פנדות בגבהים

יום שישי 31.8.12

נשאר לנו החלק הקטן של הנסיעה לTa gong עוד אתמול סגרנו על הסעה ב9:30 רק לנו, בבוקר הלכתי להוציא כסף לכולם כי הבנו שבהמשך לא יהיו יותר כספומטים או בנקים. הנהג שלנו רצה שנשים את התיקים למעלה על גגון כדי שיוכל להעלות עוד אנשים, אבל אנו לא הסכמנו והסברנו לו ששכרנו את כל הרכב, קצת דין ודברים בין הנהג לבין המתווך ובסוף יוצאים לדרך, עוצרים במאפיה וקונים פיתות לבוקר ולשבת. הדרך בעליה אדירה למעלה ולאורך הדרך יש כנראה מסע אופניים (כל כמה זמן ראינו 2 או 3 זוגות מדוושים בעליה חסרי נשימה) אנו עולים גבוה בתוך הענן ואף יוצאים ממנו, בשלב מסוים העם חייב לשרותים ואנו עוצרים ומגלים כמה קר בחוץ.

קרררר

כעבור עוד עליה קצרה מגיעים למעבר הרים שם יש סטופה (מגדל לבן מחודד המקושט בדגלים צבעונים) והנהג שלנו ישר אומר כמה מילות תפילה תוך כדי מעבר שם. משם הדרך כבר לא מטפסת הרבה אלא עוברת בין גבעות ירוקות, הנוף שונה לגמרי ופשוט מדהים ובצדי הדרכים ישנם אוהלים טיבטים ומלא סוסים ויאקים, על חלק מההרים יש כתובות גדולות בטיבטית וחלק מההרים מקושטים בדגלים צבעונים פשוט חגיגה שלמה של צבעים.

פחות מ3 שעות ואנו מגיעים לכפר, חיפוש מלונות זריז (אין הרבה אפשרויות) מוביל אותנו למקום שנראה הכי טוב המנוהל ע"י אמרקאית, אנו לוקחים שם 3 חדרים, החדרים די בסיסיים עם שירותי צלוף נא משותפים ומקלחת ללא זרם לכן עושים אמבטיה בגיגית עץ.

רחצה בסגנון המלכה אליז'בת

אנו יוצאים לשוק כדי להצטייד במצרכים לשבת, למעשה זה לא ממש שוק כמו שהכרנו אלא חנויות של ירקות ופירות, מסביב כל האנשים ממש שונים ולגמרי לא סינים, הרבה יותר דומים לאינדיאנים של דרום אמריקה, האנשים לובשים מעין מעילים מוזרים עם שרוול ארוך שלא ברור מה התפקיד שלו, לעומת זאת לנשים יש שיער ארוך שאסוף בשתי צמות על ראשן. אנו מתחילים בהכנות לשבת והסבתות תופסות מנוחה לשתיהן כאבי ראש וסחוחרות כנראה בגלל חוסר חמצן שיש בגובה 3700 מטר (לנו אין כל הרגשה של חוסר חמצן כנראה הגוף שלנו כבר רגיל מאזור שנגרילה).

את קבלת השבת אנו עורכים בלוית עוד 7 ישראלים שהצטרפו אלינו לתפילה וגם מסתבר לארוחה (מזל שסיר המרק שסבתא הביאה היה גדול מספיק), ישבנו כולנו במרפסת המלון קופאים מקור וצופים בירח המלא זורח מעל פסגות ההרים.

בשבת קמנו מאוחר יחסית (קצת קשה לישון כי אנו ממש על הרחוב והמון משאיות צופרות ומבריחות את הכלבים שישנים על הכביש לאחר שכל הלילה הם נבחו ללא הפסקה), שתינו קפה \ שוקו עם עוגת הבית מהארץ באדיבות סבתא יהודית (שמרים שושנים), ויצאנו קצת להסתובב, אני לקחתי את הבנים ודיה לטיפוס קטן על הגבעה הצופה לכפר ואילו השאר, שעוד לא התרגלו לגובה, דידו חזרה למלון דרך הגשר שמעל הנהר, בטיול שלנו ראינו פרחים רבים רובם צמודי קרקע בגווני כחול וצהוב, אח"כ הגענו חזרה למנזר שליד הכפר, המנזר עצמו מוקף גלגלי תפילה וכשהגענו לכיכר התאחדנו עם כולם.

אכלנו צוהרים (זהר הזמינה כרוב ממולא – היה ממש טעים) ואז קצת נחנו, הילדים העסקו את עצמם יפה מאוד בחדר שלהם, אחה"צ ארגנו הפתעה קטנה, השבת אנו בדיוק חצי שנה במסענו ולכן הזמנו ממטבח האכסניה עוד לפני שבת שוקו שיהיה לנו לסעודה שלישית, בנוסף הכנו פנקייקים וכולם היו מרוצים מאוד. כהרגלנו סיכמנו את החודש האחרון (שהיה כולו רק בסין) וקצת לאחר ההבדלה הלכנו לישון.

יום ראשון 2.9.12

שמענו שבכפר סמוך יש היום חגיגות ריקודים אז החלטנו ללכת לשם לראות את זה, הבנו שההליכה היא כשעתיים והתארגנו בהתאם כולל ארות צוהרים, כשיצאנו לדרך שוב עברנו ליד המנזר עם גלגלי התפילה והעם נהנה מאוד לסובב את הגלגלים.

ניסינו ללכת לאורך הנחל אך הכול סביבו היה ביצתי וקשה מאוד להליכה כך שהתחלנו ללכת לאורך הכביש (מה שהיה קצת מעצבן – אין הרבה תנועה אבל לא כל כך נעים סתם לצעוד בכביש), בשלב מסוים שאלנו מישהוא על הכפר והוא הראה לנו לרדת לדרך צדדית, ידענו שהכפר נמצא ליד מנזר של נשים ובאמת ראינו אותו כבר מרחוק.

כשהגענו למנזר, כעבור 4 שעות, (ההליכה התארכה והיתה די קשה לסבתות – עדין קשה להן בגובה) ראינו התקהלות גדולה, מסתבר שהיתה שם איזו הצגה כל שהיא, המון אנשים הגיעו על המון אופנועים אדומים וצפו בהצגה, אין לנו מושג מה קרה בהצגה אבל לפחות חלק מהאנשים צפו בהצגה אחרת (בה אנו הינו השחקנים), מאוד מענין איך הנזירים שולפים את פלאי הטכנלוגיה (סמרטפונים , טבלאטים מצלמות ועוד) מתוך הגלימות שלהם.

כולם באו על אופנועים להצגה

לאחר שמיצינו את אזור ההצגה התישבנו לצהרים בכניסה למנזר, הפעם התפנקנו על נקניק סלאמי שסבתא מיכל הביאה מטירת-צבי, כולם נהנו מאוד וכל הנקניק הענק נגמר.

משם המשכנו לכפר שליד המנזר שבו היו אמורים להיות הריקודים, שאלנו שני מבוגרים מה הדרך לכפר והם הזמינו אותנו לצעוד אחריהם, הבתים בכפר הזה שונים לגמרי ומאוד מענינים, בשלב מסוים הם עזבו אותנו אך ריקודים לא ראינו, מה שכן ראינו זה מקדש נוסף שמזכיר את תיבת נוח ומקושט בהמון חתיכות אבן מצוירות.

בהסבר שקיבלנו באכסניה נאמר לנו שלא תהיה בעיה לקחת רכב משם לTa gong אבל שום רכב לא נראה באופק, התחלנו לשאול אנשים וגם קצת ייאוש התחיל להסתמן, לפתע צעקו לנו ממקום סמוך ועשו תנועות של הגה, היתה שם משאית קטנה פתוחה עלינו כולנו מאחור ויצאנו לדרך, היה ממש קפוא בנסיעה אבל ינאי הצליח להרדם בכל זאת.

כמעט אבודים?!?

בטיבט - נהג כטיבים?!

חזרנו למלון והתחלנו לארגן ארוחת ערב, אורז אדום, טופו מוצנם וקצת צ'יפס – עד שהתחלנו לאכול כבר היה כמעט 9 בערב, כולם היו מרוצים ועייפים מאוד.

יום שני

היום רצינו לעשות טיול סוסים באזור, אבל אפרת התעוררה עם כאבי בטן עזים ולא מעט שילשולים ולכן בצער ויגון ויתרנו על טיול הסוסים. יצאנו להצטיד במצרכים לבוצ"ר והכנו לחם מטוגן וביצה בקן וסלט עם פיתות טריות. אחרי האוכל אני לקחתי את העם לטיול באזור, בגבעה ליד האכסניה מתגורר נזיר ואמרו לנו שניתן לבקר אצלו, יצאנו לדרך חצינו 2 גשרים קצת חזרנו לאורך הנהר והתחלנו לטפס בשביל הצר למעלה, מהדרך ראינו את כל הכפר ממבט הציפור, בשלב מסוים נכנסנו לתוך אזור עם המון דגלים "יער דגלים" וכעבור זמן קצר הגענו לביתו של הנזיר.

בבית הנזיר

השער של החצר היה סגור והתלבטנו האם להיכנס בסופו של דבר ראינו שיש דרך לפתוח את השער מבחוץ אז החלטנו להיכנס, התקרבנו לחלון הבית וראינו את הנזיר הוא סימן לנו בתנועת יד שניתן להיכנס לביתו, בתוך הבית היו המון נרות דולקים והנזיר ישב ישיבה מזרחית ומילמל לעצמו תפילות חרשיות לא התעקבנו יותר מ2 דקות אמרנו שלום וקיבלנו חיוך בחזרה ויצאנו לדרכנו. בדרך חזרה שיחקנו מחבואים ב"יער הדגלים" היה מאוד משעשע, הירידה למטה עברה בקלות רבה.

כשחזרנו למלון העם התבייט על סרט ואילו המבוגרים והמבוגרים יותר יצאו למסע קניות, בתום המסע חזרנו עם כמה שרשראות, עגילים, קערות סיניות וכובעי בוקרים טיבטים. לארוחת ערב אכלנו את שאריות האורז האדום שהפכו להיות מרק עגבניות משובח.

לקינוח סבתא יהודית הזמינה את כולם לשוקו ולעוגת בראוניז (שנאפתה בנייר כסף) והיה נחמד מאוד.

אנו נוסעים מחר לכפר קטן Zhonglu  ליד דנבה והזמנו לנו רכב אך בגלל תנאי הכביש (הוא נסגר לעבודות בין 9 ל 5) אנו צריכים לצאת כבר ב7:30, אורזים הכול ומנסים ללכת לישון מוקדם.

חדר השינה וחדר האכול במלון

יום שלישי

קמים מאוד מוקדם (6:30) מתארגנים ויורדים עם התיקים לרכב שמחכה לנו כבר זמן מה, מעמיסים הכל ויוצאים לדרך, סטיה קצרה - הנהג חותך חזרה לכפר שלו כי הוא שכח את הטלפון וחוזרים לכביש, אחרי רבע שעה מחכים קצת עד שעובדי מע"צ המקומי יאפשרו לנו לעבור, חלק מהכביש משובש מאוד והנהג נוסע במהירות אדירה (כמה שאנו לא מבקשים, הוא לא מאט והקפיצות פשוט אדירות ומטלטלות!), ינאי לא מרגיש טוב ומדי פעם מקיא (איזה באסה) מדי פעם אנו מבקשים הפסקה (יתרון בנסיעה ברכב רק שלנו), הדרך בשלב מסוים עוברת להיות כביש סלול חדש ומתפתלת לאורך נהר שכל כמה זמן מתחבר אליו נהר נוסף עד שנוצר נהר רחב הזורם בשצף. כעבור כ3 שעות אנו מגיעים  לעיר Danba שם אנו מבינים שצריך להחליף רכב (למרות שסיכמנו מראש שהרכב הזה יקח אותו כל הדרך ישירות את הכפר, מסתבר שלנהג שהביא אותנו עד כה אין אשרה להמשיך לינסוע במחוז הבא, אולי לטובה – כך ניסע בצורה רגועה יותר), מעבירים את התיקים ועולים לרכב, כעבור 5 דקות נסיעה ליד הנהר הרכב מתחיל לטפס בתלילות במעלה ההר בדרך צרה מאוד ומפותלת עד שמגיע לכפר Zhonglu  שם הנהג מוריד אותנו ליד האכסניה היחידה (אנו ישר פוגשים את דור שכבר פגשנו אותו בשנגרילה ובטהגונג) לוקחים 3 חדרים ומחפשים אספקה.

יש מכולת קטנה שם אני קונה שתיה (חוץ משתיה יש במכולת רק סיגריות), בעזרת הסבר ארוך אנו מקבלים מבעלת האכסניה ביצים (לקח לה הרבה זמן להבין שאנו רוצים ביצים בלתי מבושלות) ובנוסף אנו מבקשים ממנה להכין לנו 6 פיתות. בנתיים אנו מזמינים מקום במלון בדנבה למחר וגם מבקשים מהם שיקנו לנו כרטיסי נסיעה באוטובוס לYaan  (אנו רוצים להעביר את השבת בכפר קטן ליד), הילדים מתרוצצים בחצר הנחמדה של המלון הכוללת עצי תפוח ורימון, באכסניה יש מתקן שכבר ראינו אותו כמה פעמים רק לא הבנו למה הוא מיועד, המתקן מרכז את קרני השמש לכיוון קומקום תה כך שהוא תמיד חם מאוד (סבתא מיכל אפילו נכוותה כשרק עברה לידו). מתארגנים לצהרים סלט וחביתות ומביאים את הפיתות הזמנו 6 פיתות והם שוקלות כ5 קילו – הצלחנו לגמור רק 2 פיתות בקושי.

הרתחת מים בעזרת השמש

אחרי ששבענו אנו יוצאים לטיול קטן בכפר, איך שמתחילים לזוז נחש לא קטן עובר לידנו אבל נעלם בזריזות. אנו מתחילים לשוטט בכפר בין שבילי אבן וטראסות, לאורך הדרך יש הרבה עצי תפוח עמוסי פרי וגם מלא עצי אגוז מלך, המיוחד בכפר זה שבעבר היו בו טירות עם מגדלי תצפית, מהטירות לא נשאר הרבה (אולי חוץ מהעובדה שכל הבתים פה בכפר הם בגודל של טירה לא קטנה) אבל מגדלי התצפית נשארו (די הרבה – קרוב ל200) אנו ממשיכים בדרך המטפסת למעלה ובשלב מסוים הסבתות מחליטות שהן טיפסו מספיק ומתחילים לרדת חזרה, בדרך אנו פוגשים ילדים החוזרים מבי"ס (אין תילבושת אחידה אבל לכולם יש עניבות אדמות).

בדרך מארגנים תחרת סירות (מעלים) בתעלה המזרימה מים לכפר. כשחזרנו לאכסניה פתחנו את האבטיח אותו קנינו ביום שישי בטהגונג (כשהגענו בעלת האכסניה ישר לקחה את האבטיח ושמה אותו בשוקת של מים קרים, שם הוא חיכה לנו) כך שהוא היה די קר. הצלחנו להשיג גרגרי אורז והתחלנו להכין ארוחת ערב הכוללת איטריות ביצים עם ירקות, העם שקם מוקדם מאוד עייף ונרדם בקלות.

תחרות סירות מעלים

יום רביעי

היום מוכרז על יום מנוחה קלה, מכיוון שזה הדבר שהכי טוב לעשות בכפר הרגוע והשליו הזה ורק להנות מהשמש והנוף המדהים, אוכלים ארוחת בוקר מאוחרת ואח"כ, בעודנו אורזים את ציודנו העם התחיל לעסוק ביצירה (ציור וקיפולי נייר) ואפילו על אפרת נחה המוזה והיא מציירת את הנוף הנהדר, סבתא מיכל מכינה מטוסים והבנים מעיפים אותם מהמרפסת.

הציור של אפרת

בשתיים קבענו לצאת לעיר Danba והרכב אכן הגיע בזמן, נסיעה קצרה של כחצי שעה אנו במלון בדנבה. מתארגנים בחדרים ואפרת ואני נוסעים למרכז העיר לקנות מזון לנסיעה הארוכה של מחר (אנו שואפים להגיע לכפר Shangli – נראה אם זה אכן יקרה).מחלון החדר רואים את הנהר הגדול שמרעיש מאוד ומרחוק רואים גשר תלוי, אנו יוצאים לבחון את הגשר ורק אמיצי הלב חוצים אותו.

אוכלים ארוחת ערב מוקדמת והולכים לישון מוקדם מחר האוטובוס יוצא ב6:30. אפרת עוד מכינה לחם מטוגן וביצים קשות שיהיה ליום הארוך באוטובוס.

יום חמישי

קמים מוקדם מאוד 5:30, כולם מתארגנים יפה מאוד ואנו לוקחים טרנזיט לתחנת האוטובוס של דנבה, לאחר זמן מה אנו מוצאים את האוטובוס המתאים עולים עליו ומתחילים בנסיעה, החלק הראשון של הנסיעה הוא לאורך נהר Daduhe אין ממש כביש רק דרך עפר אבל מדי פעם עוברים בכל מיני מנהרות ארוכות, בדרך רואים גם המון עבודות תשתית של מנהרות וגשרי ענק (אולי בעוד 5 שנים יהיה כאן כביש טוב). לאחר כ4 שעות אנו מתחברים לכביש שאנו כבר מכירים מהדרך הלוך, לאחר הפסקת צוהרים של נוסעי האוטובוס העם מצליח קצת ללמוד (חשבון ופתרון תשבצים), כמו בדרך הלוך גם עכשיו אנו עומדים הרבה ומחכים שיפתחו לנו את הנתיב מכיון שעובדים בדרך ורק צד אחד נוסע בכל פעם.

ארוחת צוהרים בחדר אוכל על אם הדרך

לצערנו לא הגענו לShangli היום (וכנראה גם לא בקרוב), קיבלנו החלטה אמיצה שאם האוטובוס לא עוצר לנו בYaan עד השעה 18:00 (על השניה) אנו מוותרים, ההחלטה נובעת מהשיקול שאולי נצטרך להעביר לילה בYaan (לא מלבב בכלל) מכיוון שיש לקחת מונית לתחנה המכזית ומשם לא בטוח שיהיה לנו עדין אוטובוס לShangli, בנוסף לא ברור לנו מה יהיה במלון שראינו באינטרנט (הוא לגמרי סיני ולא בטוח שיקבלו אותנו שם), בעקבות כל הנ"ל ובשל העובדה שכבר 18:30, אנו ממשיכים באוטובוס עד לצ'אנגדו למלון ששהינו בו לפני שבועיים בדיוק (המלון עצמו מקסים רק שלא התחשק לנו להעיר שבת בעיר הגדולה...). אוכלים ירקות וביצה קשה לארוחת צהרים ערב ומקנחים בסניקרס שלם לכל אחד. אין ספק שיום מתיש עבר על כולנו לאחר כמעט 14 שעות באוטובוס! לילה טוב.

יום שישי

אחרי שנחנו טוב מהנסיעה אנו מחליטים לנצל את היום לקניות, קצת מזכרות שראינו בדרך ולא קנינו כי התעצלנו לסחוב וקצת השלמות של בגדים שחסרים לנו. לאחר התארגנות בוקר נסענו למעין שוק בגדים ונעלים - היו אמורים להיות שם מזכרות אבל לא מצאנו – ובזה תם חיפוש המזכרות בצ'אנגדו. הסתובבנו קצת בשוק וקנינו כמה בגדים אבל לא מצאנו נעלים נורמליות לאנוש שזקוק נואשות לנעלים חדשות, כל הנעלים בשוק היו ממעין פלסטיק.

התרעננו עם אבטיח ומלון שקונים חתוך ברחוב והחלטנו להתפצל - הבנות המשיכו לקניון במרכז העיר ואילו הבנים הלכו לקנות מצרכים לשבת ולהתחיל לבשל, כשחזרו הבנות עייפות ובלי נעלים לאנוש (היו נעלים לדיה וזהר) האוכל לשבת כבר כמעט היה מוכן ונשאר רק להתקלח ולהכניס את השבת.

לתפילה הצטרפה אלינו בחורה (מתמחה ברפואה) ואח"כ לארוחה הצטרפו עוד שלושת חבריה, שאת שני הבנים נפגוש בחגים בנפאל. שינוי מרענן באוכל היה מרק תירס שסיר ענק נגמר לגמרי.

בבוקר אחרי קפה ועוגה הסתובבנו קצת באזור ואח"כ צוהרים ושנ"צ. העם העסיק את עצמו מעולה כל השבת באכסניה וממש היינו צריכים לגרור אותם לארוחות.

בצאת השבת אפרת, אנוש ואני יוצאים לקניון בכדי לראות האם הנעלים שאפרת ראתה אכן טובות על אנוש, הקניון מאוד יוקרתי ואכן הנעלים טובות עליו (נקווה שגם יחזיקו מעמד כמו שצריך) באותה קומה היתה גם מחלקת צעצועים אז קנינו כבר מתנת יום הולדת לאנוש (בלי שהוא ירגיש) שיהיה מה לתת לו בנפאל, קינחנו בשוקו / קפה קר בסטרבקס המקומי וחזרנו לאכסניה.

יום ראשון 7.9.12

מכיוון שדי מיצינו את האזור החלטנו לנסוע לכיוון הבודהה הגדולה השוכנת בלישאן, קמנו ב8 התארגנו ויצאנו לתחנה המרכזית, משם אוטובוס של שעתיים (מענין שהפעם לא היו מקומות מסומנים על האוטובוס אבל לא היה בעיה של מקום), כשהגענו נעזרנו במקומיים שטיילו גם לבודהה הגדולה ולקחו אותנו תחת חסותם. נסענו באוטובוס מקומי, את האמת שרצינו לרדת בגדה השניה של הנהר – ליד המזח אבל לא ראינו מזח ולכן ירדנו ליד הכניסה לפארק, מכיוון שההגעה לבודהה כרוכה בטיפוס וירידה של המון מדרגות העדפנו לשוט ולראות את הבודהה מהנהר, קנינו כרטיסים לסירה ומסתבר שזו סירה מהירה, ירדנו כולנו לסירה (אפילו סבתא יהודית האמיצה שסולדת ממים), לבשנו חגורות הצלה ויצאנו במהירות אדירה – כולם היו מאוד מרוצים מהשייט המהיר.

2 דקות והגענו למרגלות הבודהה התפעמנו מגודלה העצום (מעל 70 מטר) כעבור 10 דקות מיצינו את הצילומים וגם השייט שלנו סימן לנו שזה הסוף וחזרנו חזרה במהירות.

 

קצת פרופורציה

כשעלינו מהנהר לכיוון הכביש התעכבנו קצת ליד דוכני מזכרות ורכשנו וסטים של פנדה לילדים (היתה קניה מאוד מצלחת- 3 וסטים במחיר ההתחלתי של 1 קטן), משם נסענו קצת עד לגן כושר שם רצינו לאכול צוהרים וקנינו גם קצת פירות בשוק הסמוך, התישבנו לאכול צוהרים (שכללה את הנקניק סלמי האחרון) לרווחת כל התושבים שצפו בנו אוכלים בגן הכושר. לאחר האוכל עלינו שוב על קו 13 וחזרנו לתחנה המרכזית. להבדיל מהנסיעה הלוך הפעם היינו צרכים לחכות 45 דקות עד לאוטובוס שלנו, הדרך חזרה עברה במהירות מכיוון שכולם ישנו לאחר היום המתיש. חזרנו לצ'אנגדו ולקחנו קו 28 חזרה לאכסניה. אנוש, מיכל ואני יצאנו לקניות אחרונות בסופר (כולל קולבים מגניבים לגרבים ותחתונים) ואפרת הכינה ארוחת ערב משאריות האטריות שנשארו לנו משבת. יושבים לאכול ומתארגנים ללינה מוקדמת מכיוון שמחר שוב קמים מוקדם.

יום שני

יומנו האחרון עם הסבתות ובסין מוקדש לסיור לפנדות. את הכרטיסים הזמנו מראש דרך האכסניה, וברבע ל8 כבר הינו מוכנים ליציאה. עלינו על הרכב שלנו וכעבור 40 דקות הגענו לפארק הפנדות, לצערנו היום גשום יחסית ומאוד מעונן, המדריכה מסבירה לנו מה נראה היום ואנו יוצאים (בריצה קלה) בעקבותיה, היא הולכת די מהר (כנראה כדי להספיק להגיע לפני זרם התיירים), התחנה הראשונה שלנו הן פנדות בגלאי 2-3 שבדיוק התחילו את הסעודה היומת שלהן (מתחילה בבוקר ונגמרת בלילה) הן אכלו מקלות במבוק, חלקן בשכיבה וחלקן בישיבה.

משם אנו ממשיכים לאזור שבו יש פנדה אדומה, למעשה זה לא ממש דומה לפנדה הרגילה (היא גם אוכלת בשר) ולא כל כך ברור מה הקשר שלה לפארק (למעשה היא נראית קצת כמו ראקון) אבל להבדיל מהפנדות היא מאוד פעילה וכל הזמן נמצאת בתנועה.

פנדה אדומה

משם אנו ממשיכים לאזור שבו יש אמא עם 2 גורים (פחות מגיל 2) הגורים מאוד פעילים (הכול יחסי לפנדות..) ומשחקים כל הזמן ומטפסים על העצים וממש נחמד לראות אותם.

משם אנו עוברים לאזור שבו בשעות מסוימות מוצגות פנדות שרק נולדו, הפנדות נולדות בגודל של פחות מעכבר וללא שערת ובגלל הפרשי היחס בגודל בין האם לגור הרבה פעמים האם פוגעת בגור (עם או) בלי כוונה (לא ברור לנו איך בטבע הם הצליחו לשרוד, בנוסף, אם נולדים תומים האם בד"כ תדחה לפחות אחד מהם – בשל כך ההמלטות נעשות באזור סגור ומוגן ואם נראה שנשקפת סכנה לגור – מיד מרחיקים אותו מאימו) דבר מענין נוסף הוא משך ההריון משתנה מפנדה לפנדה ונע בין 3 ל5 חודשים. הגורים מוצגים באינקובטור ונראים לגמרי חסרי ישע (אפילו המבוגר יותר שכבר יש לו פלומה) משם אנו מסתובבים קצת בסביבה לראות עוד פנדות אבל העם מעונין לראת שוב את הגורים.

משם המדריכה לוקחת אותנו לראות סרט על הפנדות שמוקרן בבית קפה (הקפה לא על חשבון הבית) ולמעשה זה סוף הסיור (עוברים באיזה מוזיאון מיסכן ובחנות מזכרות יקרה להחריד – טי-שירט כמעט 20$) חוזרים לרכב ולאכסניה.

את הפיתות עם החביתות שלקחנו לארוחת בוקר אכלנו קצת ברכב ואת השאר עם סלט טוב באכסניה. מתחילים באריזות - צריך להחליט מה נשאר איתנו ומה יכול להישלח חזרה עם הסבתות ואחרי צוהרים אנוש ואני יוצאים לשוק להסתפר אצל ספרית צמרת (עשתה עבודה טובה ואפילו קיבלנו חפיפה טובה), סבתא יהודית החליטה שהיא מזמינה את כולנו למסעדה הצימחונית למסיבת סיום, אנו יוצאים עם העגלה וינאי נרדם מהר מאוד ונשאר רדום כמעט עד סוף הארוחה, ניסינו להזמין את המאכלים שהיו לנו טעימים פעם קודמת בתוספת קטנה של מנות חדשות וסה"כ היה מוצלח מאוד, הארוחה נגמרה מאוחר (יותר ממה שציפינו) וחזרנו לאכסניה לסיום האריזות, שוב אנו הולכים לישון מוקדם כי מחר הרכב שהזמנו לשד"ת יוצא ב5:30 – ממש לילה – שלום לך סין ושלום לכן סבתות מקסימות שעשיתן דרך ארוכה מאוד בכדי לבקר את הנכדים שלכן ולטייל עם כולנו. כל הכבוד - היה כיף!!!