש בטראסות, אך כעבור זמן מה חזרנו לחדר לארוחת צוהרים מאוחרת.. אחרי האוכל לקחתי את הילדים לאיזה מקדש שראינו מלמטה, כמובן הדרך למעלה מלאה מדרגות ודיה ספרה 115 מדרגות רצופות (בקו ישר ללא עצירה), מהמקדש היה נוף יפה והוא היה מקושט בדגלים צבעוניים, מהמקדש ראינו שמתחילה איזה פעילות מעניינת בכיכר. חזרנו לחדר אספנו את אפרת שנמנמה קלות וירדנו לכיכר שם באמת היה מאוד שמח, המון אנשים צעדו לפי מוזיקה ועשו תנועות עם הידים (כמו התעמלות) כל כמה זמן החליפו תנועה, במקום אחר אנשים ממש רקדו ריקוד מהיר, היו גם דוכנים לילדים: ארגז חול עם טרקטורים וכלים שונים, בריכת גומי לדוג דגים (עם דגים מפלסטיק וגם אמיתיים עדיין חיים), רכבת קטנה ומתנפחים, השבת עוד לא יצאה אז לא יכלנו לעשות כלום אבל הבנו שההפנינג הזה קיים כל יום ואמרנו שנבוא גם מחר,חוזרים לחדר להבדלה קצת אוכל ולישון.

יום ראשון 22.7.12

היום אנו יוצאים לטייל באזור הטראסות, תיירים שפגשנו המליצו לנו לאן להגיע וגם אמרו שאפשר להסתדר עם מוניות שרות בכל מקום ואין טעם לשכור רכב ונהג לכול היום. ירדנו לשוק להצטידות קטנה ומשם לקחנו מונית לכפר שרצינו להגיע אליו, כשהגענו המחיר בקופות היה נראה לנו גבוה מדי (100Y לאדם) וגם מלא נודניקיות קפצו עלינו שנרכוש מהן גלויות של המקום אז החלטנו להתרחק מעט ברגל, התחלנו ללכת בכפר ולפתע ראינו קבוצת אנשים שבונים בית, כשהתקרבנו ראינו שכולן נשים שסוחבות חול ומלט בסלים כבדים על הגב, מיד כשהגענו הם הפסיקו את העבודה ובאו להסתכל עלינו, אחת מהנשים אמרה לנו (הצביעה ועשתה סימנים) להיכנס ולרדת לתוך הכפר.

הכוח הנשי בבניה

שמחנו לעצתה והתחלנו להסתובב בין בתי הכפר. פגשנו חזירים, סוסים, תרנגולים וגם אנשים מעניינים (וגם כמובן היוונו אטרקציה מקומית בפני עצמנו...), בקצה הכפר היו שרותים ציבוריים עם נוף מרשים. קצת הסבר על השירותים הציבוריים בסין – אז כמובן זה צלוף-נא (בלשון יפה מאוד, זה בקושי תעלה בריצפה...) אך אין ממש הפרדה בין חור לחור במקרה הטוב יש איזה קיר בגובה מטר המפריד בין התאים – בקיצור חוויה על חושית.

השירותים הציבוריים, חסכנו לכם את הריח... 

הנוף מהשירותים - סוף הדרך

נופים ומראות בכפר

כאן גם עושים כביסה

משם המשכנו לאורך הכביש. הנוף של הטראסות והכפרים מסביב פשוט מדהים, האורז נמצא עכשיו במצב שהוא כמעט מוכן ולכן חלק מהטראסות בצבע צהוב יותר וחלק ירוק יותר, זו היתה הפעם הראשונה שבה ראינו ממש איך האורז גדל ומהיכן הוא צומח בצמח, כמו כן ראינו שבשולי הטראסה מגדלים גידולים נוספים שלא דורשים השקיה בהצפה כמו תפו"א, שעועית ופלפלים קטנים וחריפים.

לגעת באורז

בדרך עצרנו באיזה בי"ס, ישבנו בחצר לארוחה קלה, לאחר מכן המשכנו אבל קצת התברברנו בדרך אז יצא לנו ללכת יותר משרצינו ועברנו בעוד כפרים קטנים.

בדרך

הפסקה בחצר בית ספר

מע"צ המקומי - רק נשים כבר אמרנו

נוף הטארסות המדהים

בשלב מסוים התעיפנו אז ירדנו לכביש לתפוס מונית חזרה לסינצ'יה אבל זה לא היה פשוט - כל המוניות היו די מלאות, בסוף עצרה לנו אחת שהיתה פחות מלאה (היה ספסל שלם של 3 מקומות לרשותינו!), אנוש ודיה ישבו על שקי אורז בבגאז' שלה. קצת הסבר על הרכבים באזור – אז חוץ מהטוסטוסים החשמליים שראינו בעיר הקודמת (שהיתה שטוחה) כאן בהרים יש המצאות חדשות כמו: רכב קטן על 3 גלגלים, משאית עם מנוע מחוץ למרכב, אופנוע המחובר לעגלה, ורכב שהוא בנוי על בסיס אופנוע (גם עם 3 גלגלים) כמובן יש גם אופנועים רגילים (גם לשוטרים), בקיצור חוויה מעניינת לכול חובבי המוטוריקה.

מבחר רכבים מענינים בסין

חזרנו למלון התארגנו על צהרים מאוחרים ולאחר מקלחות ירדנו לכיכר למתקנים, ינאי ואנוש בחרו ללכת לשחק בארגז החול עם כל הטרקטורים והכלים ואילו הבנות ויתרו הפעם, בסוף קנינו לכולם סוכריות שמכינים במקום מסוכר שרוף (כרמל), ניתן לבחור באיזה צורה אתה רוצה שהסוכריה תצא ע"י סיבוב גלגל מזל והיכן שנופל החץ זו הצורה שמכינים לך (יש דגים וציפורים ולמי שאין מזל מקבל סוכריה עגולה רגילה), כולם מאוד מרוצים מהסוכריות שלהם וחוזרים למלון ללילה אחרון.

יום שני

התכנון הראשוני היה להמשיך מכאן לקומינג אבל שמענו מתיירים על עיר נחמדה Gianshui (ג'יאנשוי) שנמצאת בדרך, קראנו קצת עליה באינטרנט (היא לא מופיעה במדריך הישן שלנו) והחלטנו שיהיה נחמד לעצור שם, כך גם נחלק את הנסיעה לקומינג, בגדול יש לעיר אוטבוס רק ב4 אחה"צ והנסיעה אמורה להיות 3 שעות , לא נראה לנו להגיע כל כך מאוחר לעיר חדשה, אז הסבירו לנו שאנו יכולים לקחת אוטובוס לעיר אחרת ומשם עוד אחת לג'יאנשוי.

הלכנו לתחנה המרכזית של סינצ'יה ושם איזה חפר כנראה סחב אותנו לאוטובוס שלו בטענה שכבר יוצאים אך הכבר הזה התארך כל פעם עוד ועוד (משום מה בקופת הכרטיסים לא הסכימו לדבר איתנו – כנראה שפחדה מהחפר ואפילו כשמצאנו תייר הדובר סינית היא לא הסכימה לדבר איתו), לבסוף התיאשנו והתחלנו להוריד את התיקים ופתאום הופיע אוטובוס אחר, די מלא, שצעק את שם העיר ג'יאנשוי, החלטנו לעלות עליו. החלק הראשון של הנסיעה היה מוכר (ירדנו חזרה לנאנשה) שם חיכינו כחצי שעה עד שהאוטובוס המשיך, כנראה עלינו על המאסף כי אמרו לנו שהדרך צריכה להיות טובה אבל זו היתה חוויה מפחידה, מטלטלת וגם יפה כאחד (וכמבון גם ריחנית בעקבות ההקאות של חלק מהנוסעים), כעבור 5 ק"מ מנאנשה נגמר הכביש הראשי והתחלנו לטפס בהר על דרך שרק מדי פעם סלולה וכמובן רק נתיב אחד. מהצד תהום אדירה וכל פעם שבא רכב אחר ממול אנו עוצמים עיניים. כדי להעצים את החוויה, כשעלינו קצת התחיל גשם ואז הדרך כבר היתה בוצית, בשלב מסוים הגענו לכמה כפרים בראש ההר ומשם הדרך נהיתה כבר פחות או יותר סבירה (עדין מלאה בורות אבל לפחות הרוב סלול) בשלב כל שהוא כבר כול העם לא יכל להתאפק (הקפיצות עזרו) אז ביקשנו מהנהג עצירה, למרבה הפלא הוא הבין אותנו וכעבור 5 דקות עצר ליד שרותים ציבוריים, שם כולנו רצנו להתרוקן (רובנו מחוץ לשירותים המזעזעים!). לאחר 3 שעות נסיעה קשות מאוד, אך יפות, הגענו לג'יאנשוי היה כתוב לנו אזור מומלץ, בעיר העתיקה, ולקחנו לשם מונית. שם עצרנו ליד מלון וכעבור סיבוב קצר אפרת מצאה אכסניית נוער שעונה על צרכינו (אפילו החדר הגדול שלנו היה מחולק ל 2 חדרים: אחד להורים ואחד לילדים). החדרים בנויים סביב חצר פנימית כך שהילדים יכולים להשתעשע שם ללא חשש ואפילו הבחורות בקבלה דוברות אנגלית טובה.

האכסניה שלנו מקבלת אורכים מכל העולם - אך לכולנו עיניים מלוכסנות

יצאנו בזריזות לשוק הקרוב ובדרך התרשמנו מהבתים היפים ומהשערים המעניינים שיש באזור, היפה באזור זה ששוב יש בעיקר טוסטוסים חשמליים וגם חלק מהרחובות חסומים לרכבים. הצטידנו לארוחת ערב במצרכים מהשוק וגם טעמנו איזה תפוח מענייו (הכלאה עם אגס כנראה) וסוף סוף מצאנו בוטנים קלויים (עד עכשיו הם היו מבושלים במים ודי מגעילים), חזרנו לחדר לארוחת ערב ושינה.

יום שלישי

היום נוסעים לSwallow cave שנמצאת כ30 ק"מ מג'יאנשוי, ראינו שיצא לנו כמעט אותה עלות לשכור רכב או לנסוע כולנו בתחבורה ציבורית אז הזמנו רכב דרך המלון, הצטרף אילנו איזה תייר מקומי לדרך, כשהגענו למערה הלכנו לרכוש כרטיסים וגם היינו צרכים לקחת מדריך (מדריכה הלבושה בתחפושת אדומה עם כתר כמו תרנגולת על הראש). בהתחלה הולכים דרך גן יפה עם מלא אבנים, ואז נכנסים לכמה מערות עם כל מיני בודהות ורואים מלמעלה את הפתח הגדול של המערה והנהר הנכנס אליה.

סירות ממתינות בכניסת הנהר למערה

יורדים במדרגות למטה חוצים בגשר את הנהר ומתחילים לטייל במערה, המדריכה היתה מאוד נחמדה אבל לא ידעה מילה באנגלית ומשום מה גם לא דיברה בסינית לתייר שהצטרף אילנו, בכל מקרה המערה היתה מדהימה! ענקית וארוכה ומלאה סוגים שונים של נטיפים, בשלב מסוים השביל מטפס למעלה ואז ממש מתקרבים לכל הנטיפים אח"כ יורדים שוב למטה ליד הנהר, חוצים בגשר את הנהר והולכים לאורך הגדה השניה עד ששומעים את רעש המים שנוצר כתוצאה מבנית מזח קטן לסירות, משם הנהר פונה ונעלם במעמקי המערה, יש שם אזור שלם הכולל מסעדות ושולחנות ישיבה ואנו המשכנו הלאה להסתובב במערה ולראות נטיפים וזקיפים מדהימים. 

אח"כ חזרנו לאזור המסעדות שם יש אפשרות, בתוספת תשלום, לטפס על הקיר עם חבלים, זהר ואני הראנו נכונות והמדריכה אמרה לנו מה המחיר ושם היא גם נפרדה מאיתנו, אך כשהגיעו המפעילים של קיר הטיפוס הם רצו כמעט כפול 2 במחיר ולכן החלטנו לוותר על זה. ירדנו למזח וסירת דרקון לקחה אותנו חזרה לתחילת המערה.

מנצלים את האולם הגדול לפעלולים

משם עלינו חזרה לכיוון הדשא עם הסלעים, העם ישר התחיל לשחק על הסלעים ואנו הכנו פיקניק קטן (תפוחים, שקדים קלוים ופירכיות שלווה – המוצר היחידי שמצאנו בסופר עם פירוט רכיבים באנגלית). כעבור כשעה קלה חזרנו לרכב שחיכה לנו ונסענו חזרה למלון.

החלטנו להתארגן על ארוחת צהרים \ ערב (שוב) הפעם עם אטריות ביצים (ולא אורז) ורוטב טעים – היה שינוי מרענן לכולנו. אחה"צ הלכנו לכיכר גדולה סמוכה שם ראינו אנשים מסובבים סביבונים גדולים מפח בעזרת הצלפות של שוט, אלו משמיעים קולות שריקה ככל שמהירות הסיבוב עולה, בכיכר היו גם ילדים שהחליקו ברולרבליידס והבנות גם רצו, כשבאנו לברר כולם צחקו מסביבנו ולא הבנו למה, לבסוף הבנו שהסיבה כנראה הייתה שזה מקום לימוד שבו לוקחים קורסים במשך כמה זמן ולא חד פעמי כמו שרצינו.

משם אנו עוברים למעין לונה פארק קטן וצפוף ממש בין המבנים. היו שם פינות משחק עם קוביות וצעצועים על שולחנות, בתוך המבנים היו מעיין חדרי ג'ימבורי קטנים עם בריכות כדורים ומגלשות קטנות, קרוסלה, ועוד – הכל ממש אחד בתוך השני, לאחר התלבטויות הבנים עלו וקפצו במתקן מתנפח גדול ועמוס ילדים סינים והבנות קיפצו בטרמפולינה הגדולה.

ממש כשהחלטנו לסגור את הערב התחיל להתקדר ולטפטף, כולם החלו להיתקפל משם בזריזות, בדרך למלון כולם רצו מפני הגשם, ממש כל הרחוב החל להתפנות, כנראה שכולם ידעו שזאת רק ההתחלה, אכן הגשם הלך והתחזק אך הצלחנו להגיע לא סחוטים מדי למלון, ואפילו ניצלנו הפוגה קלה מתחת לגגון של חנות בה קנינו לכולם שוקו קר (!) בשקית, חזרנו לחדר עייפים אך מרוצים (חוץ מינאי שנזכר שהוא בעצם רצה לעלות על האוירון, וגם על הקרוסלה וגם... אך נרדם עוד לפני שנחת על הכרית).

יום רביעי

החלטנו לדחות את הנסיעה לקומינג למחר והיום לבלות קצת באכסניה בלימודים ולהסתובב קצת בין אתרי העיר. קמנו לבוקר אפור ומטפטף ולכן לאחר שוקו / קפה עם עוגיות התחלנו בלימודים. מאיר והבנות ירדו לחצר למטה והבנים נישארו איתי לעבוד בחדר.

ינאי צבע להנאתו ואילו אנוש קישקש על המראה (חיבר נקודות לקוים רציפים ופתר תרגילים "על הלוח") וגם ערך "קניות" בשוק בחדר שלנו (אם קנית 5 מלפפונים אבל אני אכלתי 3 מהם – כמה מלפפונים נשארו לך?), מאיר השאיר את הבנות לעבודה עצמאית בחשבון ולקח את ינאי לקנות כמה מצרכים, כשחזר הבנים ואני הכנו לכולם פנקייקים לתפארת (כבר המון זמן שלא מצאנו קמח ולכן זה היה ממש בגדר מעדן!)

בינתיים, הגשם לא פסק לרגע רק התגבר והתחלש לסירוגין ולכן תוכניות ביקור האתרים נדחו שוב ושוב ואנחנו נהננינו מהאוירה הנעימה באכסניה וגם משיחות עם המשפחה.

אחה"צ סוף סוף נראו סימני החלשות בגשם ולכן יצאנו לסיבוב קצר אל Chaouang Gate, שער גדול ומרשים המהווה כניסה לעיר העתיקה, טיפסנו במדרגות להשקיף על נוף הגגות ומצאנו מלא סינים יושבים בקבוצות קטנות משחקים, בעיקר בקלפים אך גם משחק לוח, קבוצה אחרת רקדה ריקוד יפה וכולנו נהננינו להתבונן אחד בשני. הפסקה קלה לקניית משהוא לשתות ולחכות שהגשם טיפה יחלש וממשיכים לשוטט בעיר.

הנוף מלמעלה

שלשום באכסניה פגשנו זוג מערביים שגר בסין כמה כמה שנים וכעת מטייל, כמעט ולא דיברנו אבל למחרת בבוקר הבחורה ראתה את זהר ומסרה לה חבילת דפים, כשבדקתי גיליתי שהבחורה חיברה עבורנו משחק "חפש את המטמון" בו צריך למצוא פריטים, אנשים, חיות ועוד המון דברים משעשעים במהלך סיבוב בעיר בפרט  ובסין בכלל, מיד רצתי להודות לה והיא סיפרה שכילדה היא שיעשעה את אחיה הצעירים בזמן טיול משפחתי גדול והיא זוכרת כמה קשה היה להוריה... המשכנו את החיפושים אחר הדברים השונים, כבר בעצם התחלנו אתמול והיום העם כבר דרש המשך למשחק. חיפשנו: טוסטוס עם ארבעה אנשים, אישה בלבוש מסורתי, חנות לרפואה סינית, ילד עם תלבושת קונג פו, מנורה אדומה מנייר, מבנה מאוייר או  מיוחד, אשה מנקה את הרחוב, איש מבוגר עם זקנקן סיני ועוד, המשחק נחל הצלחה רבה ונשא פרסים לסיום, החלטנו ברוב עם להמשיכו בהזדמנויות נוספות.

חזרה בחדר, ארוחת ערב מעולה של טופו מוצנם (שמגיע הפעם בצורת קוביות קטנות בשוק), קציצות אורז עם טופו וגזר וחביתה, מקלחות ולמיטה.

יום חמישי

היום נוסעים לקומינג, קמנו בנחת, התארגנו, נפרדנו לשלום מהאכסניה (לא לפני שצילמו אותנו עם הבלונדיני הקטן שלנו) ותפסנו מונית לתחנת האוטובוס, שם התברר שלמרות התדירות הגבוהה של האוטובוסים, האוטובוס הראשון עם 4 מקומות פנויים, יוצא רק בעוד כשעה. מתורגלים, הוצאנו פלסטלינה ודף ועט וכולם שחקו והעסיקו עצמם, לקראת העליה לאוטובוס פגשנו בחור ישראלי המטייל כעת עם הוריו שבאו לבקרו, רצינו לקבל ממנו מידע על טיוליו בגבול טיבט אך הם נאלצו לחכות עוד קצת לאוטובוס הבא וקבענו להיפגש בשישי בערב בבית חב"ד. נסיעת האוטובוס עברה בנעימים, אוטובוס מרווח ומודרני עם מזגן ומספר אנשים כמספר הכיסאות (טוב חוץ מאיתנו שהתקמצנו וקנינו רק 4 כרטיסים ב12$ האחד). רוב הזמן הכביש היה טוב והנסיעה אכן לקחה פחות משלוש וחצי ש' כפי שהבטיחו (בהפסקה בדרך אפילו דיה ואני כבר פיתחנו שיטה להתמודדות עם השירותים הציבוריים הסיניים – נכנסים עם ראש מורם ומבט מושר קדימה, כך חולפים על פני המקומיות המתרוקנות ללא דלתות ובקושי מחיצות בין חור לחור, עד לקצה החדר, ואז מתמקמים בחורים האחרונים). בתחנת האוטובוס בקומינג מתנפלים עלינו כמה נהגים אך אנו ממשיכים לצעוד עד לתחנת המוניות, מראים את הכתובת שיש לנו של בית חב"ד (זאת שהבחורה מהקבלה באכסניה לא ממש הבינה) ומקווים לטוב. נהג המונית מניד כמבין ואנו יוצאים לדרך. מסתבר שאנו ממש רחוקים ממרכז העיר, עולים ויורדים מכל מיני מחלפים וכבישים עוקפים של העיר עד שלאחר שאילתות קצרות ברחוב, הנהג עוצר ומצביע על קבוצת מגדלים. מאיר יוצא לבדיקה קצרה ולבסוף אומר שכנראה אכן הגענו למקום הנכון. עם התיקים עלינו אנו צועדים בין בנייני המגורים, שוב מאיר הולך לבדוק את הבניין וכעבור כמה רגעים חוזר מחוייך ומאשר שאכן זה, זה המקום. שמחים ומאושרים אנו מתקבלים בחום רב בבית חב"ד, התכוונו רק להתמקם ולצאת לחיפוש מלונות זריז בסביבה אך מייד אנו מוזמנים לארוחה ושתיה קרה. העם מרוצה מאוד במיוחד לאחר שהוציאו עבורם מצות וממרח שוקולד פרה, הבנים ישר מתמקמים על צעצועיהם ומאיר יוצא למסע חיפושים. המסע לא נחל הצלחה רבה וכעת אנו נעזרים בעוזרת הסינית הדוברת מעט אנגלית ומתקשרים לכמה מלונות בסביבה המעט רחוקה יותר. הכול מלא! העוזרת מציעה לקחת את מאיר למקום שהיא מכירה והוא כמובן בעקבותיה. שוב אין הצלחה – יש חדר אחד קטן בלבד. הרב חוזר מסיבוב קצר ואומר שראה איזה מלון בדרך, מאיר מצטרף אליו על הטוסטוס וכעבור כמה דקות הם חוזרים עם חדשות טובות, נמצא חדר במלון ממש קרוב. מאיר סוף סוף מתיישב גם הוא לאכול מהפסטה המעולה, דיה, ינאי ואני מתחילים לנפות מעט קמח לקראת החלות של שבת ולבסוף נפרדנו לשלום להערב. במלון, מקלחות ולמיטה.